זכויות יוצרים וגניבת קניין רוחני – דיון חדשני ומקיף בסוגיות מרכזיות. בהשתתפות עו”ד יוסי דר, ד”ר אורי מילשטיין ועוד.

זכויות יוצרים וגניבת קניין רוחני – דיון חדשני ומקיף בסוגיות מרכזיות. בהשתתפות עו”ד יוסי דר, ד”ר אורי מילשטיין ועוד.


14.05.2007 13:35
זכויות יוצרים וגניבת קניין רוחני - דיון חדשני ומקיף בסוגיות מרכזיות. בהשתתפות עו''ד יוסי דר, ד"ר אורי מילשטיין ועוד.


נידונות כאן סוגיות שונות בנושא קניין רוחני, פטנטים, קופירייטס, היבטים פליליים, אזרחיים ואתיים של גניבת זכויות יוצרים, הפסיקה האמריקנית בנושא, הבטים בפילוסופיה כללית ופילוסופייה של המשפט בנושא ועוד. כתב מר זאב בן-יוסף, סופר ומתרגם (יום ראשון, 13/06/2004 שעה 9:01)

המאמר של מ.שרון על פלגיאריזם באקדמיה.

המאמר מרתק

והדיון שבעקבותיו מרתק אף יותר.

כל הכבוד לכותב ולמגיבים.

דיון על רמה כל כך גבוהה

כבר מזמן לא קראתי.

יישר כוח למיכאל שרון ולכל המגיבים

ללא יוצא מהכלל.

בברכה,

זאב בן-יוסף



נידונות כאן סוגיות שונות בנושא קניין רוחני, פטנטים, קופירייטס, היבטים פליליים, אזרחיים ואתיים של גניבת זכויות יוצרים, הפסיקה האמריקנית בנושא,  הבטים בפילוסופיה כללית ופילוסופייה של המשפט בנושא ועוד.

 



ניכוס וגניבת קניין רוחני בחסות עמדות כוח ובעלות על חזקות: אלנה צ’אוצ’סקו.

כאשר החברה מסואבת ומושחתת, כרומניה של צ’אוצ’סקו או ברית המועצות הבולשביקית, הרי שמקורבי השררה, קליקות ופרטים בעלי חזקה ומרושתים, ותכופות דמויות בולטות והדרג הבינוני באקדמייה,  הופכים מקור מרכזי להפצת סאוב עצים, ובעיקר למוקד פלגיאריסטי של גזילת רעיונות מאנשים מייצרי ידע (שהרי החברה תלויה באנשי מחשבה יוצרים) והעברתם לאנשים זריזים והולכי בתלם, העשויים לנקוט אף בפוזה וגינונים ששכרם בצידם של “נון קונפורמיסטים” (או למשל אלנה צ’אוצ’סקו, אשת רודן רומנייה ניקולא צ’אוצ’סקו, שהיתה בעלת יומרות של מדענית, וכך סטלין, שכתב ספר פילוסופי, כשמדובר כאן בשימת שמם על עבודות של אחרים תוך השכחתם או השמדתם…). אפילו ברטולד ברכט, המחזאי הדגול שחי במזרח גרמניה, התיישר לפי האקלים המסואב סביבו, וביצע מעשי פלגיאט רבים תוך דחיקה לאשפתות של היוצרים המקוריים כפי שנחשף לאחרונה.

ראו המאמר: נגע הפלגיאריזם באקדמייה הישראלית
http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-5874-00.html?tag=21-56-54


המלחין אנטוניו סליירי (בצעירותו ובזיקנתו) שהישמיד בהדרגה את הקומפוזיטור הענק וולוופגנג אמדאוס מוצרט, מתוך דחף של שנאת בעל הכשרון הנמוך והבינוניות את היוצר בעל שיעור הקומה, במעורב עם מגמת ניכוס של יצירתו (כגון ה”רקוויאם” של מוצרט). מתוך סרטו של מילוש פורמן “אמדאוס” על פי מחזה של המחזאי הסקוטי פיטר שפר.

אמדאוס – מתוך רשימותי:

אני כרגע צופה עם חברתי בסרט ”אמדאוס” לפי מחזה של פיטר שפר. למוצרט יש כשרון נפלא, ויצירותיו נהדרות, ונכתבות באופן כה מושלם. ואילו אויבו, סאליירי, איש בינוני שהגאונות מהווה כלפיו מעין התרסה אלוהית לבינוניותו הבולטת, מנסה בשנאה איומה הכרוכה בהחשפות עליבותו, להשמיד את מוצרט, להבאיש את ריחו.
אין טעם לדיבורים, צפו בסרט הניפלא אמדאוס, אף אם ראיתם אותו לפני שנים רבות. הדברים חיים ונכונים יותר מתמיד, בארץ שקליקות של בינוניים שואפים בשנאה לגלגנית לקפד את המוחות הטובים שבה.

אחת התחבולות של גניבת קניין רוחני היא הטלת מגבלה מלאכותית ושרירותית התפורה במיוחד בשביל היוצר הנחמס על מנת לנטרל אותו ולתת את פרי עבודתו לאחרים (כשניתנת מסגרת צרה בה האדם הנידון  נידרש לדבר רק בסכמטיות, באופן יבש וללא מתן דוגמאות) וזו שיטה שננקטה כלפי בעבר, ומקובלת מאד בישראל, אם יש מגמה להעניק את פרי עבודתו של מישהו לאנשים אחרים, המקורבים יותר לבעל הדבר, תוך ניטרול המקור, או כשסתם יש רצון להדירו. לא תמיד סובלים אנשים שפשעם הוא כשרונם, ומנסים למצוא בהם דופי אחר דופי. מעניין שבמחזה של פיטר שאפר “אמדאוס” טפל סאליירי על מוצרט האשמה דומה, בשביל לחתוך את עבודתו ולנטרל אותו “יש כאן יותר מדי צלילים” אמר ליוזף השני, קיסר אוסטרייה. פיטר שאפר כנראה ידע דבר או שתיים על שיטות לגניבת קניין רוחני תוך ניטרול המקור או על שנאת כשרונות אינסטינקטיבית מצד בינוניים.

 

מתוך ספרי “חלוקת קשב”, הוצאת גומא – מדע ומחקר, צ’ריקובר, 1997, ע”מ  134, סעיף 2.9.9 (קולקטיביזם ומקיאווליות מול אינדיוידואליזם)
סאליירי -כפי שהוא מתואר ב”אמדאוס”, מנסה, באופן כמעט מיסיונרי, להמחיש את יתרונה המעשי של הכוחניות הצרופה המלווה בתחבולות שונות, על מצויינות המארגן (“מארגן” – בעל היכולת הגבוהה לחלוקת קשב). זאת תוך היסחפות הולכת וגוברת, החל בהשמטת מקורות עבודתו היוצרת,דרך בידוד חברתי והשפלה, עד להשמדתו בפועל של מייצגה המובהק של מגמת האירגון היוצר (במקרה זה, יצירת ערכי יופי צרוף) – מוצרט. “מיסיונריות” זאת, הקשורה הדוקות לדימוי ולהערכה העצמית של סאליירי, מתבטאת גם בחשיפה בפומבי בזיקנתו של מעללי פגיעתו במוצרט.

מיכאל שרון: חלוקת קשב. תאור ואפשרות הזמנה ב”אקדמון”, חנות הספרים של האונ’ העיברית. היכולת להתמקד במספר דברים או כווני מחשבה בו-זמנית; 3 תצורות האירגון האנושי; תפקודים מוחיים עילאיים; ביצוע תפקידים מורכבים וחשיבה אינטגרטיבית-מערכתית. ספר חלוצי בגישתו וממצאיו, המביא ממצאי מחקר רב-שלבי שערך המחבר במשך 11 שנה על כ-680 ניבדקים, במכון מחקר בבי”ח לוינשטיין, בית הספר לרפואה, אונ’ ת”א (גומא – מדע ומחקר, צ’ריקובר, 328 ע”מ, כולל ביבליוגרפיה נרחבת).

להלן דיון חלוצי ומרתק בנושא זכויות יוצרים וקניין רוחני, בהשתתפות עו”ד יוסי דר, תורם משמעותי לביקורת המשפט בישראל

http://www.lawfactor.com/default.asp

 

כתב מר זאב בן-יוסף, סופר ומתרגם (יום ראשון, 13/06/2004 שעה 9:01)

המאמר של מ.שרון על פלגיאריזם באקדמיה.

 

 

המאמר מרתק

והדיון שבעקבותיו מרתק אף יותר.

כל הכבוד לכותב ולמגיבים.

דיון על רמה כל כך גבוהה

כבר מזמן לא קראתי.

יישר כוח למיכאל שרון ולכל המגיבים

ללא יוצא מהכלל.

בברכה,

זאב בן-יוסף

 

 

– ד”ר אורי מילשטיין (שבת, 12/06/2004 שעה 10:51)

 

גנבה טבועה בגנים וצרובה בתודעה

 

גניבה היא אסטרטגיית שרידות מקובלת וכמוה גניבת רעיונות. מכיוון שהדבר טבוע בגנים או צרוב בתודעה, אין דרך למנוע זאת לחלוטין. הדיון המפורסם ביותר בהיסטוריה בענין זה היה בין ניוטון לליבניץ במאה ה-‏17 על פיתוח החשבון האינטגראלי. ואגב, שניהם ”גנבו” את רעיונם מארכימדס מבלי שנתנו לו קרדיט, כי הוא כבר נרצח מזמן על ידי חייל רומאי. זה הטעם שפרופסורים מכריחים סטודנטים למלא את עבודותיהם במראי מקומות ומראי מקורות. אבל כשהסטודנטים נעשים פרופסורים הם את שוכחים בדרך כלל את תלמודם וגונבים רעיונות מאחרים.

 

ההבדל בין תרבויות הוא במצח הנחושה של הפרופסורים ושל המרצים הבכירים. בישראל מצחם נחושה מאוד ולכן מקוריותם דלה. דלות האקדמיה והאינטלקטואלים בישראל היא אחד הטעמים לקריסתה של חברתנו ולהדרדרותה של מדינתנו.

 

__

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 11:19)

סביר ביותר. אכן, הגניבה במצח נחושה. כאילו באקט הגניבה הם מחוקקים חוק כללי – גנוב!

 

_

 

– ד”ר אורי מילשטיין (שבת, 12/06/2004 שעה 12:40)

 

(בהקשר: “סביר ביותר. אכן, הגניבה במצח נחושה”)

ואם זה חוק כללי, אז זאת אינה גניבה אלא נורמה!

 

___

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 23:00)

אכן. מצח הנחושה הופך את הגניבה מעבירה – לנורמה שוררת ומעצים את הפרקטיקה הגנבנית ביד רמה בכל תחומי הרוח, האינטלקט, והתרבות בישראל. מכיוון שאלה מתווים את האקלים הכללי בתחומים מוסדיים רבים אחרים, הרי שנורמת החמס, הנגיסה והנכוס של קניני הזולת גולשת הלאה והלאה. מי אמר שאין במרחבי ההנהגה, הכלכלה, ובצמתות הכוח בישראל, וכן במרחב ההוויה הישראלית – בעייתיות?

 

___

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 12:51)

 

עבירה על זכויות יוצרים, בוודאי ללא איזכור המקור, הינה עבירה פלילית, ומוגדרת בקוד הפלילי. זהו פשע, והשאלה בכל מקרה ספציפי הינה חומרתו (דבר הקובע את חומרת העונש).

 

גניבת קניין אינטלקטואלי, למשל גניבת קונספט או העתקה, אינה עקרונית שונה מבחינת החוק הפלילי, מגניבת רכב.

 

אלא שיש בעיות פרקטיות באכיפת החוק הזה, ולכן קהיליות שונות מציבות אותו ככלל אתי במסגרת הקוד האתי שלהם.

 

אשר להונאה, כאן יש סוגים שונים, כגון לקיחת דבר במרמה, שהינה עבירה פלילית ברת עונשין, ועד שקר לבן – כגון החמאה לבחורה מכוערת על יופייה – שאינו עבירה פלילית.

 

אך שוב, הכל לפי המקרה הספציפי. במקרה שמחמאה כזאת (ומצגים אחרים) נעשית למטרת הוצאת כספים בהיקף ניכר מאותה בחורה ללא מתן תמורה ממשית, או אז יש כאן עבירה פלילית.

 

גם ”לא תגנוב” הינו חוק מוסרי, שהינו במקביל – חוק פלילי, תוך הפרטה לקטגוריות ספציפיות של גניבה.

 

חז”ל מכל מקום, נתנו בתורה שבעל פה, לעניין זכויות יוצרים מעמד מכריע (למשל – ”המביא דברים בשם אומרם, מביא גאולה לעולם”)

 

ראה מאמרי: מוסר, חוק, אמת ומנהג

http://www.faz.co.il/story_669

 

 

 

פנייה לנפגע מהפרת זכויות יוצרים – בעל רשת בתי קפה אילן’ס

http://www.faz.co.il/reply?id=858&rep=13833&LastView=0

 

 

http://www.faz.co.il/thread?rep=13870

 

 

ראה גם מאמר הסטורי מעניין שלי באתר התחקירים של יואב יצחק אודות קניין רוחני והמצאתיות (כולל הניספחים)

http://www.nfc.co.il/archive/003-D-4347-00.html?tag=12-48-42

 

 

 

___

 

– עו”ד יוסי דר (שבת, 12/06/2004 שעה 12:19

 

גנבה טבועה בגנים וצרובה בתודעה – בתשובה לאורי מילשטיין

 

ככל שהדבר נוגע לאקדמיה המשפטית (לפחות) – הבעייה הקריטית היא הפחד לחרוג מן השורה.

פרופסור למשפטים כי ישמיע תובנה שאינה ערבה לאוזנם של נותני הטון – נדון להיות מצורע או להחשב תמהוני עד אחרון ימיו.

אבל הבעייה חמורה בהרבה: רוב רובם של אנשי האקדמיה המשפטית לעולם לא יודו בעדריותם – כיוון שהם גישרו על הדיסוננס, ועתה הם מאמינים באמונה שלמה בדרכם.

 

___

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 13:05)

מר דר, אבל קיימת בישראל גם פסיקה מעולה בנושא זכויות יוצרים, למשל השופט ישעיהו שנלר

http://www.nfc.co.il/archive/001-D-29971-00.html?tag=13-03-18

 

 

פסיקתו של השופט ישעיהו שנלר למשל בנושא זכויות יוצרים מצביעה בכל זאת על כך שקיימת בישראל גם פסיקה מעולה בנושא זכויות יוצרים

 

אודות השופט ישעיהו שנלר, בוגר ישיבת מרכז הרב בירושלים, המצטיין בפסיקותיו ההגונות

http://www.nfc.co.il/archive/006-D-1435-00.html?tag=13-15-12&au=True

 

 

___

 

– עו”ד יוסי דר (שבת, 12/06/2004 שעה 13:39)

לעניין הפרת זכויות יוצרים כדאי אולי לערוך הבחנה בין מי שמפר זכויות – בדרך של העתקה נטו – כדי להפיק רווחים כספיים, לבין מי שאמנם מעתיק רעיון מזולתו אך משתמש בו כנדבך לבנות עליו רעיונות משלו וכך לפתח את התחום שבו הוא עוסק.

גם הפסיקה ערה לחשיבות ההעתקה לצורך פיתוח נוסף.

 

אומר השופט טירקל:

 

”בבואנו להגן על היצירה המקורית יש לתת את הדעת גם על כך שהגנה מוגברת יתר על המידה עלולה לבלום התפתחות תרבותית וחברתית, הסומכת על הישגי העבר. מטבע הדברים, פריצת דרך או התקדמות המשרתת את החברה נובעת מהישגיהם היצירתיים של יחידים הסוללים את הדרך תוך הנחת אבן על אבן”

 

____


– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 14:56) בתשובה ליוסי דר

 

שתי נקודות:

 

1) מרכזיות הקונספט ה”מושאל” בעבודה ה”חדשה” כאשר הקונספט המושאל הינו במוקד העבודה החדשה של המשאיל, והמשאיל רק הוסיף כמה הבחנות שוליות, הרי שכאן עולה למוקד אקט הגניבה, יותר מהשיקול המקזז אותו של ”התפתחות רעיונית”. שהרי 90 אחוז למשל מההתפתחות הרעיונית הזאת בוצעה כבר על ידי מקדם הרעיון המקורי, ושואל הרעיון נהנה כאן מטובין שלא כדין, כגון קידום, העלאת שכר, רווחים מספר המבוסס על אותו קונספט, וכיוצא בזה. על כן נהוג במקרה כזה לתגמל את יוצר הקונספט המקורי, למשל על ידי ציון שמו על התרומה החדשה, ומתן קרדיט אחר. על אחת כמה וכמה כאשר לא מדובר בקונספט יחיד, אלא במערכת של רעיונות שפותחה בעמל רב על ידי היוצר המקורי.

כאן, כאשר מערכת רעיונות זאת הינה רוב רובה של העבודה ה”חדשה”, ולא ניתן כל קרדיט למקור, הרי שנשלל מהיוצר המקורי פרי עמלו, ואין כאן הבדל בין חמיסה כזאת ובין חמיסת רכוש אחר למטרות רווחים במימדים שונים, רכוש שהושג בעמל.

 

לכן היה על כבוד השופט טירקל למקד יותר את דבריו, במקום לדבר על קטגורייה כללית של ”הגנת יתר”. זו אם כן דוגמא לפסיקה רעה, הגולשת לרטוריקה נשגבת אודות ”התפתחות תרבותית וחברתית” במובן זה שהינה רב משמעית ולא ממוקדת, ועשוייה לטהר שרצים בחסות רטוריקה נישגבת אודות ”התפתחות התרבות”. וזאת אף כאשר למטרת התפתחות התרבות לא מתחייב כלל מעשה נבלה שכל עיקרו רווחים שלא בדין מטעם מבצע העבודה החדשה.

 

2) והרי עליך לזכור שהגנת היצירה המקורית באקדמייה כוללת גם את איזכור המקור. אין שום סתירה בין פיתוח מבוסס קונספט של אחר, ובין איזכור שמו ומתן קרדיט לו במסגרת היצירה החדשה, והדבר מתחייב על פי האתיקה האקדמית. שוב, כבוד השופט הניכבד עקף לגמרי סוגייה זאת, של אי מתן קרדיט למקור. האם בכוונתו לאמר שלמען ”התפתחות חברתית ותרבותית” ראוי לעיתים לא לתת קרדיט למקור? ואף על פי כן, ניסוחו הכולל מחליק על אפשרות כזאת ועשוי להצדיק כל נבלה בשם ”התפתחות חברתית ותרבותית”, אף אם הנבלה הזאת לא מתחייבת כלל לשם התפתחות כזאת, וכל עיקרה של הנבלה הוא רווחים של מבצעה על חשבון היוצר המקורי.

 

ונקודה נוספת:

 

3) לעיתים יש אקטים פליליים ועברייניים נילווים העשויים להתלוות לגזילת זכויות יוצרים, בפרט כשמדובר בחומר בהיקף גדול העשוי לשאת פירות כספיים ואחרים נירחבים. אקטים עברייניים כאלה הינם למשל, הכפשת המקור, נישולו (למשל מזכויות פנסיה או מקביעות בעבודה, פיטורין בעילות שקר, פגיעה בשמו הטוב באופן הפוגע באפשרות פרנסתו וכד’); הסתה כנגדו; הוצאת דיבה קשה; אישפוז פסיכיאטרי במצגי שווא תוך שיחוד הפסיכיאטר המחוזי; או אף לעיתים שיסוי בריונים בו או גורמי פשע אחרים, וכיוצא בזה.

 

אלה עשויים ללבוש תכופות צורות חמקניות, ולכן יש כאן צורך לעיתים בחקירה ואיסוף עדויות משטרתיים, והנושא עשוי איפוא לא להתמצות במגוון היבטיו בתביעה אזרחית רגילה.

 

___

 

– עו”ד יוסי דר (שבת, 12/06/2004 שעה 15:53) בתשובה למיכאל מ. שרון

 

אין צורך שהשופט ימקד את דבריו – אם הדבר לא דרוש להכרעה בסוגיה המונחת על שולחנו.

דברי השופט מבהירים – כפי שמבהיר גם החוק – שזכויותיו של יוצר ביצירתו אינן מוחלטות, ומולן יש ערכים נוספים שיש לשקלל ביניהם.

 

לעניין קרדיטים למקור בעבודות אקדמיות, אם הדבר מצוי כל כולו בתחום האתיקה האקדמית, ואינו חורג לכיוון עוולות נזיקיות – דעתו של השופט איננה עדיפה על דעתך.

 

אשר לעבירות פליליות או עוולות נזיקיות המתלוות להפרה של זכויות יוצרים – העבירות או העוולות הללו עומדות על רגליהן הן, והמניע לביצוען (למשל, כדי לטשטש את עצם ההפרה) – איננו רכיב של העבירות או העוולות הללו.

____

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 16:46) בתשובה ליוסי דר

עניין הקרדיטים למקור כמעט בהכרח כרוך בעוולות נזיקיות כגון אובדן פירות עבודתך, אובדן קידום ושכר, הזמן והמאמץ שהושקע וכיוצא בזה.

אין זה עניין כה ערטילאי של יוקרה גרידא, ואף יוקרה אגב, או אובדנה, כרוכים תכופות בעוולות ניזקיות שניתן בנקל להמחישם משפטית.

 

כך, אם מישהו כתב ספר המבוסס על מערכת מושגית שפיתחת, בלי לתת לך קרדיט, הרי שמן הדין שיפצה אותך בחלק מרווחי הספר הזה, או שייתן לך בפומבי קרדיט ויאזכרך, בדומה למקרה של הפקת סרט המבוסס על ספר בלי לתת קרדיט לכותב הספר, כאשר מתחייב לתגמל את הסופר המקורי בחלק מרווחי הסרט.

 

הנושא של עוולות נזיקיות הינו איפוא בלב ניכוס מוצר אקדמי.

 

אין איפוא דבר כזה ”מצוי כולו בתחום האתיקה האקדמית” בבחינת תחום לא שפיט.אלא שהנושא של אתיקה בא למזער היקף וטיב עבירות כאלה בקהיליות מסויימות, בבחינת טיפול מונע וממזער. זוהי מעיןבקרה חברתית של לחצים חברתיים, למזעור תופעה פלילית מסויימת, אך נורמות אלה אינם באות כתחליף לרשות המשפטית. זאת ממש כשם שהנורמה החברתית ”גניבה היא פסול מוסרי” אינה באה כתחליף לשימוש בחוק במקרים של גניבות. האתיקה האקדמית במקרים רבים אינה כמעט מאפשרת טיפול אפקטיבי בדיעבד בעבירות כאלה לאחר שכבר נעשו, ולכן דעתו של השופט, בבחינת מתפעל החוק כלפי עבירה שנעשתה כבר, בהכרח עדיפה על דעתי, שכן מרכזי בה הרכיב של אכיפה.

 

אשר לעבירות והעוולות המתלוות, הרי שאף אם הם עומדות על רגליהן, בבחינת קטגוריות וסעיפי הרשעה ניבדלים מנושא זכויות יוצרים לכאורה, עדיין הם שייכים לאותה מסכת נסיבתית, למשל ספציפית מבחינת מהות הכוונה הפלילית והמניע. יש להבין שבנושאי עבירות חמקניות למדי, הרי שהכוונה הפלילית והמסכת של גניבת וניכוס זכויות יוצרים הינם פתיל המאחד אותם.

 

אשר לכך שזכויות של יוצר ”אינם מוחלטות”, הם עדיין מוחלטות במובן זה שנישול יוצר מזכויותיו הינה עבירת קניין. הכוונה ב”חוסר אבסולוטיות” היא בתחומי הביניים של שיתוף אחרים, אך לא בקצה הרצף של נישול היוצר מזכויותיו. כך למשל, בדומה, יכולה רשות מוניציפלית למשל להפקיע זכויות קניין של אדם (מבנה השייך לו) לצורך סלילת כביש, למען תועלת הציבור, אך עדיין היא מחוייבת לפצותו.

 

___

 

– עו”ד יוסי דר (שבת, 12/06/2004 שעה 18:01) בתשובה למיכאל מ. שרון

 

לעניין הקרדיטים, אין מחלוקת על כך, שלכל יוצר ישנה זכות מוסרית – המעוגנת בחוק ושהפרתה מהווה עוולה נזיקית בת פיצוי – ששמו ייקרא על יצירתו.

 

להלן הסעיף הרלוונטי בפקודת זכויות יוצרים:

 

4א. זכות מוסרית

 

(1) מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים.

 

(2) מחבר זכאי שלא ייעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה.

 

(3) פגיעה בזכות לפי סעיף זה היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין יחולו עליה.

 

(4) זכותו של מחבר לפי סעיף זה לא תהיה תלויה בזכותו החמרית באותה יצירה, והיא תעמוד לו אף לאחר שזכות זו, כולה או מקצתה, הועברה לאחר.

 

(5) בתביעה לפי סעיף זה זכאי המחבר לפיצויים בסכום שיקבע בית המשפט לפי נסיבות המקרה, אף אם לא הוכיח נזק ממון; הוראה זו לא תגרע מסמכות אחרת של בית המשפט לפי פרק ה’ לפקודת הנזיקין .

 

___

 

– עו”ד יוסי דר (שבת, 12/06/2004 שעה 18:19) בתשובה למיכאל מ. שרון

 

 

כדאי להוסיף ולהבהיר, שזכויות היוצרים אינן על רעיון – יצירתי ככל שיהיה – אלא על אופן הביטוי שלו.

 

בעבר התעורר דיון בפא”צ בעניין של העתקת מתכון להכנת קפה.

ובכן, הפרת זכויות היוצרים התבטאה לא בהעתקת הרעיון איך מכינים קפה מסויים, אלא בהעתקת הטקסט של אופן ההכנה.

כלומר, אם המעתיק היה לוקח את הרעיון ומלביש עליו טקסט שונה מהטקסט המקורי – לא היתה בכך משום הפרת זכויות יוצרים.

 

ובהקשר לקרדיטים בעבודות אקדמיות, איזכור עבודה או יצירה אקדמית – ללא העתקתה – אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים (אם כי ייתכן שאיזכור היצירה – ללא שם מחברה – יהווה עבירה אתית אקדמית).

 

__

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 19:16) בתשובה ליוסי דר

 

 

תודה, אך האם אינך מערבב זכויות יוצרים עם קופירייטס? אלה שני דברים שונים. כך, חברות סרטים חויבו בפיצוי למחבר שהישאילו מספרו את *הרעיון* והקונספטים הכלליים של העלילה, אף ששמות הגיבורים שונו, ובתסריט ניכתבו נוסחים אחרים מבספר.

 

כנ”ל גם לגבי פטנטים – מדובר בזכויות יוצרים על הרעיון ולא על האופן הספציפי והשימוש במילים בו הוא הרעיון מנוסח. למעשה, אין כאן כלל שאלה של ניסוח מילולי של הרעיון, אלא מימושו הקונקרטי במוצר מסויים.

 

שינוי הלבוש המילולי משנה לגבי העתקה (קופירייטס) אך אינו משנה לגבי ניכוס רעיון.

 

כתבת כאן: ”איזכור עבודה או יצירה אקדמית – ללא העתקתה – אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים (אם כי ייתכן שאיזכור היצירה – ללא שם מחברה – יהווה עבירה אתית אקדמית)”.

 

אלא שרעיון המופיע בעבודה אקדמית ללא איזכור מקור אחר מאשר מחבר המאמר, אינו בבחינת איזכור בעלמא, אלא בבחינת אקט של ניכוס הרעיון תחת שמו של כותב המאמר.

 

הדבר אינו שונה מסרט ה”משאיל” רעיון של סופר, הן מבלי לאזכרו והן מבלי לתת לו פיצוי מתאים. או מסחיבת פטנט מאחר והוצאתו תחת שמך.

 

____

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 20:25)

הגדרה רחבה יותר לקופירייטס, על פי הגישה הנקוטה בארה”ב, כוללת גם את “התחושה והמראה” של היצירה, מעבר לביטויים ספציפיים.

 

 

http://www.davismccownlaw.com/articles/a-ip.htm

 

 

 

Copyright protection is limited to the *expression* of an idea. Copyrights can not protect raw ideas removed from their expression. For instance, a programmer could write a computer program which forecasts the weather based on current weather information. Another programmer could see the program and decide to create and sell her own version. So long as she does not copy the actual code created by the first programmer, or the *”look and feel” of the program itself*, the second programmer is free to use the ”idea” of a weather forecasting program to create

 

 

עבירות קופירייטס הינם עבירות פליליות לכל דבר, ראו הדוגמא הבאה

http://www.cybercrime.gov/levy2rls.htm

 

 

____

 

– עו”ד יוסי דר (שבת, 12/06/2004 שעה 21:19) בתשובה למיכאל מ. שרון

 

 

(בהקשר: “איזכור בעלמא? אין דבר כזה”).

העובדה שרעיון כלשהו מאוזכר בעבודה אקדמית ללא איזכור המקור – איננה אומרת בהכרח שהכותב ניכס את הרעיון לעצמו (הכל תלוי בניסוח).

 

מכל מקום, שימוש באלמנטים מתוך סרט – בשונה מ”ניכוס” רעיון – מהווה הפרה של זכויות יוצרים (כמשמעותן בחוק).

 

כנ”ל ”סחיבת” פטנט (בתנאי שהוא רשום).

 

____

 

– עו”ד יוסי דר (שבת, 12/06/2004 שעה 21:10) בתשובה למיכאל מ. שרון

(בהקשר: ” תודה, אך האם אינך מערבב זכויות יוצרים עם קופירייטס?”)

 

כוונתי אינה לזכויות יוצרים בעלמא, אלא לזכויות יוצרים על פי חוק זכויות יוצרים (המעניק הגנה ליצירות ”ספרותיות, דרמטיות, מוסיקליות ואמנותיות”).

 

אכן, חוק זכויות יוצרים – למרות שמו הכוללני – מתייחס רק למה שקרוי קופירייטס.

 

חוק הפטנטים איננו מגן על רעיון כשלעצמו, אלא, כפי שאמרת, על הזכות לממשו (למשל, הזכות לייצר תרופה מסויימת).

 

רעיון כשלעצמו (למשל, נוסחה מתימטית או נוסחה לרקיחת תרופה) איננו מוגן, ולכן לא ברור מקור ההתנגדות החוקית ל”ניכוסו”.

 

____

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 21:40) בתשובה ליוסי דר

 

רעיון כשלעצמו לא, אך רעיון ממומש באפן קונקרטי כלשהו – כן

 

 

אתה כותב: ”רעיון כשלעצמו (למשל, נוסחה מתימטית או נוסחה לרקיחת תרופה) איננו מוגן, ולכן לא ברור מקור ההתנגדות החוקית ל”ניכוסו”.

 

רעיון כשלעצמו הינו עניין בעלמא. ההגנה עליו, מתחילה כאשר הרעיון ממומש קונקרטית באופן כלשהו, בפרט כאשר הוא מופיע בטקסט כתוב או על מדייה אלקטרונית או אחרת.

 

ניתן לסבור שכאן הבסיס להתנגדות החוקית הינו שילוב, בהתאם לשכל הישר ולמידת הסבירות, של חוק הקופירייטס במשמעותו הנירחבת כפי שהיא מקובלת בארה”ב (הכוללת גם look and feel העולה מהחומר הזה) – שילוב הנ”ל עם משהוא בדומה לחוק הפטנטים וחוק הטריידמרקס – המוכוונים ספציפית לקונספטים וידע ממומשים. דומה שיש כאן מקום לפסיקה נוספת, אכן, אך הייתי סבור שקיימים כבר תקדימים כבסיס לאותה התנגדות חוקית, גם אם הדבר לא נוסח מפורשות בקוד כלשהו, פלילי או אזרחי.

 

חוקי זכויות יוצרים ותקדימיהם הינם אגב מסובכים ומסועפים להפליא, כך שקשה לאמר אולי שאין לחלוטין בסיס חוקי להתנגדות לניכוס מסכת רעיונות ממומשת באורח כלשהו, באופן הגורם נזק ליוצר.

____

 

– עו”ד יוסי דר (שבת, 12/06/2004 שעה 22:00) בתשובה למיכאל מ. שרון

 

(בהקשר: “רעיון כשלעצמו לא, אך רעיון ממומש באפן קונקרטי כלשהו – כן”)

 

כנראה שאין מנוס – בשלב מסויים – מלהעמיד זה מול זה את הדבר המקורי והדבר האחר, ולבחון את הדברים באופן קונקרטי.

 

__

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 23:03) בתשובה ליוסי דר

 

אכן!!!

 

___

 

– סתם אחד (שבת, 12/06/2004 שעה 20:30) בתשובה למיכאל מ. שרון

 

The Truth About Plagiarism

http://www.law.uchicago.edu/news/posner-r-plagiarism.html

 

 

 

The Truth About Plagiarism

It’s usually a minor offense and can have social value

Richard A. Posner

Newsday (New York)

May 18, 2003

 

Richard A. Posner is a judge on the U.S. Court of Appeals for the Seventh Circuit, based in Chicago, and a senior lecturer at the University of Chicago Law School.

 

____

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 20:42) בתשובה לסתם אחד

אך לא מדובר בהעתקה גרידה, אלא בניכוס מסכת רעיונות או גוף ידע תוך גרימת נזק ליוצר.

 

תקדים פסיקתי: עבירה פלילית ברת עונשין

http://www.cybercrime.gov/levy2rls.htm

 

 

 

זכויות יוצרים חלות גם לגבי נכוס גופי ידע או מיצבורי ידע

http://www.faz.co.il/reply?id=2247&rep=48725&LastView=2004-06-12%2020%3A36%3A57

 

 

____

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 20:33)

זכויות יוצרים חלות גם על מצבורי או גופי ידע

http://thomas.loc.gov/cgi-bin/query/z?c105:H.R.2652.EH

 

 

___

 

– מיכאל מ. שרון (שבת, 12/06/2004 שעה 20:58) בתשובה לסתם אחד

The Truth About Plagiarism – נזק ממשי ואובדנים ליוצר

 

unlike real theft, it is not a crime. If a thief steals your car, you are out the market value of the car; but if a writer copies material from a book you wrote, you don’t have to replace the book

 

 

מדובר למעשה בטעות – בהתייחס לפסקה הבאה שהבאת (ראה למטה) ה”מוכיחה” שפלגיאריזם שונה מגניבת רכב, ולכן אינו בבחינת פשע: כאשר מישהו מעתיק חומר מספר שכתבתי, הרי שהוא גורם לי בכך נזק ממשי ואובדן קניין ממשיים, שכן התחליף המועתק ממני עשוי להוריד את כמות הקונים והקוראים לספרי. באנלוגיה לגניבת מכוניתי, הרי כאן הוא גורם לי פיחות ערך הקניין, ולעיתים טוטל לוס. כך גם לגבי עבודה אקדמית – אם מישהו מפרסם חומר שלי תחת שמו, הרי הוא מייתר turns redundant במידה רבה את עבודתי שלי, ועשוי לגרום לי נזק ממשי במונחים של אובדן התגמולים השונים שהיו באים מקוראי וניזקקי העבודה הזאת אילוליא הפכה במידה רבה לעודפית ומיותרת עקב הפליגיור.

 

הפיסקה כולה בהקשרה:

 

There is a danger of overkill. Plagiarism can be a form of fraud, but it is no accident that, unlike real theft, it is not a crime. If a thief steals your car, you are out the market value of the car; but if a writer copies material from a book you wrote, you don’t have to replace the book.

 

___

 

 

– זאב בן-יוסף, סופר ומתרגם (יום ראשון, 13/06/2004 שעה 9:01)

המאמר של מ.שרון על פלגיאריזם באקדמיה.

 

 

המאמר מרתק

והדיון שבעקבותיו מרתק אף יותר.

כל הכבוד לכותב ולמגיבים.

דיון על רמה כל כך גבוהה

כבר מזמן לא קראתי.

יישר כוח למיכאל שרון ולכל המגיבים

ללא יוצא מהכלל.

בברכה,

זאב בן-יוסף

 

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר