קבלו ציטוט: “יש דבר מעניין שקורה איתך. לאט לאט אתה עולה, עד שאתה מתייצב במקום הראשון בסקרים. אבל זה לא משהו שאתה עשית- כי אתה באופוזיציה… מי שבאופוזיציה, בעצם לא עושה. הוא יכול לדבר, הוא יכול לנאום… זה קורה מסיבות אחרות, שכמעט לא קשורות אליך”… (יאיר לפיד לביבי נתניהו / 25.12.06).

12 מנדטים יש היום לליכוד. מה קרה שבסה”כ תשעה חודשים חלפו מאז הבחירות, והנה הליכוד מוביל בסקרים בפער ניכר מהמפלגה שבמקום השני? מה קרה שהאיש הכי שנוא על מעצבי דעת הקהל, הוא המועמד המועדף ע”י הציבור לכהונת ראש ממשלה? המהפך הזה, מעורר פליאה אצל יאיר לפיד. הינה התשובה…

זה מול זה: שני ענקי הסברה רבי עוצמה. שניהם מחוץ לפוליטיקה!! התקשורת שמשנעת מצביעים שמאלה, ורוצחי היהודים שדוחפים אותם ימינה. מנהיגי הטרור ששונאים יהודים, וכלבי השמירה ששונאים את נתניהו. הטרור הערבי שכופה עלינו מציאות, והתקשורת שמיחצנת אשליות. רוצחי היהודים מול רוצחי האופי, בקרב על התודעה!

זוהי אותה תקשורת שלקחה חלק פעיל בשיווק הסכם אוסלו, תוך הצגת נתניהו והימין כ”מחרחרי מלחמה” ו”אנשי האתמול”. וממולם, אלה אותם רוצחים שפוצצו אוטובוסים שהחזירו את נתניהו להוביל בסקרים מול יצחק רבין.

קבלו תזכורת על הקרב הבלתי נגמר בין התקשורת הבולשביקית, לטרור הפלשתיני: מיד אחרי שנחתם הסכם אוסלו (ספטמבר 93), התקשורת אימצה בחום את הטרמינולוגיה של השמאל, יצרה והפיצה “אווירת שלום”, ושיווקה באגרסיביות את ה”מזרח-התיכון החדש”. הסקרים הוכיחו שרוב הציבור תמך. עד שאוטובוסים עמוסי יהודים, התפוצצו ברחובות.

התוצאה: כל הסקרים הראו שנתניהו מנצח את רבין.

“כמו משמיים”, נפל עליהם יגאל עמיר (?), וזרק את נתניהו לקרשים. מבחינתה של התקשורת, זאת הייתה הזדמנות פז כדי לעשות דמוניזציה לכל מחנה הימין (“אל תגידו עשב שוטה”). המטוטלת זזה שמאלה, והסקרים הראו כמעט שמונים אחוזי תמיכה לטובת שמעון פרס. נתניהו נראה גמור. השמאל רצה לנצל את הזעזוע בציבור, ובעצת מומחים החליט להקדים את הבחירות.

אלא שלא טרוריסטים פלשתינים נחושים יאמרו נואש. סדרת פיגועים, הבהירה  לאזרחי ישראל, שהחלום הוורוד על ה”מזרח התיכון החדש” של פרס, הוא חלום בלהות שחור. דעת הקהל נעה  ימינה, ובליל הבחירות במאי 96, הלכנו לישון עם פרס כראש ממשלה, והתעוררנו עם נתניהו.

קדנציה שקטה יחסית במישור הביטחוני (בסה”כ שלושה פיגועי התאבדות בשלוש שנות שלטון), ורוצחי האופי הצליחו במשימתם/מזימתם. איציק מרדכי המסכן, האמין להם כשהטעינו אותו באנרגיות. לא הבין שהתפקיד שייעדו לו היה הצתת הבית. אחרי שביצע את המלאכה- נדרש להסיר את מועמדותו. ראינו פרפורי סירוב- עד לקריסה!

בחירות 99: המשיח אהוד ברק התיישב על ההגה, וביבי פינה את הזירה. רוצחי האופי פתחו שמפנייה, וחגגו ניצחון ראשון. קדנציה קצרה, שבמהלכה התברר לנו שהגאון לא גאון, והמשיח שהגיע רכוב על חמור לבן, הוא בעצם מתחזה, שמימן בכספי עמותות קש את רכישת החמור.

אחרי הסירוב של ערפאת לקבל (בקמפ-דייוויד) את הנדיבה בהצעות, שוב נכנסו “יחצני הימין” לפעולה, והטרור הפלשתיני ניקנק את שותפיו הישראלים להסכם אוסלו. אבי המנוסה מלבנון סולק בבושת פנים, ובמקומו הגיע ,האיש הכי מושחת שידעה הפוליטיקה הישראלית מאז ומעולם. למזוז לא היה אומץ לגעת ב”אתרוג” של אמנון אברמוביץ’. אלוהים נכנס לתמונה, והחליט לקחת אישית את הטיפול בשרון.

רוצחי היהודים “נרדמו”, והתקשורת הצליחה להפחיד את הציבור מהמנהיג שהציל את הכלכלה הישראלית מקריסה. אנחנו במרץ 2006. אחרי שנספרו הפתקים, רוצחי האופי חגגו ניצחון שני. הם שוב הצליחו להמליך עלינו פיקציה, שההצטיינות היחידה הרשומה על שמו עד לבחירות האחרונות, הייתה- עמידה כצוק איתן מול חוקרי משטרה. היכולת הזאת של אולמרט לא הספיקה מול נסראללה וחאלד משעל.

מאז נחטפו שלושה מחיילינו, התברר לאזרחי ישראל, שהאיש על ההגה חי בסרט. במהלך המלחמה אמר: “שהניצחון יזרז את ההתכנסות”, ובראיונות חג לראש השנה התעקש: “ניצחנו! אין ספק שניצחנו”! לפני זה ראינו אותו בטלביזיה מכווץ את הגבות ונוהם “עד כאן”!! גם נסראללה ומשעל ראו אותו, ומאז הם מסתובבים עם חיתול. הצחוקים שיבשו להם את הסוגרים. 

שורה תחתונה ליאיר לפיד: במקום שתביע פליאה על מיקומו הגבוה של ביבי בסקרים, תזכיר לחבריך העיתונאים, שפולחן אישיות (שרון) ורצח אופי (ביבי), מזכירים משטרים אפלים. כלבי השמירה חייבים לשמור על הדמוקרטיה. ההצלחה שלהם בשמירת אתרוגים, עלולה להתברר כהצלחה של אחמדינאג’ד…