טיהור אתני
טיהור אתני
אם ליהודים בישראל לא אכפת כלל גורלו של עמם, אם הם מוכנים לשלם שוב ושוב בדם יהודי על אותה כברת ארץ, אם הבטחת קיומה בבטחון של מדינה ליהודים אינו חשוב להם, אי אפשר לדרוש אכפתיות מאחרים.
עדיין אכפת לי. למרות הכל, איני יכל להפסיק לדאוג לישראל, למעשה, התנ”ך הוא המצווה עלי לדאוג לישראל. הייתי רוצה לקוות, שליהודים בישראל יש אותה אמונה בנביאי ישראל כזו שיש לי” (ג’וזף פארח).
ב”ה
את הדברים הבאים כתב ג’וזף פארח ב-5 באוגוסט 2005, ערב ביצוע מדיניות היודנריין בגוש קטיף, בנסיון נואש אחרון, למנוע את הפשע המתועב הזה. אין בדברים גם מלה אחת, שאיננה אקטואלית עוד, לצערנו.
זה לא מפני ש”מה שרואים משם לא רואים מכאן”, אלא – מה שרואה ג’וזף פארח, בעיניו של מאמין בריבון עולם, וממילא מאמין באמת, בצדק ובמוסר, אינו נראה בעיניהם של ישראלים שונאי אלוקים ואדם ושונאי כל ערך אנושי.
ה”מפעל הציוני” היה תמיד האויב מספר אחת של העם היהודי. בכל דברי ימי ישראל, לא היה לעם ישראל אויב גדול מן ה”ציונות הסוציאליסטית”, ובקיצור – ה”ציונות”.
טיהור אתני
ג’וזף פארח,
תרגום: חנה אייזנמן
יש פעמים שאדם פשוט חייב להבין – עד כאן, זהו, התשובה היא – לא!
ואת זה חייבות להבין ישראל וארצות הברית, כשהן ניצבות מול תכנית לגירוש בכח של אלפי יהודים שלווים מבתיהם וממקורות פרנסתם ברצועת עזה.
בימים האחרונים נפרדו ממשפחותיהם ונעדרו ממקומות עבודתם, כמאה אלף ישראלים, שיצאו בצעדה לגוש קטיף, כדי להצטרף אל הקהילות שם, בנסיון להציל את ההתיישבות מן הבולדוזרים הישראליים. העימות עלול להפוך את ישראל על פיה ולגרור אותה למלחמת אחים.
ואין בזה כדי להפתיע.
יהודים בעלי תודעה הסטורית, דוחים מכל וכל את הרעיון שמישהו, ויהיו אלה ממשלות ישראל וארה”ב, שיכתיב להם באילו מקומות אסורה נוכחותם, בגלל חטא יהדותם.
ואל תטעו לרגע – אין שום סיבה אחרת לגירוש היהודים מגוש קטיף ומישובים אחרים בחבל עזה והגדה המערבית, לבד מסיבת היותם יהודים!
תארו לעצמכם שמציאות כזו מתרחשת בכל מקום אחר בעולם. תארו לעצמכם שאנשי קבוצה דתית או אתנית, כלשהן, נדרשים להפקיר את בתיהם ואת מקומות עבודתם, משום שאיזו ממשלה, בחיתוליה, מוותרת עליהם. דמו לעצמכם שכל קהילה שליווה אחרת מגורשת מאדמתה, כמחוות פיוס לאויב טרוריסטי…
זוהי אחת החוויות המזעזעות ביותר בחיי, ואני אומר זאת כערבי אמריקאי נוצרי, וכמי שהיה כתב במזרח התיכון.
זהו טיהור אתני. זוהי גזענות. זו הזמנה לסיבוב נוסף של רצח העם היהודי.
אין לזה שום הצדקה מוסרית או חוקית.
חשוב שתדעו – יהודים אלה לא לקחו את אדמתו של איש. הם פיתחו ארץ ציה וצלמוות, שלא עובדה מעולם, והפכו מדבר לגן פורח. קהילת גוש קטיף מצליחה מעל ומעבר למצופה, היא משגשגת ומייצרת כ- 70% מן התצרוכת החקלאית בישראל. היא היחידה המספקת מקומות עבודה, שבצידם שכר הוגן, לערבים, ובנוסף לכך, זהו שינוי ייעוד הקרקע, מבסיסי יציאה של שאהידים, לארץ חיים.
במרחק אלפי מילין, לבי עם הצועדים היהודים לעבר גוש קטיף. הם גבורים! הלוואי ויכולתי להיות עמהם, דווקא כשכל העולם מתעלם מעניינם הצודק ומן האסון המתחולל על ראש מתיישבי גוש קטיף ושאר הישובים המיועדים לחורבן.
“תכנית ההתנתקות” איננה רק אסון לאותם אנשים נפלאים בגוש קטיף, זהו אסון למזרח התיכון ולעולם כולו, במאבקו לקידום השלום והחופש!
מדיניות של פיוס מעולם לא הוכחה כמדיניות חיובית או מועילה. נסיגות חד-צדדיות, לנוכח תוקפנות טרוריסטית, מהוות מתכון בטוח ליתר תוקפנות טרוריסטית. את הלקח הזה חייבת היתה ישראל ללמוד, כאשר הסיגה את צבאה מלבנון. הטרוריסטים ראו בנסיגה זו נצחון צבאי על ישראל, ולא, ככוונת ישראל – מחווה של רצון טוב שנעשה על ידי עם תרבותי.
(ועל זה ניתן להתווכח. למעשה היתה זו בריחה עם הזנב בין הרגלים, מפני תועבת “ארבע אמהות”, שלי יחימוביץ וכל הקליקה, כרמלה מנשה וכל הקליקה. ח”א).
הבחירה העומדת היום בפני ישראל היא ברורה – אם ברצונה למוטט את האחדות הלאומית ולשסע את החברה במלחמת אחים – יהודי נגד יהודי, אזרחים מול חיילים, שתמשיך בביצוע תכניתה להחריב את גוש קטיף.
אם רצונה של ישראל להחליף ירי טילים על חבל עזה בירי טילים על תל-אביב וירושלים, שתמשיך בתכניתה להחריב את גוש קטיף.
אם רוצה ישראל להגיש לטרוריסטים נצחון על מגש של כסף, שתמשיך בביצוע התכנית לחורבן גוש קטיף.
מאידך – אם רוצה ישראל לכבד את רצון עמה שלה, המתנגד בתוקף לתכנית זו, היא צריכה לבטל את תכניתה לגרש יהודים מאדמתם בחבל עזה.
אם ישראל רוצה להראות לעולם, שיהודי איננו עוד הפקר לרדיפות, שתבטל את התכנית, לגרש יהודים שוחרי שלום מבתיהם בחבל עזה.
אם ישראל רוצה לשלוח מסר חד, ברור ותקיף של – “לעולם לא עוד“, עליה לבטל כל תכנית לגירוש יהודים שלווים מעל אדמתם.