יראון פסטינגר, ידידי, חשוב גם אגואיסטית!

יראון פסטינגר, ידידי, חשוב גם אגואיסטית!

קימקא
שמחה ניר, עו”ד 31.03.2007 07:23
כמה "רזה", יראון?

כמה “רזה”, יראון?


בבחירות האלה אני מציע לך את מה שחסר לך בבחירות הקודמות: את תרומתו של החלש להטיית-הכף, לפחות במקרי-הגבול. חשוב על כך, יראון. חשוב גם אגואיסטית, כי הזדמנות שלישית ספק אם תוכל להרשות לעצמך, ועדיף להיות ראש לשכה רזה-במיוחד – עם אופציה לקדנציה שנייה ושלישית – מאשר ראש האופוזיציה בלשכה רזה-סתם, עם אופציות לא-ידועות לגבי העתיד.



יראון ידידי, חשוב גם אגואיסטית!!!

יראון ידידי, יראון היקר,

אם הייתי קורא לך לחשוב על טובת הלשכה, העם והמולדת, לא היה בכך ולא-כלום, כי כל המתמודד על כהונה ציבורית חושב רק על טובת העם והמולדת, וכמובן גם על טובתו של הגוף אשר במסגרתו הוא מתמודד.

אם הייתי קורא לך לחשוב בהגיון – גם בכך לא היה ולא-כלום, כי הכל, כידוע, הרי חושבים בהגיון …

אז אני קורא לך לחשוב גם אגואיסטית, כי לפעמים, מרוב להיטות לשרת את הציבור, אנשים שוכחים את הפן הזה המריץ אותם – למרות שאפילו אם אין הוא המטרה האולטימטיבית, הוא תמיד הנָפָץ הלגיטימי אשר בקצהו הקרוב של הפתיל.

בומבך לא סיפק את הסחורה, והיום הוא עט על הקופה כולה

אני רוצה להחזיר אותך לסיפור שאתה היית מעדיף לשכוח, ולא כדי לזרות לך מלח על הפצעים, אלא כדי שלא לחזור על שגיאות העבר: תמיכתך בבחירות הקודמות – יחד עם שי סגל – במועמדותו של אילן בומבך לראשות ועד מחוז ת”א, בתמורה לתמיכת מחנהו בכם, בהתמודדות על ראשות הלשכה.

התוצאה הייתה שמחנה בומבך לא סיפק את הסחורה – אותם הקולות הספורים אשר יכלו להשאיר את שלמה כהן מתחת לקו ה-40%, ולאחד בסיבוב השני את כל הכוחות סביב מחנה פסטינגר.

ומה יצא לכם מהתמיכה בבומבך? הענקתם לו נקודת-זינוק אדירה למירוץ נגדכם בבחירות הבאות – הבחירות המתקיימות השנה – מירוץ בו הוא עשוי לעקוף אתכם בכל הסיבובים.

אמרתי לכם שבומבך ידפוק אתכם בעזרת התמיכה שלכם בו – ואתם לא אביתם שמוע!

הצפויים להתייצב על קו-הגמר (א)

אנחנו נמצאים כעת רק בראשיתה של המערכה, ועדיין אי אפשר לדעת איך יתפתחו הדברים, אבל אחד התרחישים שאני צופה הוא אמנון רפאל, יראון פסטינגר ואילן בומבך (או יורי גיא-רון) בשלושת המקומות הראשונים, כאשר אף אחד מהם אינו מתקרב אל סף 40 האחוזים, המבטיח לו את ראשות הלשכה כבר בסיבוב הראשון.

אכן, גם בפעם הקודמת היינו בטוחים שיהיה סיבוב שני, וכשלנו בתחזית, אבל כיוון שכבר היום מסתמנת התמודדות בה מועמדים רבים ישפכו כספים כמים, סביר מאוד להניח כי כשלון-התחזית לא בהכרח יחזור על עצמו.

מה מציעים לנו המועמדים האלה?

אמנון רפאל מכוון אל החלום הכי רטוב שלי, למעלה משלושים שנה – 8 שנים לפני שאתה, יראון, התקבלת ללשכה, ו-15 שנים לפני שיורי התקבל לשורותיה: לבטל את חברות-החובה בלשכה.

יראון פסטינגר מציע, כאמור, “לשכה רזה”, אשר, בשלב הזה, עוד לא ברור כמה היא “רזה”.

כל האחרים מציעים כרטיסי קולנוע בהנחה, ואת כל המנטרות והסיסמאות הקליטות והשוות-לכל-נפש, אשר יוצרו על ידי קופירייטרים מקצועיים, אבל אין בהן ולא-כלום.

כשאתה אומר “לשכה רזה”, למה אתה מתכוון?

מהמצע ה”רזה” שלך אני מבין כי אתה נמצא אי-שם בין המצב הקיים, לבין רעיון-הפשרה שלי, אותו אפרט מייד. אולי 10% מהדרך אל אותו הרעיון, אולי 50% – תגיד אתה, יראון, אנחנו מקשיבים.

את מאמרי דמי חבר (כמעט) אפס – זה לא רק עניין של כסף! (בו אדון בהמשך) סיימתי בדברים האלה:

… ידידנו יראון פסטינגר אשר, ככל הנראה, היה הראשון שהצהיר על מועמדותו לראשות הלשכה בבחירות השנה, מגלה לנו כי הוא יזם את הורדת מיסי החבר ב-10% ותומך בהורדת מיסי החבר ב-20% נוספים, ומציע לנו “לשכה ‘רזה’ ואפקטיבית המבוססת על עבודת מתנדבים ונגד המנגנון המנופח”.

אכן, יש כאן התקרבות-מה לתכנית דמי-חבר כמעט-אפס, והשאלה המתבקשת מההצהרה הזאת היא איזו דיאטה הוא מציע ללשכת עורכי-הדין, ובאילו שומנים הוא מתכונן לקצץ.

כתבו ליראון, שאלו אותו למה הוא מתכוון, ושלחו לנו את התשובה.

אבל, לצערי, עדיין לא קיבלנו תשובה. דבר, יראון, אנחנו מקשיבים!

רעיון-הפשרה שלי

הורתו של הרעיון הייתה תחת הסיסמה האטרקטיבית דמי-חבר אפס, אבל זה הביא לגל של מתמודדים אשר ענו לי תשובות כגון אנחנו הורדנו את דמי-החבר ב-3.74%, ונמשיך להיאבק על הורדה נוספת!

והיו גם כאלה אשר היקשו כיצד אפשר לנהל את הלשכה בלי דמי-חבר בכלל, אז תיקנתי את עצמי במאמר הנוסף, אותו כבר הזכרתי למעלה מכאן: דמי חבר (כמעט) אפס – זה לא רק עניין של כסף!

תמציתו של הרעיון: לשכת עורכי-הדין תהפוך לארגון-גג של עמותות וולונטאריות של עורכי-דין, וכל עו”ד יוכל לבחור בעמותות העוסקות בדברים המעניינים אותו – אם קיימים כאלה – וכך הוא לא יצטרך לממן אלא תחומי-פעילות אשר יש לו עניין בהן.

כיוון שארגון-הגג הזה לא יאגד עורכי-דין אלא עמותות, פעילותו תהיה מצומצמת ביותר, כך שדמי-החבר יהיו, להערכתי, משהו בסדר-גודל של 20, 30 או, לכל היותר, 50 ש”ח לשנה (במקום כ-1,000 ש”ח היום).

הרעיון הזה, של ארגון-גג של עמותות וולונטאריות, הינו פשרה בין המצב המצוי (חברות כפוייה בלשכה המתיימרת להיות “גילדה מקצועית” של חבריה, אבל בפועל משמשת כמשטרת המחנה), לבין המצב הרצוי (לטעמי), בו הסמכויות השלטוניות נמצאות בידי המדינה, והלשכה משמשת איגוד מקצועי אמיתי.

מכל מקום, כאשר אני מדבר על “דמי חבר אפס” (או כמעט-אפס), ברור שזה לא רק עניין של כסף, אלא גם, ובעיקר, שינוי טוטאלי נקודת-המבט על מקצוע עריכת-הדין.

מומלץ לקרוא את המאמר כולו, כי יש בו תשובות לכל השאלות, או, לפחות, רובן..

חלומי הרטוב, נכון לבחירות האלה

החלום שלי הוא סיבוב שני בו מתמודדים אמנון רפאל (ביטול חובת-החברות בלשכה) ומועמד נוסף, הנושא את דגל-הפשרה שלי (הלשכה כארגון-גג של עמותות וולונטאריות), דבר המלמדכי רובם המכריע של עורכי-הדין אינם חפצים בכך שהמדינה תקבע עבורם מי יהיה איגודם המקצועי.

אומר מיד כי ההבדל בין שתי הגישות אינו תהומי, בעיני, והגם שהברירה הראשונה עדיפה בעיני, יכול בהחלט להיות מצב בו נושאו של הדגל ה”חלופי”, המועמד ה”נוסף”, יזכה בעדיפות, אם יביא עימו יתרונות אחרים, אשר בהמשך אעמוד עליהם.

בהמשך אגדיר את נושא הדגל הראשון ואת נושא הדגל השני כ”שני המובילים”, ובשלב הזה, עם מצע הלשכה ה”רזה” שלך, אתה הוא הכי קרוב למעמד של “המוביל השני”, אבל אם לא תזדרז “לנכס” לעצמך את הדגל החלופי, יבוא מישהו אחר, ויקדים אותך.

על ההתמודדות בין שני ה”מובילים”

לאמנון רפאל, עם ביטול חובת החברות בלשכה, ישנו חיסרון אחד: נכון להיום אין לו, במוצהר, שום אג’נדה בנוסף לשחרור עורכי-הדין מכבלי הלשכה. זה לא מעט, זה הרבה מאוד, אבל אם, למשל, הוא יזכה בראשות הלשכה ובשליש המקומות בוועד המרכזי ובמועצה הארצית, תהיינה לו “ממשלה לעומתית” ו”כנסת לעומתית”, והוא יצטרך “לשכוח” מביטול חובת החברות בלשכה.

איך יצביעו אמנון רפאל וחבריו בעניינים אחרים? אי אפשר לדעת, משום שהם לא מבטיחים דבר, ולכן צריך “המוביל השני” להבטיח לבוחרים “דבר-מה נוסף” אשר יצמצם אתך פער-האטרקטיביות, ואף יביא לו “יתרון בנקודות” על פני המוביל הראשון.

ברור, כמובן, שככל שהמוביל השני מתקרב יותר אל המודל השלם, האולטימטיבי, של “ארגון הגג הרזה” הוא יצטרך לתת פחות מאותו “דבר-מה נוסף” כדי להשתוות למוביל הראשון.

מה ייחשב בעיני כ”דבר-מה נוסף”?

לפני שנדבר על הדבר-מה הזה אני מזמין אותך לחזור ולקרוא את מאמרי על הבלוף הגדול!!! ועל “משטרת המחנה – שני מאמרים המראים כי הלשכה אינה – וגם לא נועדה, על פי החוק שהקים אותה – להיות ה”גילדה” המקצועית של עורכי-הדין, אשר מייצגת אותם ונלחמת למענם, אלא גוף שלטוני אשר, למען טובות-הנאה של עסקניו. דופק את חבריו על חשבונם-הם, ולא חייב להם דבר.

דבר-מה נוסף א’

סעיף 2 לחוק הלשכה, זה לשונו:

2. תפקידי הלשכה

הלשכה –

(1) תרשום מתמחים, מפקח על התמחותם ותבחנם;

(2) תסמיך עורכי-דין על-ידי קבלתם כחברי הלשכה;

(3) תקיים שיפוט משמעתי לחבריה ולמתמחים,

הכל בהתאם לחוק זה.

וסעיף 3 לחוק הלשכה, זה לשונו:

3. פעולות הלשכה שברשות

הלשכה רשאית, בין השאר –

(1) לחוות דעתה על הצעות-החוק בעניני בתי-משפט וסדרי-דין;

(2) לתת סעד משפטי למעוטי-אמצעים;

(3) לשמש בורר ולמנות בוררים;

(4) לפעול להגנת עניניהם המקצועיים של חברי הלשכה;

(5) לייסד קרנות-ביטוח, קרנות-פנסיה ומוסדות אחרים של עזרה הדדית לחברי הלשכה;

(6) ליזום פעולות ומפעלים של מחקר המשפט בכלל, והמשפט העברי בפרט, ולהשתתף בפעולות ומפעלים כאלה;

(7) לעסוק בהוצאות ספרות משפטית.

ומה שאני מציע, בעניין זה, הוא להעביר למדינה את “תפקידי הלשכה” (סעיף 2), ולהעביר את סעיף 3(4) לסעיף 2 אשר התפנה.

שני הסעיפים ייראו עכשיו כך:

2. תפקיד הלשכה

הלשכה תפעל להגנת עניניהם המקצועיים של חברי הלשכה.

3. פעולות הלשכה שברשות

הלשכה רשאית, בין השאר –

(1) לחוות דעתה על הצעות-החוק בעניני בתי-משפט וסדרי-דין;

(2) לתת סעד משפטי למעוטי-אמצעים;

(3) לשמש בורר ולמנות בוררים;

(4) (בוטל)

(5) לייסד קרנות-ביטוח, קרנות-פנסיה ומוסדות אחרים של עזרה הדדית לחברי הלשכה;

(6) ליזום פעולות ומפעלים של מחקר המשפט בכלל, והמשפט העברי בפרט, ולהשתתף בפעולות ומפעלים כאלה;

(7) לעסוק בהוצאות ספרות משפטית.

דבר-מה נוסף ב’

לפי סעיף 63 לחוק הלשכה מעמד של “קובל” נתון לוועד המרכזי ולוועד מחוזי של הלשכה, וכן ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה.

השאלה היא לשם מה צריכה הלשכה לרדוף את חבריה, והדבר-מה הנוסף, לעניין זה, הוא לבטל את סמכות הקבילה של מוסדות הלשכה, ולהשאירה בידי הקובל ה”ממשלתי”.

הדבר-מה הזה גם מבטיח לנו שבהעדר משאבים שהמדינה תהיה מוכנה להשקיע בנושא הזה, לא ירדפו את חברי הלשכה על מה שאין צורך בו.

ובין השאר: שהליכי המשמעת לא ישמשו אמצעי-סחיטה בידי לקוחות שאינם מרוצים מהתוצאה. שיגישו תביעות אזרחיות, אם רצונם בכך.

דבר-מה נוסף ג’

הסנקציות המשמעתיות נגד עורך-דין אינן מוגבלות למסגרת המחוז שלו. אם, למשל, הוא הושעה, הוא מנוע מלעסוק במקצועו גם במחוזות האחרים, אבל השאלה אם להגיש קובלנה נגד עורך-דין יכולה לנבוע גם משיקולים “מקומיים”, דהיינו משיקולי יריבות אישית, וכו’.

לכן, כל עוד לא הופקדו סמכויות הקובל בלעדית בידי הקובל הממשלתי, מן הראוי לאפשר לעורך-דין אשר הוועד המחוזי החליט להגיש נגדו קובלנה לערור בפני הוועד המרכזי.

דבר-מה נוסף ד’

היום יותר קל, מבחינת סדרי הדין ודיני הראיות, להרשיע עורך-דין ולהוציאו לצמיתות מהמקצוע, מאשר להרשיע נאשם בעבירת חנייה.

ראוי לציון מיוחד היחס המחפיר לו זוכה סעיף 67 לחוק הלשכה, אשר לפיו “בית-דין משמעתי רשאי, מטעמים מיוחדים שיפרט בהחלטתו, לקבל ראיה אף אם לא היתה כשרה להתקבל בבית-משפט”: לא די בכך שהסעיף הזה נותן לקובל הנחה לא-מוצדקת, אלא שבחסותו מקבלים חופשי-חופשי כל ראייה שהיא, בלי טעמים “מיוחדים” ובלי טעמים בכלל, וה”שיפרט בהחלטתו” מזמן היה לאות מתה.

יש לקבוע, איפוא, בחוק כי סדרי-הדין ודיני הראיות בדין המשמעתי יהיו זהים לאלה שבמשפט הפלילי.

דבר-מה נוסף ה’

לפי החוק הקיים אין התיישנות על עבירות משמעת, בדיוק כשם שאין התיישנות על עבירות לפי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, ולפי החוק למניעת הפשע השמדת עם. הצידוקים העילגים הניתנים לכך כוחם יפה בדיוק כפי שהיה יפה לגבי נהג מונית אשר נתפס על עבירת-מהירות לפני חמשים שנה, ורוצים לשכנע אותנו כי בשל כך הוא עדיין “מסוכן לציבור”, גם היום. נו, באמת …

על עבירות משמעת גם אין לנשיא המדינה סמכות חנינה. למחבלים על דם על הידיים אפשר להעניק חנינה – לעורכי-דין אשר הורשעו בעבירות-התבטאות אין חנינה, גם אם לימים יתברר כי הם צדקו.

יש להבטיח, איפוא, גם את שאר הזכויות הנתונות לנאשם בפלילים, כגון התיישנות, חנינה וכו’.

דבר-מה נוסף ו’

בעבירות הפליליות ישנן שלוש דרגות חומרה: חטא, עוון, פשע, דבר המגביל את אפשרויות השופטים להשתולל, ואילו עבירות המשמעת כולן באותה דרגת חומרה, כך שאפשר להוציא מהלשכה לצמיתות גם על עבירת-המשמעת הקלהביותר.

יש לקבוע גם בעבירות המשמעת שלוש דרגות חומרה, לפחות.

דבר-מה נוסף ז’

מוצדקת ככל שתהיה, המגמה להגביל את חופש-הביטוי של עורכי-דין ביחס לזה של מי שאינו עורך-דין הביאה לתוצאות בלתי-נסבלות, במיוחד כאשר מדובר בביקורת על השופטים.

כך, למשל, אם תאשים שופט בשחיתות, לא יתנו לך להוכיח “אמת דיברתי”, גם לא יישעו לטענתך שזו פרשנות לגיטימית לעובדות נתונות, וכדי לעקוף את העקרונות המקובלים של חופש-הביטוי יאשימו אותך ב”סגנון בוטה ומשתלח, בלתי מאופק ובלתי מרוסן”, דברים אשר הורתם בהערות-אגב בפסקי-דין מזכים, אשר לא ניתן לערער עליהם.

כיוון שהאפשרות להרשיע בעבירות של “סגנון” נוצלה לרעה, יש לבטל כל אפשרות להרשיע בעבירת-משמעת על עניינים-שבסגנון.

דבר-מה נוסף ח’

יש לבטל כל אפשרות להשעות עורך-דין אלא על עבירות שיש בהן משום שחיתות או קלון.

כמובן שעל התיקון הזה יחול סעיף 5 לחוק העונשין, תשל”ז-1977, הקובע תחולה רטרואקטיבית לכל תיקון-לקולא.

דברי הסבר כאן.

ומי שרוצה לטעון כי בתיקון הזה יש לי גם עניין אישי – כן, אני מודה בכך.

הערת-סיכום לנושא הדבר-מה הנוסף:

התיקונים אותם הגדרתי, “כולם או מקצתם”, כ”דבר-מה נוסף” המצריך תיקון, אינם מלוא תאוותי, ומאידך הם גם לא “מקשה אחת”, אבל מי שיתחיל לבור לעצמו מן העוגה הזאת צימוק-פה-צימוק-שם מסתכן שאחרים יקדימוהו, והוא ימצא את עצמו נגרר אחריהם, דבר אשר לא מוסיף הרבה לתדמיתו ולסיכויו להיבחר.

הצפויים להתייצב על קו-הגמר (ב)

בנוסף לתרחיש שצפיתי לעיל (אמנון רפאל, יראון פסטינגר ואילן בומבך (או יורי גיא-רון) בשלושת המקומות הראשונים, כאשר אף אחד מהם אינו מתקרב אל סף 40 האחוזים), ייתכן גם תרחיש אחר, אשר צריך להדיר שינה מעיני שנינו.

לפי התרחיש הזה, אמנון רפאל נושר בסיבוב הראשון, ולסיבוב השני עולים יראון פסטינגר ואילן בומבך (או יורי גיא-רון).

במקרה הזה, אפילו אם בסיבוב הראשון תשיג “בהליכה” את השני-אחריך, כל הכוחות – מחנה בומבך, מחנה שלמה כהן ועוד כמה “מחנונים” – יתלכדו סביב המועמד השני, ויעשו לך את מה ששלמה כהן ושות’ עשו לאלכס הרטמן בשנת 1999, ואת מה שאתה ושי סגל הייתם אמורים לעשות לשלמה כהן ושות’ בבחירות הקודמות (2003) – ואז אנחנו נשארים לשנים רבות על הלשכה המסואבת הזאת.

משל האריה והעכבר

טייל לו עכבר על פניו של אריה הנם את שנתו, וייעור האריה בחמת-זעם, ויתפוס את העכבר בכפו, לטרפו נפש.

ויתחנן העכבר על נפשו: בי אדוני, אם על חיי תחוס, את גמולך אשיבה שבעתיים.

לא ידע האריה אם לצחוק או לכעוס, וישלך את העכבר מעל פניו, ויאמר לו יאללה, ‘תחפף לי מהעיניים. ממילא הערך התזונתי שלך אפסי, כמותית ואיכותית, וגם תאריך התפוגה שלך כבר חלף לבלי-שוב.

ויהי היום, וייפול האריה ברשת הציידים, וישאג על נפשו, בצר לו.

וישעה העכבר אל שוועתו של האריה, ויחש פעמיו, לכרסם את הרשת, ציידים הניחוה.

וייצא האריה לחופשי, ויצר מאוד על אשר שם לו את העכבר ללעג.

את עצמתו של המשל הזה, הדן בכוחם של החלשים, הראיתי כאשר עמדה המועצה הארצית של הלשכה לבחור את יו”ר ביה”ד הארצי של הלשכה – משהו המקביל לנשיא ביהמ”ש העליון של המדינה.

עובר לפתיחת הישיבה חילקתי לחברי המועצה כרוז הקורא להם שלא להצביע עבור היו”ר היוצא (ליפא מאיר), וממילא נותרה רק האופציה השנייה (מיבי מוזר).

התוצאה הייתה שמוזר גבר על מאיר בחמישה קולות, או משהו דומה, וסביר מאוד שהקריאה שלי הזיזה שניים וחצי קולות מהמחנה האחד אל המחנה השני, או חמישה קולות ממחנה מאיר אל מחנה המהססים, וחמישה קולות ממחנה המהססים אל מחנה מוזר.

את זה השיג שמחה ניר – העכבר הקטן – למרות ה”נבצרות” שלו מכל פעילות במסגרת הלשכה.

צחוק הגורל היה כאשר נתברר, מאוחר יותר, כי דורית ביניש של הלשכה אינה טובה יותר מאהרן ברק, קודמה בתפקיד, וזה מראה כי את הלשכה הזאת אי-אפשר להבריא במסגרת הקונצפציות הקיימות, אבל אם את הישועה-לציון לא הבאתי, לפחות הראיתי מהו כוחם של החלשים – לפחות במקרי-גבול.

זה מה שחסר לך, יראון, בבחירות הקודמות, ואת זה אני מציע לך בבחירות האלה: את תרומתו של החלש להטיית-הכף, לפחות במקרי-הגבול.

חשוב על כך, יראון. חשוב גם אגואיסטית, כי הזדמנות שלישית ספק אם תוכל להרשות לעצמך, ועדיף להיות ראש לשכה רזה-במיוחד – עם אופציה לקדנציה שנייה ושלישית – מאשר ראש האופוזיציה בלשכה רזה-סתם עם אופציות לא-ידועות לגבי העתיד.

 

שלך,

 

שמחה

מדור עורכי-דין



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר