ת”י 1205.3 מסתיים בסעיף 3.3, לפיו:

“מיקום קבועות השרברבות ואביזריהן, מידות התקנתם ומידות שטחי הגישה המזעריים ייקבעו בתכניות המתכנן”

בהמשך סעיף זה נכתב:

“בהעדר מידות בתכניות, מומלץ לקבוע את המיקום, את מידות ההתקנה של הקבועות ואביזריהן ואת מידות שטחי הגישה כמפורט בנספח א'”

נספח א’ מתייחס לקבועות השרברבות הסטנדרטיות וקובע פרמטרים בסיסיים לתכנון ולהתקנת קבועות השרברבות, על מנת ליצור חדרי שירות נוחים לשימוש, מרווחים וללא קשיים בתפעול ובשימוש בהם. לדוגמא, המרחק בין כיור, אסלה או אמבט לבין הקיר שמולן [או כל חפץ אחר] יהיה 75 ס”מ לכל הפחות.

האם אכן הדברים כפשוטם?

האם בהעדר מידות בתכנית- התקן הוא רק “המלצה”?

האם בהינתן מידות בתכנית- אין התקן מחייב כלל?

לא היא. נספח א’ בת”י 1205.3 הינו מחייב לכל דבר, כך קבע גם כב’ השופט חגי ברנר, בית משפט השלום תל אביב, א 22962/04 ולהלן ציטוט מפסק הדין:

“20.     המומחה כמוס [מומחה בית המשפט, יב”ע] קבע בחוות דעתו כי המרחקים בין הכלים הסניטרים במקלחת הורים אינם בהתאם להמלצות הישימות בת”י 1205, אך הואיל וההמלצות אינן מחייבות, אין מקום לקבוע ירידת ערך. בחקירתו אישר המומחה כי מוטב לדיירים שהמרחק יהיה לפי ההמלצה וכי “בתוך חדר החדר הקיים, אין מספיק מקום בשביל למקם את הכלים בצורה שהיא תעמוד בהמלצות” (ע’ 10 לפרוטוקול).

אין בידי לקבל את קביעתו של המומחה שאין המדובר בליקוי רק משום שמדובר בהמלצות ולא בתקן מחייב. אם קבלן סוטה מכללי מקצוע טובים (good practice), מוכרים ומקובלים, מהווה הדבר ליקוי גם אם אין בעניין זה תקן מחייב. העדרו של תקן בתחום מסוים אינו מסיר מהקבלן את חובתו לבנות את הדירה על כל חלקיה באופן מקצועי ומיומן, כך שניתן יהיה להשתמש בה למטרות מגורים בלא כל הפרעה, אי נעימות או מגבלה כלשהי. כך למשל, אין צורך בתקן הקובע כי קירות הדירה חייבים להיות ישרים, כדי שהקבלן יחויב ברשלנות אם יבנה דירה שקירותיה עקומים. קביעתו של תקן מסייעת בקביעת אמות מידה אובייקטיביות, בנות מדידה, שחריגה מהן תחייב את הקבלן בנזיקין או בגין הפרת חוזה. הא ותו לא. העדרו של תקן אין פירושו שהקבלן יכול לעשות ככל העולה על רוחו באותו תחום שלא הוסדר בתקן, אלא רק שהקונה לא יוכל לטעון כי קיימת לו עילה של אי התאמה על פי החלופה השנייה מבין חלופות המשנה של ס’ 4(א)(1) לחוק המכר דירות, העוסקת באי התאמה לתקן רשמי. כדברי המלומד א’ זמיר: “…ייתכן שבדירה יימצא פגם שמקורו בביצוע רשלני של עבודה כלשהי, מבלי שהדבר יהווה סטייה מהמפרט או יהיה מנוגד לתקן או לתקנה כלשהם” (א’ זמיר, חוק המכר (דירות) ע’ 389). ברוח זו נקבע בשורה של פסקי דין כי הקבלן יחוב בנזיקין גם אם לא היה תקן מסוים שיסדיר את אותו סוג מסוים של עבודה. ראה ת”א (חי) 934/85 ורדי נ. מליבו ישראל, בעניין היעדר דיפון בחול מתחת לאמבטיה וכן ת”א (י-ם) 469/88 זעפרני נ. רמט, שם נקבע, באותו הקשר ממש, מפי כב’ השופט צ’ טל:

“הקונה זכאי לקבל מוצר מוגמר כראוי, בלי פגמים אסתטיים, אקוסטיים ואחרים, גם אם אין לכך ביטוי בתקנים. התקנים נועדו שלא יפחתו מהם אבל אין הם פוטרים את הבונה על פיהם מתיקון פגמים שלא נמנו”. 

אגב, גם עמידה בדרישותיו של תקן מסוים אינה בבחינת “תעודת ביטוח” לקבלן והוא עלול לחוב בגין ביצוע רשלני של עבודה (ראה ע”א 558/96 שיכון עובדים בע”מ נ. רוזנטל, פ”ד נב(4) 563, 572).

מדובר אם כן בליקוי, ומתעוררת השאלה מהו הפיצוי שיש לפסוק בגינו, בשים לב לכך שלא ניתן לתקנו. התובעים מבקשים לאמץ את הערכתו של המומחה אדלר מטעמם, לפיה ירידת הערך הינה 3,500 שח. אלא שהמומחה כמוס העיר כי בעניין זה נדרשת חוות דעת של שמאי, והערה זו מקובלת עליי. המומחה אדלר הוא מהנדס בנין אך אינו שמאי. בנסיבות העניין, מן הראוי לפסוק פיצוי לפי אומדנא דדיינא, שיעמוד על סכום של 2,000 ₪, נכון להיום.”

[ההדגשות אינן במקור, פורסם בפדאור 05 (13) 801]

מכאן נלמד כי קביעותיו של התקן, אף שהן מוגדרות בו כ”המלצות”- מחייבות.

יש הסוברים כי “המלצות” התקן אינן מחייבות, ויש הסוברים שהן מחייבות רק כאשר אין מידות בתכנית. שתי גישות פשרניות אלה- מוטעות ביסודן. לא רק שהן מכשירות תוכנית ללא מידות- בניגוד לתקן, שהרי כתוב כי המידות יינתנו בתכניות, אלא גם יוצרות מצב אבסורדי בו אפשר להתקין כלים סניטרים בצפיפות בלתי סבירה.

לו כל מידה הרשומה בתכנית מצדיקה צמצום משטחי הגישה ומידות מרחקים בין כלים סניטרים בניגוד להמלצות התקן, הרי לכאורה היה אפשר לרשום בתכנית, לדוגמא, מרחק בין קיר לכיור- 40 ס”מ [במקום 75 ס”מ כנדרש] והדבר היה תקין, בגלל שכך רשום בתכנית…

ומה כאשר המרחק בין הכיור לקיר שמולו- על פי המידות בתכנית- הוא סנטימטר אחד בלבד?