חופש הביטוי לסוכנים זרים

חופש הביטוי לסוכנים זרים

חנה אייזנמן
03.06.2007 07:08
חופש הביטוי לסוכנים זרים


“ישראל” קפצה על האיום האיראני, כמוצאת שלל רב. האיראנים הפילו לחיקה, כמן מן השמים, תירוץ נוסף ל”אחדות ישראל” מאחרי פשעיה של ה”מדינה” נגד העם היהודי ונגד האנושות. אני, אישית, לא אתפלא, אם האיום נעשה בעצה אחת עם שלטונות “ישראל”.



ב”ה
                                     

היו ימים ש”ישראל”, שהחשיבה תמיד את טובת העם היהודי כקליפת השום, חפצה עדיין בקיום “ישראל”, כמעוז הבן-גוריוניזם בעולם. באותם ימים רמזה ישראל על יכולת גרעינית הנמצאת בידיה, שכן, היה זה אמצעי ההרתעה היחיד מול אימפריה ג’יהאדית של מליארד מאמיני הסייף, שחלומם הורוד ביותר היה והווה תמיד – השמדת ישראל.
 
לרשותם עמד תמיד, והיום עומד חזק מתמיד, גייס חמישי “יהודי”, המוצג כ”מחנה שלום”. אותו גייס חמישי מגייס לעזרתו שונאי ישראל, רוצחים סוטים ושאר חלאת המין האנושי מכל העולם, למטרה הקוסמת לכל החלאה הזו – השמדת היהודים בארץ ישראל.
העובדה שהחלאה הזו, מזרע ישראל, נהנית מחופש פעולה מלא, מעידה אף היא, שאבד יצר הקיום מ”ישראל”, שכן, זו נכנסה לאמוק של חורבן. 
                                     
מרדכי וענונו, תת-שרץ, מאסכולת המופ”סים, שהשתתפו לצד הערבים בפרעות תרפ”ט, העביר סודות מן הכור האטומי לשונאי ישראל, בשם ה”שלום” כמובן, כמציל האנושות. וכל הבוגדים, ואיני מתכוונת בוגדים בעם היהודי, כי חלאת האדם הזו כבר מזמן איננה יהודית, אך הם בוגדים באנושות ובכל ערכיה, מה שמחזיר אותנו לדברי יצחק כצנלסון, הי”ד: “אין בהם משהו מן היהודי ואף לא משהו מן האדם”, הם תומכיו של ואנונו, ואף העלו את מועמדותו לקבלת פרס נובל לשלום. זה אותו סוג נאלח, כאותם “אינטלקטואלים יהודים” בגרמניה, שהציעו את מועמדותו של היטלר לקבלת פרס נובל לשלום, ואותה חלאת אדם, שקבלה יחד עם ערפאת את אותו הפרס. ושוב, העובדה שאותו טכס מתועב לא הביא על עולמנו הפושע את המבול, היא רק הודות לשבועתו של בורא העולם, שלא להביא עוד מבול על הארץ.

“ישראל” מוקפת ימים. במערבה הים התיכון ומכל שאר עבריה ים של מרצחים, ובתוכה ים המוות, המכונה – “מחנה השלום”.

 

וזה מאותה מקלדת מטורפת –

הפושעים היו ונשארו יצרני הנשק האטומי, הביולוגי והכימי בישראל, ואילו ואנונו היה ונשאר האיש שעשה את המעשה הנכון, שעה שהתריע באמצעות העיתונות החופשית על הסכנות הצפויות לנו מהר הגעש הגרעיני לפתחו אנו חיים.

כפעיל נגד נשק אטומי, איני יכול שלא להעריך את תרומתם של המלמ”ב יחיאל חורב, השב”כ והיועץ המשפטי לממשלה, שבמסגרת ההגבלות שהטילו על ואנונו סייעו להעלות לדיון ציבורי בישראל ובעולם את סוגיית החימוש הגרעיני הישראלי. במשך שלושה ימים התראיינתי בעניין זה בישראל יותר פעמים מאשר בכל 18 שנות המאבק.

עתה, לאחר שהנושא קיבל את התהודה הראויה, אין כל מניעה לבטל את כל ההגבלות, שהרי אין צפויה מואנונו כל “סכנה ביטחונית”. כל המידע שהיה ברשותו נמסר בשעתו לעיתון האנגלי. ואנונו ישב בכלא 18 שנים יותר מדי, ועתה יש לאפשר לו לחיות מבלי לפגוע בזכויות אדם בסיסיות כמו חופש התנועה וחופש הביטוי.

מי שפוחדים להעמיד לדין את הנ”ל, במשך עשרות שנות פעילותו לקידום תכנית השלבים הג’יהאדית, צריכים גם הם לעמוד לדין, באשמת שיתוף פעולה לביצוע פשע נגד העם היהודי ונגד האנושות.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר