האמת היחסית מול הצדק המוחלט

האמת היחסית מול הצדק המוחלט

אהרון רול – טורונטו
אהרון רול – טורונטו 09.07.2007 17:01
האמת היחסית מול הצדק המוחלט


האירועים הסובבים את פרשת הנשיא קצב מחייבים הבנה באשר למהות העדויות הנישמעות והסיבות העומדות מאחוריהן ומהן נוכל להתייחס וללמוד בנוגע לאירועים אחרים המשפיעים על חיינו היומיומיים.



לא נוכל להבין אירועים שונים להם אנו עדים או נחשפים, מבלי לעשות ראש וראשון סדר מחשבתי בתוכנו.  לא, אין זה שעור בפסיכולוגיה או אפילו ניסיון לפרש ארועים בדרך פסיכולוגית מלומדה, אך ללא הגדרת הארועים הניצפים בדרך רציונלית אין סיכוי כי נרד לשורשם.  אין הכוונה כאן גם לשעור בפילוסופיה, הנושאים המדוברים בזאת הינם בעלי משמעות אופרטיבית ומעשית.

האירועים הסובבים את פרשת הנשיא קצב מחייבים הבנה באשר למהות העדויות הנישמעות והסיבות העומדות מאחוריהן ומהן נוכל להתייחס וללמוד בנוגע לאירועים אחרים המשפיעים על חיינו היומיומיים.

ניראה כי אנו מתעלמים מעובדת יסוד והיא כי האמת היא סובייקטיבית ולעיתים קרובות מקבלת אך ורק משמעות ופרשנות אישית ההולכת ותופחת ומאפילה על כל שיקול הגיוני אשר הפרט האמור מחזיק בה. אפילו האמת הפרטית, אשר מהגדרתה הינה תקפה אך ורך בעיני המתבונן, תשתנה מעת לעת עם השתנות הנסיבות וכך הפרט עלול לעבור מאמת אחת לאחרת ברצף כאשר הסובבים אותו אך יפטרו תופעה זו ב”בילבול”, “שקרנות סידרתית”, “אחיזת עינים” וכדומה, הגדרות הנכונות, לגישת הסובבים, אך שגויות בבכל הנוגע לפרט.  המאפיין את תופעת האמת הסובייקטיבית/יחסית הינה העובדה כי הפרט המחזיק בה מאמין באמת ובתמים בתקפותה וברור שכך גם ינהג מעצם הגדרתה.

לעומת האמת היחסית, הצדק הינו מוחלט, אינו קשור למקום, זמן ואישיות או גישה מסויימת.  הצדק הינו תלוי ועומד בבדידות מזהירה אשר מהווה את הסמן הימני לכלל התנהגותנו כבני אנוש.  כאשר אנו אומרים כי פרט מסויים הינו צודק, אין כוונתנו כי האמת היחסית של אותו הפרט היא הנכונה אלא כוונתנו  היא בכך שמעשי או כוונות הפרט הינם תואמים את רמת הצדק המוחלט ואינם עולים תמיד בקנה אחד עם כוונתו הסובייקטיבית אשר אך במקרה פרטני זה תואמים להבנה האנושית במהות הצדק המוחלט.

בתי המשפט אמורים לשפוט משפט צדק. בעייתנו (ומזלנו) היא כי השופט היושב לכס המשפט הינו בשר ודם החשוף לכל חולשות אנוש המוכרות לנו ובייחוד נטיותינו לראות ולחוות ארועים דרך מנסרת האמת היחסית.  ואכן, לדאבוננו, מרביתם ניסחפים לכיוון משפט האמת היחסית והרחק ממשפט הצדק.  עורכי דין מוכשרים בעלי טיעונים ידעניים ומפולפלים, עדה מזילת דמעות תנין, מערכת תקשורת משומנת, בעיות אישיות מבית של השופט, אירגוני שתדלנות בעלי השפעה ויחצנות מתפרצת, תקינות פוליטית שאינה במקומה, רצון לקידום במערכת המשפט ועוד סיבות רבות אחרות, כולם מהגורמים למערכת המשפט לחרוץ משפט בנתיב האמת היחסית והרחק ממשפט צדק.  כך בדיוק, אותם הפרטים המרכיבים את הציבור, דעתם מושפעת ממש מאותם הגורמים.  אנו הציבור, איננו טובים משופטינו והללו אינם טובים מאיתנו.  אין האמור לעיל גורע מתקפותם של שופטינו, לאחר הכל מישהו צריך לחרוץ דין והללו הם שאומנו ונימצאו המתאימים ביותר לכך.

מאידך, הפרטים בציבורינו אינם חייבים לסבול מריגשי נחיתות בבואם לפרש מהלכי מערכת המשפט.  השאיפה לצדק מוחלט וההכרה בו נימצאים בלב רבים מאיתנו, לעיתים ברמות גבוהות מונים רבים מאותם שופטינו היושבים לכס המשפט.  אינך יכול ללמוד בפקולטה למשפטים את עקרונות הצדק הטיבעי – נושא זה טבוע בך מעצם בריאתך או שאינו.  גלימת השופט אינה גלימת הצדק, היא גלימה ותו לא.

כאשר מזוז החליט את החלטתו באשר להליך הטיעון במשפט האזרח משה קצב, הוא הבין היטב כי במקרה זה קיימת התנגשות בין אמיתות יחסיות של הנאשמות לנאשם. היה ברור לו כי הן הנאשם המאמין בחפותו והן המאשימות המאמינות באמיתות טיעוניהן, למעשה רוכבים על גבי אמיתות יחסיות וזאת בנוסף לקשיים הרבים אשר ניתגלו בעדויות המתלוננות ומשום כך היה עליו לבחור בדרך הפשרה על מנת לענות עד כמה שניתן על עקרונות חריצת משפט הצדק המוחלט בתנאים הספציפיים למקרה.   ברור הוא כי במקרה זה שימש מזוז כשופט אמיץ וצודק במשפט זוטא אשר הפך למשפט הדין הסופי.

מכאן, להלך הרוח הציבורי בנוגע למשפט ולכל ארוע אחר בעל משמעות ציבורית, הדרך קצרה. דעתו של הציבור נחלקה בנושא בהתאם למשקל שהפרטים בו נותנים לנושא האמת היחסיית והצדק המוחלט.  באורח מפתיע למדי, המשאל הציבורי שנערך ע”י תוכנית “פוליטיקה” השבוע, הראה כי חלקים רחבים בציבור מנסים לעיין את רעשי הרקע הסובבים את הפרשה ולגבש דעה בהתאם למדדים אובייקטיביים (צודקים), היה זה משב רוח רענן בים הסחי התקשורתי ומלל הפרשנים אשר הרצון והשאיפה לעשיית פרשנות צדק היה רחוק מהם כרחוק המזרח מהמערב.  כלי התקשורת התחרו בינהם בגיבוש דעה מוטה בנושא והפצתה לקהליהם, וראה זה פלא, הציבור (לפחות מחציתו) תמך בגרסת המתלוננת בעוד שהמחצית האחרת תמך בגירסת הנשיא ולא קנה הסחורה התקשורתית מוטת סדר-היום הממוחזר הזה וגיבש דעה עצמאית משלו.  האם עדיין לא פסה תיקווה מהארץ?

ראייה אובייקטיבית (צודקת) של ארועים שונים חשובים מאין כמותם לבריאותינו ושפיותינו כפרטים וכאומה.  עלינו, כאנשים חושבים, אינטילגנטים, לשאול עצמנו תדיר ביושבנו לפני המסך המהבהב או בפורשנו את גיליונות העיתון, האם אנו אובייקטיבים בפרשנותנו לארועים או אך מושפעים מדעות קדומות ורעיונות המקובעים בתודעתנו ואשר המנתבים למעשה את דעתנו על הארועים?  האם ארוע מסויים, טראומה כלשהיא מהעבר, תקינות פוליטית שאינה במקומה, שייכות למגדר ומגזר זה או אחר, השכלה מוכוונת אג’נדה, גזענות מוסווה ועוד סיבות רבות ומגוונות הם המכתיבים גישתנו?

המרשם הבדוק לאובייקטיביות מחשבתית בעולם מוצף תקשורת מוכוונת סידרי-יום, הוא לצפות לפחות בשני ערוצי טלביזיה שונים באותו יום וכן לעיין ב-3-5 עיתוני אינטרנט שונים ביום: משמאל, ימין ומרכז המפה הפוליטית, תוך הצלבת ידיעות זהות מהמקורות השונים (באורח מסורתי עיתוני האינטרנט מגלים גישה רעננה יותר שאינה כה מוכוונת סדר-יום כעיתונות הכתובה).  חשיבות עליונה יש לתת למידע באשר לנטייתו וסדר-יומו (אג’נדה) של הפרשן או העיתונאי המביע דעתו.  במקרים רבים מדי, מסתירים אלו את האמת אודותם ומשפיעים בכך על דעתנו בצורה שאינה הוגנת הגובלת באחיזת עיניים ובגניבת דעת.

המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים – טורונטו  – 905-886-8998

לכתבה המקורית המלאה



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר