29 אפריל 2007

הועדה לבחירת שופטים החליטה לפני מספר ימים למנות לביהמ”ש המחוזי בירושלים את הפרקליטה לשעבר נאוה בן אור. תלונות שהוגשו נגדה לא זכו לבירור, והוחלט באופן חסר תקדים כי יינתן למתלוננים להגיב על תגובתה של עו”ד בן אור לתלונותיהם – לאחר המינוי.

פרוצדורה ביזארית זו שעברה על חודו של קול (הצעתו של השר פרידמן לדחות את המינוי עד לאחר בירור התלונות נפלה בתוצאה של 4:4, השר בר-און נמנע), מקבלת משנה מוזרות לנוכח העובדה שהועדה לא קיימה דיון של ממש בהאשמות החמורות שהועלו כנגד הפרקליטה הנכבדה בדו”ח האזנות הסתר בפרשת מזרחי.

על פי דו”ח היועמ”ש רובינשטיין מ -2003, הייתה גב’ בן אור מעורבת באופן אישי, כאשר שמשה בתפקיד מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, במתן הנחיות בלתי חוקיות למשטרת ישראל באשר לאופן ביצוען של האזנות סתר. התנהגותה של הפרקליטה לא הייתה מנושאי הדו”ח, ועל כן היועמ”ש לא הרחיב את הדיבור בשאלת אחריותה, אך עמדתו לגבי התנהגות זאת עולה בבירור מן הדו”ח.

על פי הדו”ח, החל משנת 1999 הופעלו ביאחב”ל האזנות סתר בלתי חוקיות, שבגינן הודח ראש אח”ק, ניצב משה מזרחי, על ידי השר לבטחון פנים בהמלצת היועמ”ש, וזאת – על פי הנחיותיה של גב’ בן-אור. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי “… ניצב מזרחי ראה במסמך ההנחיות של מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה אישור בדיעבד לנוהל העבודה שהנהיג בפרשיות אלה” . ההנחיות עצמן, ציין היועץ המשפטי, אינן מבהירות עניין זה.

ההנחיות האמורות כללו, בין השאר את ההנחיה הבאה:

“שיחות שאינן בנושא החקירה, והן אינן נופלות בגדר הגדרת עבירה פלילית, לא יועלו על הכתב (לא תקציר ולא תמליל), אך ניתן לעשות מהם הפקת מידע מודיעיני”.

במילים אחרות, ההנחיות של הפרקליטה הורו למשטרה לעשות בגניבה שימוש בהאזנות סתר שלא כדין, בניגוד לצו בית המשפט ותוך הפרת הוראת סעיף 2(ב) לחוק האזנת סתר, האוסר על עשיית כל שימוש בחומר שהושג בהאזנת סתר. חומר שהמחוקק קבע את השימוש בו כעבירה פלילית “הולבן” בהנחיית גב’ בן אור כ”חומר מודיעיני” שמקורו הבלתי חוקי הוצנע.

בדרך זו הצליח מר מזרחי לייצר הקלטות בלתי חוקיות של ראשי המדינה ושריה, ולשמור  אותן שנים במגירתו כ”חומר מודיעיני”, תוך שהוא נהנה מהגושפנקא המפוקפקת שניתנת לו ע”י הפרקליטה.

כך פסעה משטרת ישראל בדרך לא דרך, והזכירה בהתנהגותה הנפסדת את עלילותיו של ג’יי אדגר הובר, ראש ה-FBI האימתני בארה”ב, שנהג להקליט ולעקוב אחרי יריבים פוליטיים אמיתיים או מדומים, לאיים ולסחוט אותם. בארה”ב הלך הובר לעולמו בשנת 1972, ואילו בישראל נוצרה שנים אחרי כן מציאות זהה, אותה ניכש מהשורש היועמ”ש רובינשטיין וטוב שכך.

יודגש כי בג”ץ אישר את מסקנותיו של היועץ רובינשטיין בעתירה שהוגשה ע”י ח”כ גלעד ארדן.

הכיצד ייתכן כי מי שהיתה שותפה מלאה לחזון המפוקפק של מטרה המקדשת את כל האמצעים, תמונה לתפקיד שיפוטי בכיר מבלי שנדרשה לתת דין וחשבון ומבלי שהתלונה בעניין זה תידון בכלל?

דומה כי נוהלי העבודה הפסולים של “חבר מביא חבר” אשר השתרשו בועדה למינוי שופטים במרוצת השנים קשים לעקירה מן השורש, והשיקול הפוליטי הנפסד של “מי לנו ומי לצרינו”, עדיין שולט בכיפה.

_________________

הכותב הינו חבר הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין.