הפשע המושלם

במשך השנים שבהן היו שערי ארץ ישראל פתוחים לעלייה, לא קראו מנהיגי הציונות הרישמית ליציאה המונית מן הגולה והתנגדו בשצף קצף לתכנית ה’אבקואציה’ של ז’בוטינסקי. (פיטר ברגסון (הלל קוק) לבן הכט. “בן המאה העשרים”)

הפשע המושלם הוא זה שמבצעת מדינת ישראל נגד העם היהודי. היא גם מקדמת את תכנית השלבים הערבית לחיסול ישראל, וגם נהנית מן הספק, שהרי לא ייתכן שמדינה תפעל לקידום חורבנה שלה. אלא, זה בדיוק מה שעושה “ישראל”. שמשון אמר – “תמות נפשי עם פלישתים”, למען היהודים, – מהרסינו ומחריבינו אומרים – “תמות נפשי עם יהודים, יחיו ה”פלשתינאים”!

הענין הוא, שהמדינה מעולם לא הסתירה את כוונותיה, בדיוק כשם שהערבים לא הסתירו מעולם את כוונותיהם להשמידנו. ועם ישראל מתעלם מכוונות אלה ואלה, ממשיך לספוג ולשתוק.

מליוני יהודים אלה אבק-אדם על גלגלי ההסטוריה ואפשר שיצטרכו להיזרות ברוח (חיים ויצמן, NEW JUDEA סתו, 1937)

המפעל הציוני הבהיר מפורשות שמטרתו למחוק את העולם הישן ה”גלותי” וליצור את ה”ישראלי”, יפה הבלורית והתואר, כמו רבין. ולא נחזור כאן על האמצעים שבהם נקטו, בעיקר בשנות ה”שואה”.

                          
במשך הדורות נהגו האנטישמים לקרוא – יהודי, לך לפלשתינא – ואת זה שנאו המתבוללים שנאה רבה; הם התאמצו כל כך להיטמע בתוך הגויים, אבל האף היהודי שלהם הסגיר אותם. אשר על כן פיתחו שנאה עזה ל”פלשתינא”, כאחד מסממני זהותם הכפויה והשנואה.

את המכה הגדולה מכולן חטפו, כאשר, אכן, נאלצו ללכת לפלשתינא, וזה הגביר עוד את שנאתם לארץ. ועל כן, מאז תחילת שיבת ציון הנוכחית, הם מטפחים את השקר ה”פלשתינאי”, בתקווה שיסתיים, סוף סוף, זיהויים עם הארץ ועם היהדות.

במשך שנים מתאמצים גויים רבים, חסידי אומות העולם, לקרוא לשקר בשמו; העתונאית והסופרת, ג’ואן פיטרס, הקדישה לכך שבע משנות חייה. שבע שנות מחקר שהביאוה אל האמת. היא שהתחילה כפעילה נמרצת בארגונים לזכויות האדם, שיצאה לארץ ישראל, כדי לספר לעולם על רדיפת ה”פליטים” (מרכאות שלה), שהפכו בינתיים ל”עם”, מצאה כי כל קשר בין ה”בעייה הפלשתינאית” לאמת, כלל לא קיים. המימסד ה”ישראלי” דרש ממנה לא לפרסם את הספר, פרי מחקרה. ספר שהיה חוסך עבודה רבה להסברה ה”ישראלית”, אילו היה לה אינטרס בטובת העם היהודי. אבל לא היה לה ואין לה!

                                   
העתונאי הערבי-אמריקני-נוצרי, ג’וזף פארח, זוכה ברחבי העולם האנטישמי, ובעיקר בארצו, ארה”ב, לכלימות ורוק מצד כל האנטישמים, בגלל מלחמתו הבלתי מתפשרת על צידקת היהודים בארץ ישראל ועל השקר המפלצתי של ה”עם הפלשתינאי”, שנועד, לא רק להשמדת ישראל, אלא גם להצדיק את ההשמדה…

מה היתה עושה מדינה נורמלית, שאינה שונאת את עצמה, את אזרחיה ואת הארץ בה היא מתקיימת? היתה משתמשת בחמרים החשובים והאובייקטיביים האלה להסביר את צידקת עניינה. אבל עניינה של “ישראל” איננו להצדיק את היהודים ואת זכויותיהם, אלא להסביר ולהצדיק את ה”ענין הפלשתינאי” ואת ה”זכויות הלגיטימיות” שלו לנסיונותיו הבלתי נלאים להשמיד את הישוב היהודי בארץ ישראל. ל”ישראל” אין שום ענין באמת, כי כל חייה חיי שקר ועוול ורדיפת העם היהודי.

על כן גויים כמו פארח ופיטרס אינם רצויים, ואילו כל אנטישמי זב ומצורע, ובמיוחד אלה המצדדים בהשמדת ישראל, הם אח”מ במדינת ישראל. בעיני אלה חובה למצוא חן. ואיך מוצאים חן בעיני אנטישמים? זה נורא, נורא פשוט – מוכיחים שנאת ישראל גדולה יותר משנאת כל הגויים גם יחד. זה בדיוק מה שקורה במדינת ישראל, המדינה המובילה את האנטישמיות הבינלאומית.

                                                       
איך היו חיים יבין ואורי גליקמן מתמוגגים על החמימות חסרת התקדים שבה נתקבל ראש ממשלה במדינת ישראל השנואה, באו”ם, אילולא רדף שרון את היהודים?

“… כל אימת שאתם מפוצצים מחסן נשק בריטי, או הורסים בית-כלא בריטי, או מפציצים קרון בריטי ומעיפים אותו אל על, או שודדים בנק בריטי, או קוראים דרור לרוביכם ופצצותיכם בפעולה נגד הבוגדים הבריטים והפולשים למולדתכם, עושים להם יהודי אמריקה חג זוטא בלבם.

“כמובן שלא כל היהודים….” (איגרת של בן-הכט לאנשי האצ”ל, בארץ ישראל).

כשערבים רצחו ערבים, כדרכם, בלבנון, כל העולם הוקיע את שרון, אבל, כששרון אירגן ששת אלפים פצמ”רים על יהודים, ואח”כ החל בבולדוזריות החביבה שלו, להחריב את ישוב ארץ ישראל ולשרוף בתי כנסת, היה לחביב העולם. איזה פספוס להפוך פתאם לאבן שיש לה הופכין, אחים וסניטארים רחומים בבית החולים, מצדי, עד מאה ועשרים.

                                                                     
המדינה, במקום להוקיע את רוצחי אזרחיה, קבל עולם, מנהלת את הסברתם. בלאטרון השתפך שרון וביטא את חלום חייו – לזכות להקים את ה”מדינה הפלשתינאית”. כל הפודלים מביעים את רצונם הכן, לשפר את מצבם של ה”פלשתינאים” המסכנים. המדינה העמידה לרשות ראש הנחש הג’יהאדי את מנגנון התעמולה שלה. אנשי אש”פ דוברי עברית מלידה, מנהלים את המנגנון הזה. כמעט מאה אחוזים של אנשי התיקשורת של המדינה הזו הם שונאי ישראל בכל רמ”ח ושס”ה, המנהלים את תעמולת האויב הסופר-נאצי, תוך כדי מה שצריכה היתה להיות מלחמה על עצם קיומנו, אבל מלחמתה של מדינת ישראל הוא נגד עצם קיומנו… מדהים, אבל מה לא מקריבים כדי להחריב את ה”עולם הישן”?

מטבע הדברים, כאשר החל המחזאי בן הכט לפעול להצלת יהדות אירופה, הוא פנה לפני הכל, ליהודים, לחבריו בבוהמה, עשירי הארץ ומעצבי התרבות. לתדהמתו גילה שחששם מפני גילוי כל קשר לעם היהודי, עצום יותר מדאגתם למליוני מושמדים על לא עוול בכפם, כמובן, יהודים. אך אויביו התקיפים היו דווקא אנשי המימסד היהודי – רפורמי (רבאיי סטיפן וייז) ו”ציוני”, שמדיניותם הוכתבה במידה רבה על ידי בן גוריון וחיים ויצמן, שהחלו לרדוף אותו ולהשמיץ אותו, כשהם מתאמצים להוכיח לממשל האמריקני, שהם קודם כל אמריקנים נאמנים ורק אח”כ יהודים, ואם האינטרס של אמריקה נוגד את פתרון בעיות היהודים, הם לא בעסק היהודי.

כך גם הנהגת ה”ישוב” בארץ ישראל, הם קודם כל “ציונים” וגם אחרי הכל. ליהדות אין מקום בבנין העולם החדש. ועל כן היתה ההבלגה, הן כלפי הערבים והן כלפי הנאצים. הם לא בעסק היהודי.

מקשקשים על אופוריה ועל “החמצה” של “הסדר מדיני”. כלומר נסיגה, שלאחריה תבוא מלחמה נוספת, שתביא אחריה נסיגה, ואז המלחמה הבאה. בגלל פושעים כמו עמיר פרץ, שמעון פרס, אולמרט ושטייניץ, גם נכדינו ונינינו יצטרכו להילחם כאן, אם לא נחולל במהרה את המהפך לכיוון יהודי גאה, צודק, אמיתי, ואכזרי אל האכזרים, עד כלותם!

אולי אני טועה, אבל, האם יש למישהו הסבר הגיוני יותר להתנהלותה המטורפת של מדינת ישראל אל האבדון? האם יש למישהו הסבר שפוי לתאוותה של ישראל למסור את הארץ לידי מרצחים, בפרט, או לכל גורם זר, בכלל? האם יכל מישהו להסביר את האקרובטיקה הסמנטית השקרית, לומר דבר ולהתכוון ולעשות את היפוכו?

בתחילה זה היה – “ויתורים כואבים למען השלום”, אח”כ זה היה ל”הצלת הדמוקרטיה”, ולבסוף זה היה “צעד חד-צדדי” לחורבן חסר פשר וגרוע מכל פשעי הנאצים. יש למישהו הסבר שאיננו מתמצה בשנאת ישראל “טהורה” ופשוטה? לא נראה לי…

וכך מספר בן הכט:

“… סיפרתי להם את כל העובדות הידועות לי על רצח היהודים. אמרתי להם שהנני בטוח, כי אם נעשה עצמנו אגודה אחת ונפעיל את כשרונותינו כנגד הגרמנים ונשפוך עליהם את חרוננו המוסרי, עדיין עשויים אנו לעצור בעד הטבח. הגרמנים סבורים עתה שהעולם התרבותי מסתכל תוך אדישות על השמדת יהודי אירופה….

                      
“… את נאומי סיימתי בטענה נוספת. אמרתי להם, שקריאת מחאה נגד הטבח עשוייה להשפיע השפעה חשובה על הבריטים. הבריטים אינם עם של רצחנים צמאים לדם. אם הם ישמעו שמליונים כבר נרצחו ושהגרמנים מתכננים להשמיד גם את ארבעת המליונים שעדיין נשארו בחיים באירופה, וכן גם, כי ניתן להציל את רוב היהודים החיים עדיין על ידי פתיחת שערי ארץ-ישראל לעלייתם – לא יתעלמו ממצב דברים זה;  אמרתי להם שהבריטים הם עם ישר-לב ומהוגן ובוודאי לא יוסיפו לשתף פעולה עם הגרמנים בהשמדת ארבעת מליוני היהודים הנותרים.

“איש לא מחא כף בתום דברי. אף שלא צפיתי למחיאות כפיים. מחברי מחזות ורומאנים מוצלחים מעוניינים יותר שיריעו לכבודם משיריעו הם עצמם לכבוד זולתם. ואולם טבע שתיקתם נתחוור לי כשחצי תריסר מן האורחים קמו ממקומם ומבלי אפילו להשמיע קריאת “בוז” יצאו מן החדר.

‘דומה שנכשלתי’, אמרתי למארחת, כשהוסיפו הכל להחריש.

“לפתע עלה קולה הרוגז של עדנה פרבר –

‘מי משלם לך בעד התעמולה המתועבת הזאת’, בקשה לדעת, ‘האם זה מר היטלר? או, שמא זה מר גבלס’?

שאלתה עוררה שיחת תרעומת וקינטור. החימה והרוגז כוונו כלפי.

“בפרוזדור אמרה לי ביאטריס, ‘צר לי שהדברים נתפתחו בצורה זו. אך לא צפיתי שיקרה משהו אחר. ביקשת מהם שיערטלו עצמם מן הנכס היקר להם ביותר – מאמריקניותם…”.

אלו הם אותם יהודים, אז והיום – מנוכרי ישראל עד כדי עמידה על דמם של מליונים. במשך כל שנות ההשמדה היו ידועים להם כל הפרטים, והם התעלמו!!!

אז היתה חשובה להם “אמריקניותם” ולהנהגת “הישוב” היתה חשובה ועדיין, “ישראליותם”! ושוב הם עומדים על דמם של מליונים, שארית פליטת ישראל.

אלו ואלו מסוג המוסרים, המלשינים והרודפים.

מי שחירפו נפשם אז, להצלת יהודי אירופה – שומרי מצוות, בעיקר חרדים, ואוהבי ישראל, הם הקומץ המקריב את עצמו כיום להצלת העם היהודי, אלה בתורתם, אלה בבנין הארץ. רק חבל שלא קלטו עדיין, שהאויב מספר אחת של העם היהודי, שאשר על כן הוא מסרב לשים קץ למלחמות בהשמדת האויב ובבנין הארץ, זו מדינת ישראל!