אנשי יש”ע הגנו כל השנים על המדינה הזו בגופם, הן בעצם ישיבתם במקומותיהם והן בהיותם טובי חיילי צה”ל.

   ההשקעה בבנין יש”ע, כאמור לעיל, היתה פחותה מן ההשקעה בשאר האזורים ה”מועדפים” (ישובי הערבים), בעוד שבאופן הטבעי ביותר, בניית ישוב חדש, על תשתיותיו, דורשת השקעה גדולה בהרבה מהשקעה בישוב קיים. נכון שבישובים צולעים, אם רוצים למנוע את נפילתם, יש להשקיע הרבה, אך בדרך כלל, ההשקעות אינן מצדיקות את עצמן, והן כקבירת כסף בטמיון, כמו ב”עיירות הפיתוח” הנצחיות, או בקבוצים פושטי הרגל

ההשקה בהתיישבות בגוש קטיף, לא רק החזירה את עצמה, אלא אף נשאה רווחים. מה שלא הפריע לתעמולת השקר להמשיך ולהסית את העם ולקדם בכל עצמת שנאת ישראל שלה, את חורבן ההתיישבות האמונית. כי זו דרכם מאז ומתמיד – אם אתה לא מ”שלנו”, אתה נגדנו, ועל כן מסוכן, ועל כן כל האמצעים כשרים לחיסולך.

כשהנדל התמרמר על אפליית ישובי יש”ע לרעה, ובצדק, הוא עדיין לא רצה לשמוע ולא להאמין, כי מבחינתם של מהרסינו ומחריבינו מבית, הישובים האלה אינם קיימים, משום שאין להם זכות קיום, משום שכך הם החליטו, וכל התנגדות להחלטות האנטישמיות שלהם היא “סכנה לדמוקרטיה”.