זה עתה התפרסם באתרי האינטרנט כי עמי איילון ועמיר פרץ הגיעו להסכם שעיקרו הוא, כי תמורת התמיכה של מחנה פרץ בעמי איילון בסיבוב השני, עמיר פרץ ימונה לשר האוצר בממשלת אולמרט ועמי איילון ימונה לסגן ראש הממשלה וחבר הקבינט הביטחוני.

הדבר וודאי מרגיז את רוב חברי המפלגה מכיוון שהסכם מסוג זה, הוא רע מכל הבחינות למפלגת העבודה, הוא עשוי לא להתבצע כלל משום שהוא רע מאד למפלגת העבודה, לעמיר פרץ וגם לעמי איילון כאחד. 

רע למפלגת העבודה

בעיני הציבור, המפלגה מצטיירת כמפלגת הקומבינות, לא די שרוצים לאנוס את תוצאת הבחירות שבה ניצח באופן ברור אהוד ברק, מנסים גם לצייר את החבירה הזו כחבירה מנצחת  גם בבחירות הבאות, הכיצד?

עמיר פרץ, שלמעשה הודח מהנהגת המפלגה וממשרד הביטחון, רווי בביקורת אישית. במדינה מתוקנת, היה כל אחד במצבו, נואם נאום התפטרות מכובד עם דמעות או בלעדיהן. אך הוא, מוצג כאן לפתע פתאום כמכתיר מנהיגים וכהבטחה גדולה לתפקיד שר האוצר. זה ממש לא רציני ולא יעבור את המערכת הפוליטית, לא את ביקורת הציבור הפנים מפלגתית או מחוצה לה.

היכן ההכרזות של עמי איילון שיוציא את המפלגה מהממשלה ולא ישב בממשלת אולמרט או היכן ההבטחה שברוורמן יהיה שר אוצר? לא ניכרת כאן עקביות ונחישות של מנהיג  וזה לא יביא כל דוידנדים למפלגת העבודה, נהפוך הוא, התנהלות זו מחזקת את דעת הציבור שהוא חסר ניסיון פוליטי, ואכן יש לאיילון בעיה עם יציבות הכרזותיו, הדבר יביא רק נזק למפלגה.

על חברי המפלגה לדרוש את פרסום ההסכם על נספחיו הסודיים וחשיפתו לציבור הרחב בחזקת: מה שלא גלוי לעיני השמש-כנראה מסריח.  

רע לעמי איילון

רצונו לנצח בסיבוב השני בכול מחיר, ולזכות בתפקיד סגן ראש הממשלה ויו”ר המפלגה, אפילו בצרוף מחנה של פרץ והחזרת תיק הביטחון לקדימה, אינה מבשרת טובות לגביו, יש מחיר לכל דבר.

הבעיה הקריטית בעת הקשה למדינת היא בעיית הביטחון, אז מדוע דווקא כעת, מוותרים איילון ופרץ במהירות כזו על תיק הביטחון למפלגת העבודה לטובת גחמה אישית של עמיר פרץ? כנראה שזה משום הרצון העז להביא לכך שאהוד ברק, המתאים מכולם להיות שר הביטחון, לא ינצח בבחירות, או הרצון  העז לגרום לכך שאהוד ברק, שלכל הדעות מתאים לכך מכולם, לא ינצח בבחירות, מצדיק כל מהלך.

וכל זאת עוד לפני פרסום הדוח הסופי של ועדת וינוגרד על חלקו של שאול מופז בתפקידו כשר הביטחון בעבר הלא רחוק.

אם עמי איילון  ינצח בגלל ההסכם עם פרץ ויצליח לממש הסכם זה,הוא ירחיק את בוחריו ממנו וגם רבים ממפלגת העבודה, בפרט אלה, ששבעו מקומבינות ותככים עד כה במפלגת העבודה השסועה לעייפה במחנאות, וכך גם יקים לו אופוזיציה עיקשת למנהיגותו ולדרכו אשר במהרה תגבר עליו ותדיחו קרוב לודאי.

אם כתוצאה מההסכם יהיו בעיות ונזק רב ייגרם לביטחון המדינה ולמצב הכלכלי במשק, הציבור ידע למי להפנות אצבע מאשימה ובצדק. 

רע לעמיר פרץ

למעשה הוא הודח משני תפקידיו, וזה לא מקנה לו שום זכות לדרוש את משרד האוצר, ודאי  שאופן ביצוע תפקידיו האחרונים לא הגדילו כהוא זה את כישוריו לנהל את מערכת האוצר בישראל הסבוכה אף היא.

הישגיו בבחירות אלו, לא בהכרח צריכים להביא אותו למשרות כה בכירות, אף אם הוא גורם בעקיפין לניצחונו של עמי איילון על אהוד ברק לו הפסיד בסיבוב הראשון. במקרה הטוב, אפשר להשאירו בתפקיד זוטר ולא בכיר, פשוט לא מגיע לו יותר. 

מה צריך לעשות

מפלגת העבודה צריכה להבין כמו שהציבור מבין, שלמעשה תוצאות הבחירות לסיבוב השני יקבעו את גורל ההנהגה לעתיד הקרוב במדינה.  מטרה זו לא תושג עם הקומבינות חסרות ההיגיון המתוארות לעיל.

לגבי הישארותו של אהוד אולמרט כראש ממשלה, יש להמתין לסיכום מסקנות ועדת וינוגרד, ולא למהר כעת ועכשיו לפטרו. לדעתי, הוא מתפקד בסדר גמור וכבעל ניסיון שהפנים את לקחי דוח הביניים, אין לנו הרבה שכמותו ולא הייתי ממהר להמר על מישהו חדש ממפלגת קדימה, מה עוד שיחד עם עמי איילון חסר הניסיון ועמיר פרץ המוכר לכל, יהיה זה לכל הדעות הרכב חסר תקנה וגם מסוכן למדינה.

המצביעים במפלגת העבודה חייבים להתלכד תחת מנהיגות אחת חזקה ובעלת ניסיון אשר תנצח ברוב קולות ובאופן ברור, אשר תקים הנהגה משותפת ואחראית. ולציר עמי איילון, עמיר פרץ ואבישי ברוורמן לדעתי יש הרבה חסרות אשר ישפיעו לרעה על המשך קיומה של המפלגה.

המודל הסביר וההגיוני

יש להתלכד אחרי אהוד ברק כיו”ר מפלגת העבודה, יתרונותיו גוברים על חסרונותיו, כפי שהצגתי במאמרי הקודם באתר זה “למה אהוד ברק?” ולהפקיד בידיו המנוסות את תיק הביטחון.

ההצבעה לאהוד ברק בסיבוב השני תביא  גם למנהיגות שתוביל את המפלגה לניצחון בבחירות הכלליות בבוא זמנם ולנצח גם את כוחו העולה של ביבי נתניהו שמאד מעוניין  ומחכה דווקא לקומבינה איילון- פרץ,  כי הוא בטוח שיגבר עליהם על נקלה.

יחד עם זאת, אהוד ברק נדרש להקים הנהגה משותפת גם עם עמי איילון, ועד אז, לשקם את המפלגה על מסודותיה.

יש לחכות למסקנות דוח וינוגרד הסופיות, ואם אהוד אולמרט ראש ממשלה יסיק את המסקנות לבד ויתפטר, אין ללכת לבחירות כלליות בתקופה הרת גורל זו למדינה ולהכניס את המדינה לתזזית בחירות ולהקפאה ולשיתוק מערכות, אלא, לבצע חילופי גברי בממשלה, כאשר הפעם לשם שנוי, ימלא אהוד ברק את תפקיד שר הביטחון.

והיה ומפלגת העבודה תזכה בבחירות הכלליות שיערכו במועדן, זה יהיה בזכות ההנהגה המשותפת, והשיקום שיוביל אהוד ברק במפלגה ובתוך הממשלה כשר ביטחון ויו”ר ממפלגת העבודה.

הכותב: גרשון אקשטיין, סא”ל (בדימוס) סופר, פובליציסט וחבר מפלגת העבודה.