שינוי שיטת הבחירה של נשיא המדינה

שינוי שיטת הבחירה של נשיא המדינה


גרשון אקשטיין 08.05.2007 02:54
מגלם באישיותו

מגלם באישיותו


בחירתו של נשיא המדינה ע”י הכנסת צריכה להיות גלוייה ושקופה, ולא חשאית.



חוק יסוד: נשיא המדינה שהתקבל בשנת 1964, קובע בסעיף 7 כי “בחירת נשיא המדינה תהיה בהצבעה חשאית בישיבת הכנסת שנועדה לעניין זה בלבד”. שינוי הוראה זו יוכל, כאמור, להתקבל ברוב קולות של חברי הכנסת שישתתפו בהצבעה במליאה.

הכנסת היא שבוחרת את נשיא המדינה לתקופת כהונה אחת בלבד בת שבע שנים. עד שינוי משך הכהונה היו הנשיאים יכולים לכהן במשך שתי תקופות בנות 5 שנים כל אחת. חידוש זה מנע מצב בו הנשיא המכהן יחזר אחרי פוליטיקאים, כדי להבטיח לעצמו כהונה שנייה.

תפקידיו של נשיא מדינת ישראל

חוק יסוד: נשיא המדינה קובע: “בראש המדינה עומד הנשיא”, ובית-המשפט העליון קבע כי נשיא המדינה “עומד מעל לכל שלוש הרשויות… ומגלם באישיותו את המדינה עצמה” (1962)

תפקידי הנשיא הם בעיקר ייצוגיים, כגון: השתתפות בטקסים וביקורים רשמיים בארץ ובחו”ל כמייצג המדינה, הענקת כתבי האמנה לנציגיה הדיפלומטיים של ישראל במדינות אחרות, קבלת כתבי האמנה של דיפלומטים זרים בישראל, פתיחת המושב הראשון של כנסת חדשה, קבלת דו”חות מישיבות הממשלה, המלצה לחנינה לאסירים או להמתקת עונשם.

הויכוח הציבורי שהתעורר סביב השאלה, האם יש לשנות את סעיף ההצבעה החשאית להצבעה גלויה בעת בחירת הנשיא הבא בכנסת, מעלה שאלה עקרונית וכבדת משקל דווקא בכל הקשור לדרך מחשבתם של אישים ונבחרי ציבור בעד או נגד יוזמת השינוי.

כל זה בא על רקע שני אירועים:

מחד, פרשת הנשיא קצב, שבמשך שנות דור נחשב לדמות אפורה, וכמי שפילס דרכו בשקט מהפריפריה למרום כס הנשיאות. רבים ראו בו מודל מושלם של מיזוג עדתי, של אדם חרוץ, בעל הלכות ונימוסים, סמל, דוגמא ומופת למיזוג גלויות. הציבור די הופתע כאשר הצליח לגבור על שמעון פרס בהצבעה חשאית. אך גם אלה שלא נטו לו חסד, לא העזו לשאול בגלוי: הכיצד הגיע איש זה לכס הנשיאות כאשר שמועות על מעלליו, מסתבר שהתגלגלו כבר טרם בחירתו?.

וכל זה התגלה בעקבות נאומו האחרון לאומה בה התקיף את מוסדות החוק.

מאידך, בעקבות הליכי הדחת קצב בכנסת, החל המרוץ של המועמדים החדשים למשרת נשיא המדינה. בראשם, שמעון פרס, שדורש לשנות את חוק יסוד נשיא המדינה כך שההצבעה תהיה גלויה – שנוי המוכר כ”חוק פרס”.

הויכוח התחמם ביתר שאת אחרי שוועדת השרים לחקיקה אישרה את “חוק פרס” לקיום הצבעה גלויה במליאת הכנסת על מינוי נשיא המדינה. ההצעה זכתה לרוב של שבעה מול חמישה, וכעת ההכרעה האם לאשר את החוק עוברת למליאת הכנסת, שם המשוכה גבוהה יותר.

ואכן, מימין ומשמאל נערכים לבלום את “חוק פרס” בהצבעה בכנסת ולעכב את התהליך בעוד מספר חודשים.

הנימוקים בעד ונגד שינוי החוק

לשני המחנות יש נימוקים כבדי משקל בעד ונגד שינוי החוק,ויש חשיבות לפרטן כאן.

המתנגדים לשנוי החוק מתבצרים אחר הנימוקים הבאים:

·        לא משנים חוק יסוד בגלל מצב פרסונאלי.

·        שינוי זה יהווה תקדים לשינוי חוקי יסוד נוספים בגלל אינטרסים אישיים.

·        אין לשנות את כללי המשחק כאשר כבר החל המשחק.

·        הצבעה גלויה תגרום ל”דילים” בין מפלגות ותהפוך אותה לסיעתית ולא אישית על פי מצפונו של כל אחד ואחד.

למרות כל נימוקי הנגד, מאחר ומדובר בבחירתו של נשיא מדינת ישראל – תפקיד אשר לכל הדעות מגלם באופן סמלי את ריבונותה ועצמאותה של ישראל, ואת ערכי החברה הישראלית – קיימת חובה להטיל אחריות אישית וגלויה בנושא על נבחרי הכנסת במקום שיסתתרו מאחורי הפרגוד בבחירות חשאיות. זאת, משום הסיבות הבאות:

·        שיקום תדמית מוסד הנשיאות – מוסד זה, שכה הוכתם באחרונה, חייב לקבל חיזוק ותמיכה. הצבעה גלויה עבור נשיא המדינה תהיה צעד ראשון ומבורך בדרך לשיקום אמון הציבור בתפקיד זה.

·        עידוד אחריות אישית וציבורית כל אחד מ 120 חברי הכנסת יתחייב בבחירות פומביות, ויהיה חתום על בחירתו, כך שהציבור יידע במי בחר. כלומר, כל אחד מהם יצביע קבל עם ועדה על פי מצפונו והערכתו האישית של המועמד, והשיפוט האם הוא ראוי לתפקיד בזכות סגולותיו האישיות ומעשיו עבור המדינה.

·        בחירה גלויה תמנע חשבונאות, תככנות ו”דילים” מאחורי הקלעים. אמנם חשאיות הבחירות נועדה להבטיח שחברי הכנסת יצביעו על-פי מצפונם, אך במציאות הקיימת החשאיות (לעומת השקיפות) דווקא מחזקת את אמנות ה”דילים” (הסכמים, עסקות) לסוגיהם ואת כוחם של חברי הכנסת להפר הבטחות והסכמות.

·        זכות הציבור לדעת – בחירה חשאית מנוגדת באופייה לעבודת מליאת הכנסת, הנעשית בפומבי. דווקא בשנים האחרונות פתחה הכנסת את רוב דיוני ועדותיה לציבור. החשאיות מנוגדת לעקרונותיו של חוק חופש המידע, שיצר את “מהפכת השקיפות” וקבע את זכותו של הפרט לקבל מידע בעל אופי ציבורי. דווקא מידע כזה כולל גם, מבחינה עקרונית, את אופן ההצבעה של חברי הכנסת בבחירת נשיא המדינה

בחירה ישירה של הנשיא על ידי העם

לאחרונה נשמעים גם קולות המציעים לשנות את שיטת הבחירה של נשיא המדינה ולהעמידו לבחירה בפני כלל הציבור. סקר שהתפרסם לאחרונה בNRG הציג תמיכה של 75 אחוזים מהנשאלים בשיטה זו.

על פניו נראה כי מדובר ברעיון חיובי – הנשיא יבחר ברוב כבוד והדר על ידי העם, ובכך יורחב בסיס הלגיטימיות שלו.

עם זאת, חסרונותיה של שיטה זו עולים על יתרונותיה. ואלה הבעיות העיקריות:

·        אין כרגע תשתית חוקית ומנהלתית לבחירה ישירה לנשיא – כדי לקיים בחירות מעין אלו יש חובה בהיערכות מקדימה מורכבת. וכן, במתן מענה לשאלות מכריעות, שטרם נערך בהן דיון, למשל: למי תהיה זכות להציע מועמדים לנשיא? מה יהיו דרכי התעמולה המותרות?כיצד יחולק זמן שידור למועמדים השונים? מה גודל התקציב שיידרש מכל מועמד להוציא מכיסו והאם זה ביכולתו ? וישנן עוד שאלות רבות וערכיות ללא מענה בשלב זה.

יצוין, כי מרבית סוגיות אלו מוסדרות בכל הנוגע לבחירות לכנסת. אך ברור שאין דין פוליטיקאי חבר כנסת כדין הנשיא. זאת ועוד, גם כאן יש פתח לעבירות שונות דוגמת אלו שנתקלנו בהן במערכות הבחירות האחרונה, בהקשר של בעיות בחוקיות מימון מפלגות ותרומות מפוקפקות.

·        פגיעה ברשות המחוקקת – הוצאת סמכות הבחירה מידי הכנסת תפגע בסמכויות מוסד בית המחוקקים. זאת ועוד, הליכי הדחתו של הנשיא, אם יידרשו, עשויים להיות מסובכים, כי הרי נבחר על ידי העם שהוא הריבון במקרה זה.

·        מידת ההיכרות עם המועמדים – האזרח הפשוט ניזון בעיקר מהתקשורת וזו מגבלה בעייתית בדמות ייצוגית. מיותר להזכיר כי מקומם של יועצי תקשורת ומסעי פרסום ותדמית עשוי להיות רב מדי (למכור נשיא כמו אבקת כביסה, כלשון המימרא האמריקנית המוכרת). המצב הנוכחי טוב יותר מאחר והגוף הבוחר, במקרה זה חברי הכנסת, מכירים בדרך כלל מקרוב את המועמד, שהוא פעמים רבות פוליטיקאי שפעל בעבר בקרבם.

·        שוויון הזדמנות – כדי להיבחר בבחירה ישירה, יאלצו מועמדים להוציא מכיסם הון עתק כדי להסביר לציבור בישראל מדוע הם מתאימים לתפקיד נשיא המדינה. מובן, שמי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו אין לו סיכוי להציג מועמדות. כאן גם נפתח הפתח לקשר המסוכן בין תומכים עם אינטרסים ש”יריצו” מועמד מטעמם (הון ושלטון) ומוסד הנשיאות ימשיך לשאת כתם של חשד בשחיתות.

·        ניסיון העבר מלמד נגד הבחירה הישירה ובעד השיטה הקיימת – הניסיון בישראל לבחירת ראשי הממשלה ישירות בין 1996 ל-2001 נכשל והשיטה נגנזה. לעומת זאת, השיטה הקיימת העמידה שורה של נשיאים ראויים, לפחות עד לאחרונה.

בשורה התחתונה, מעבר לשיטת בחירה גלויה של נשיא המדינה על ידי חברי הכנסת, היא השיטה הטובה ביותר במצב שנוצר.

עם זאת, למען הצדק, שמירת החוק וההגינות הציבורית, שינוי השיטה צריך להיכנס לתוקף אך ורק החל מהבחירות הבאות לנשיאות המדינה ולא מבחירות אלו.

____________________

הכותב: סא”ל בדימוס,סופר ופובליציסט.

 

כתובת המחבר: gershone@zahav.net.il

אתר המחבר: www.gershone.ios.st 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר