מה רוצים מעזמי בשארה? חומר למחשבה

מה רוצים מעזמי בשארה? חומר למחשבה

קימקא
שמחה ניר, עו”ד 14.04.2007 11:38
הזהיר אתכם, ולא אביתם שמוע

הזהיר אתכם, ולא אביתם שמוע


כאשר “חוק המיפגשים” הובא לאישור הכנסת, אמר חה”כ משה סנה ז”ל, איש מק”י, לאנשי מפ”ם אשר תמכו בחוק: אתם לא יודעים מתי זה יפגע גם בכם! והם חטפו את זה מהר מאוד.



מה רוצים מעזמי בשארה? חומר למחשבה

בדברים שאני מעלה כאן אין, למעשה, כל חידוש, או מקוריות. אומר עוזי בנזימן (הארץ), תחת הכותרת עזמי בשארה כמשל:

“ברגע זה לא ברור אם בשארה נקלע למצבו של המשורר מחמוד דרוויש שבשנות ה-70 קץ בהתנכלויות השלטון ובחר להגר מהמדינה … או שאולי מתאים יותר לתאר את מצבו של בשארה כמי שיריביו הפוליטיים “תפרו לו תיק”; או שמא תקפה יותר ההשוואה בין מצבו לזה של השייח ראאד סלאח, שהואשם ביוני 2003 בהר של מעשים חמורים שהוליד בסופו של דבר עכבר של עסקת טיעון מינורית. בין כך ובין כך, המקרה של בשארה ממחיש ומסמל את פרשת הדרכים שאליה הגיעו יחסי יהודים וערבים בתוך הקו הירוק.

“נקודת המפנה היא ניסוח מסמכי העמדה של הארגונים המרכזיים של הציבור הערבי … המסמכים נארגים לכדי משנה אידיאולוגית ופוליטית סדורה, הקוראת תיגר על אופיה הנוכחי של מדינת ישראל – תפישתה את עצמה, מבנה משטרה וזהותה הציונית. למעשה, מניחים המסמכים האלה את התשתית הרעיונית להתקוממות ערביי ישראל נגד מדינתם. זו מרידה שנעשית, לפי שעה, בכלים לגיטימיים לחלוטין – עתירות לבית המשפט, ניסוח ניירות עמדה, ייזום מחקרים, גיוס דעת קהל – אבל היא סוללת את הדרך לאנשים קיצוניים לפעול גם באמצעים בלתי לגיטימיים. וכבר היו דברים מעולם, גם בקרב בעלי תפקידים בכירים באוכלוסייה היהודית, שממניעים רעיוניים עברו על החוק (למשל, ישראל בר ומרקוס קלינגברג, שריגלו למען ברית המועצות)”.

עד כאן עוזי בנזימן, ומי שחושב שניתן לפתור את הבעייה הישראלית-פלשתינית על ידי תפירת תיקים – שיקום!!!

ולעניין הפרשה הנוכחית, אקדים ואומר: אין לי שום מושג בכל הפרשה אשר במרכזה עומד חה”כ עזמי בשארה, ואשר בעטייה – אולי – הוא כעת נמצא בחו”ל, מחשש שייעצר.

אוסיף ואומר: אין לי גם שום כוונה להתעמק בנושא, כי אחרים ייטיבו לעשות זאת ממני, אם וכאשר יפורסמו הפרטים, בחלקם או במלואם.

מה שאותי מעניין הוא אם הייתה כאן פגיעה בזכויות האדם בכלל, או בחסינות הפרלמנטרית (בעיקר זו המהותית – אשר נובעת מתפקידו כחבר-הכנסת, ואינה ניתנת להסרה) בפרט.

אציג, איפוא, מספר נקודות ולמחשבה ושאלות אשר – כך אני מקווה – תיעננה בקרוב.

א.         האם בשארה מעל בכספי מפלגתו, או “עשה לביתו” בדרכים לא-כשרות? בינתיים – ותקנו אותי אם אני טועה – התופעות האלה התגלו רק במיגזר היהודי. L

ב.         האם בשארה נבחר לכנסת מטעם חובבי-ציון? האם הוא אמור לפתור את הבעיות הספציפיות ליהודי ישראל?

ג.           האם ה”בגידה” המיוחסת לו חורגת ממיפגשים בעלי אופי פוליטי, שהוא לצנינים בעיני המיגזר היהודי?

ד.          האם הוא חשוד בהעברת מידע בטחוני מסווג, אמצעי לחימה וכו’?

ה.         אם חבר פרלמנט בריטי – יהודי או לא-יהודי – היה מביע תמיכה במאבקו (החמוש או הלא-חמוש) של היישוב היהודי בפלשתינה (א”י) לעצמאות, וקורא לממשלת הוד מלכותו לצאת מפלסתיין – למען האינטרס הבריטי, לא למען זה הציוני – האם היה הדבר נחשב כבגידה באמא-בריטניה?

ו.            איך זה שבציבור היהודי נמצא רק אחד – ככל הנראה, והוא מן האקדמיה, לא מהפוליטיקה – המלמד סניגוריה על זכותו הפוליטית של בשארה לפעול כפי שפעל?

ז.           אם יום אחד יתברר כי בזכות פעולותיו של בשארה הושגו תוצאות חיוביות ביחסים בינינו לבין סוריה – כולל, למשל, שחרור חיילינו המוחזקים בידי החיזבאללה – על איזה עץ תתלו את עצמכם, כל הרוקדים כיום על הדם?

ח.         אחרי כל הנסיון המר שלנו עם כנופיית תופרי-התיקים (ע”ע יעקב נאמן, רובי ריבלין, רפול, אביגדור קהלני, חיים רמון ואחרים), איזה קרדיט א-פריורי אתם נותנים להם בפרשה הזאת?

לא, אני, כאמור, לא מביע כל עמדה, כי אין לי שום מידע בנושא, והתעמקות בו – בהיבטים הפוליטיים, הבטחוניים או הפליליים שלו – אינה בתחום האג’נדה שלי (וככל שהדבר נוגע לעניינים פוליטיים הרי כבר הבהרתי שאני לא מתבטא).

אני מדבר כאן רק על החרדה ה”מובנית” שלי לזכויות-האדם, לבל תיפגענה על ידי הנושאים-לשווא את שם הביטחון.

חברי הכנסת גלעד ארדן, אפי איתם וציידי-כותרות אחרים עושים מבשארה “בוגד” רק על כך שהוא לא חוזר ארצה, כאשר לא בטוח אם הם בכלל יודעים מה מיוחס לו. הנה ח”כ ארדן, עורך-דין במקצועו:

כעת הוכח באופן סופי שכל מה שנאמר על בוגדנותו של בשארה וחוסר נאמנותו הקיצוני למדינה היה נכון“.

ממש הוכחה חותכת, “באופן סופי”, ועכשיו ניגש לטיעון לעונש …

ולסיום תזכורת קטנה:

היה אצלנו פעם דבר אשר נקרא חוק המיפגשים (אשר, בסופו של דבר, בוטל, או רוכך). כאשר החוק הזה הובא לאישור הכנסת, אמר אחד האנשים החכמים-בכל-הזמנים בפליטיקה הישראלית, חה”כ משה סנה ז”ל (האבא של אפרים), איש מק”י, לאנשי מפ”ם אשר תמכו בחוק: אתם לא יודעים מתי זה יפגע גם בכם!

ואכן, לא חלפו ימים רבים, והתפוצצה פרשת אהרן כהן, חבר קיבוץ שער העמקים, אשר ניהל מגעים תמימים-לכל-הדיעות עם מי שנחשב על פי החוק ל”סוכן זר”, ונידון לחמש שנות מאסר (נשיא המדינה הפחית את המאסר לחציו).

ואת הדברים האלה הייתי רוצה להזכיר היום לכל הפוליטיקאים אשר ממהרים להגדיר פעילות פוליטית כ”בגידה”: אתם לא יודעים מתי זה יפגע גם בכם!

חנה אייזנמן: ה”סקופ” התורן: עזמי בשארה

אורי פז: הנאורות האבודה של ח”כ עזמי בשארה



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר