השופטת נוגה אוהד: מינוי פוליטי כושל; זיוף הפרוטוקול – גרוע מפרשת השופטת הילה כהן!

השופטת נוגה אוהד: מינוי פוליטי כושל; זיוף הפרוטוקול – גרוע מפרשת השופטת הילה כהן!

קימקא
שמחה ניר, עו”ד 23.11.2006 19:07
"לזה הפרקליטה לא תסכים!"

“לזה הפרקליטה לא תסכים!”


27 שנים מיום שהחלה כרשמת בימ”ש השלום ועד שנבחרה כשופטת ביהמ”ש המחוזי – בזכות הקשרים שבין בנה, עסקן מפלגת העבודה, לבין חה”כ דליה איציק, עסקנית מפלגת העבודה בוועדה לבחירת שופטים, על אפו וחמתו של אהרן ברק, באחד המקרים הבודדים שהוא עשה את הדבר הנכון. *** מה יצא מזה – תלונה לנציבה הטובה-למי *** נראה איך שטרסברג-כהן תצא גם מזה.



השופטת נוגה אוהד: מינוי פוליטי כושל; זיוף הפרוטוקול – גרוע מפרשת השופטת הילה כהן!

א.  הרקע, ומה אני לא מבקשת

ב.  התלונה העיקרית: פעולת-לחץ מתוזמרת עם התובעת על פרקליטי

ג.   זיוף הפרוטוקול, והתירוץ שלא לתקנו: גרוע מפרשת השופטת הילה כהן!

ד.  פירוט התלונות, והצעדים אותם אני מבקשת לנקוט

ה.  נקודה לחיזוק התלונה: איך קרה שהשופטת נוגה אוהד עלתה למעלה?

ו.    עוד נקודה לחיזוק: האם מותר לשופט לקבל את הטיפול בעניינים בהם התמצאותו היא אפס?

 

 

20.11.2006

 

לכבוד

השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן

נציבת תלונות הציבור על שופטים

ירושלים

 

נכבדתי,

הנדון: השופטת נוגה אוהד – ע”פ ת”א 071513/03

א. הרקע, ומה אני לא מבקשת

בשנת 1999 הוגש נגדי כתב-אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה. כתב-אישום זה הוגש לא-חתום, והוא אינו חתום עד עצם היום הזה.

משנודע לי על פסק-הדין, הגשתי עליו ערעור, אולם השופטת שרה דותן לא נתנה לפרקליטי לדבר, ודחתה את הערעור (לשם השוואה: בערעור דומה, אשר כלל פחות נימוקים, נתנה כב’ השופטת תחיה שפירא לאותו הסניגור את מלוא זכות הטיעון, ואף זיכתה את מרשו). כמובן שאני לא מתלוננת כאן על השופטת דותן, לפחות משום שעבר המועד שנקבע לכך בחוק), ואני מביאה זאת רק כדברי-רקע להמשך.

משנמנעה מפרקליטי זכות הטיעון, חזר הוא אל בית המשפט לתעבורה, וביקש לבטל את פסק-הדין, מהטעם שכתב-האישום לא חתום, ועל כן ההליך בטל-מעיקרו (void), אבל כהקדמת תרופה לטענה שהעניין הזה כבר נדון בערעור, טען פרקליטי – ואף הביא אסמכתאות משפטיות לכך – שהליך המבוסס על כתב-אישום לא-חתום הוא בטל לעולמים, שפגם הבטלות הנובע מהעדר חתימה אינו מתרפא על ידי דחיית הערעור, ושקיפוח זכות הטיעון של מרשי מאיינת גם את פסה”ד שבערעור.

אני לא מבקשת ממך לקבוע אם הטענות האלה הן נכונות, אם לאו (כי אינך “ערכאת ערעור”, ולכן הדבר גם אינו בסמכותך), אבל תסכימי איתי שאלה הן טענות סבירות, הראויות להיטען ולהישמע – גם אם בסופו של דבר ייקבע שהן אינן נכונות מבחינה משפטית.

שופט בית המשפט לתעבורה (אשר נתן את פסה”ד המקורי) דחה את הבקשה, בנימוק שהוא אינו ערכאת ערעור לא על עצמו, ולא על בית המשפט המחוזי, אבל, כפי שהוסבר לי, טענת בטלות אינה טענה “ערעורית”, ועל כן ניתן לטעון אותה בהתקפת-עקיפין בכל פורום אחר, כאשר הדבר נדרש, ובנימוק הזה חזר פרקליטי וערער לביהמ”ש המחוזי על סירובו של שופט התעבורה לבטל את פסק-הדין.

כמובן שגם כאן אני לא מבקשת ממך לקבוע אם הטענה הזאת נכונה היא, אם לאו (מאותה הסיבה), אבל תסכימי איתי גם כאן שזאת טענה סבירה, הראוייה להיטען ולהישמע – גם אם בסופו של דבר ייקבע שהיא אינה נכונה מבחינה משפטית.

ב. התלונה העיקרית: פעולת-לחץ מתוזמרת עם התובעת על פרקליטי

וכאן מתחיל ה”סיפור” נשוא תלונתי.

בפתח הדיון בערעור, ועוד לפני שפרקליטי “פתח את הפה”, התחילה באת כוח המדינה לאיים בהוצאות, אבל פרקליטי עמד על זכותו לטעון את טענותיו, אלא שבשלב מסויים השופטת, נוגה אוהד, חברה אל הפרקליטה, ושתיהן, כצוות מתוזמר, לחצו על פרקליטי משני הכיוונים – הכל כמתואר בתצהיר אשר צורף לבקשתי לתיקון הפרוטוקול (אשר העתקיהם מצורפים לתלונתי זו).

עד כמה להוטה הייתה השופטת אוהד להביא את פרקליטי ל”התקפלות” מיידית עולה מהעובדה שהיא לא הסכימה לתת לפרקליטי שהות של ימים ספורים ע”מ להגיב בכתב על הטענות, ואף לא הייתה מוכנה כלל לשמוע על כך, ואף לא הייתה מוכנה לשמוע מפי פרקליטי על דחייה כדי להתייעץ עמי (כיוון שטענות הערעור היו משפטיות טהורות, לא היה כל צורך בנוכחותי בדיון).

משכך הווה, הודיע הסניגור כי הוא מושך את הערעור, אבל מבקש לרשום כי במשיכתו את הערעור מרשתו שומרת על כל זכות העומדת לה להגנה על עניינה, ועל כך הגיבה השופטת: “לזה הפרקליטה לא תסכים!”.

ובמלים אחרות: השופטת “נכנסה לנעליה” של הפרקליטה, ונתנה לה “רעיונות” ו”חיזוקים” איך להתנגד לבקשתו-דרישתו של פרקליטי, כך שלמעשה היא נטלה על עצמה את תפקיד התובעת, ולאור ה”תיזמור” שבין הפרקליטה לבין השופטת, הביאה לכך שהסניגור נאלץ להסכים לכך שמשיכת הערעור תירשם ללא כל הסתייגות, למרות שההסתייגות כבר נאמרה, ואי אפשר “להחזיר אותה אל הרחם”.

ג. זיוף הפרוטוקול, והתירוץ שלא לתקנו: גרוע מפרשת השופטת הילה כהן!

והגדילה השופטת לעשות כאשר, לאחר שהיא הכניעה את סנגורי, באמרה לקלדנית: “תמחקי את כל מה שרשמת עד עכשיו”, והכתיבה לה את מה שמופיע כעת בפרוטוקול.

ואחרון: לאחר שנודע לי מה קרה בדיון הגשתי את הבקשה לתיקון הפרוטוקול, אשר, כאמור, מצורף העתקה, יחד עם העתק התצהיר התומך בה, והשופטת סירבה לתקן את הפרוטוקול, בנימוק המשונה: “הבקשה נדחית לאור הייצוג ע”י הסניגור עו”ד שור”.

הסירוב של השופטת מוסיף חטא על פשע: זו אינה “החלטה” הדוחה את הבקשה מנימוקים אלה-ואחרים (דבר שהיה מוציא את הנושא מתחום סמכותך) אלא הודעת סירוב לדון בבקשה, מהטעם שבעל-דין אשר יוצג ע”י עו”ד אינו יכול, אפילו אחרי תום ההליך, להגיש בקשות בעצמו, אלא באמצעות מי שייצג אותו בהליך עצמו (ומה יקרה אם עורך-הדין לא רוצה “לריב עם השופט”?).

ד. פירוט התלונות, והצעדים אותם אני מבקשת לנקוט

תלונותי הן אלה:

א.      לא מן הראוי ששופט ילחץ על בעל-דין לחזור בו מההליך שיזם, ובוודאי שהוא לא יאיים בהטלת הוצאות אם בעל-הדין לא ישעה ללחציו;

ב.      שבעתיים אמורים הדברים בנאשם בפלילים;

ג.       לא כל שכן הוא כאשר לנאשם ישנן טענות הראויות להישמע;

ד.      אין זה מן הראוי ששופט יפעל בצוותא-חדא עם בא-כוח התביעה, ייתן לו רעיונות, ואף ישים עצמו בנעליו של התובע, ויעשה את מלאכתו של זה;

ה.     כאשר עורך-דין נתקל בקושי משפטי, ומבקש שהות של ימים ספורים בלבד כדי להציג את עמדתו בכתב – אין זה ראוי שהשופט יסרב לו (במיוחד כאשר משובר בהליך אשר נפתח שש שנים קודם לכן, ובערעור אשר הוגש כשנתיים קודם לכן, והאחריות להתמשכות ההליכים אינה רובצת לפתחו של בעל-הדין;

ו.         כאשר מדובר במשיכת ערעור, ובמיוחד תחת איום בהוצאות, ועורך-הדין מבקש שהות כדי להיוועץ במרשו – גם כאן אין זה מוצדק לסרב לו;

ז.       כאשר עורך-הדין מוכן למשוך את הערעור אבל מצהיר כי הדבר נעשה “בכפוף לשמירת כל זכות” – השופט חייב לכבד את ההצהרה הזאת, ובוודאי שאין הוא רשאי לרתום את עצמו לעגלת התובע, ו”להתנגד” בשמו;

ח.     גם חילופי-דברים כפי שהיו במקרה הזה הם בגדר “המתרחש ונאמר בקשר למשפט” (כאמור בסעיף המתאים בחוק סדר הדין הפלילי), ולכן הם חייבים להירשם בפרוטוקול;

ט.      כאשר שופט מורה לקלדן/ית למחוק פיזית את מה שכבר נרשם בפרוטוקול, הרי זה גרוע שבעתיים מהתנהגותה של השופטת הילה כהן, אשר קרעה לגזרים והשליכה לסל דברים שחייבים היו להישאר בתיק. גרוע שבעתיים – משום שגזרי-נייר המושלכים לסל אפשר לאסוף, לשחזר ולעשות בהם שימוש (כפי שהיה בפרשת הילה כהן הנ”ל) ואילו כאשר מוחקים במחשב – הדבר אובד לעולמים, דבר אשר פוגע בבעלי-הדין וגם מאפשר לשופט להסתיר את התנהגותו הרעה;

י.         כאשר בעל-דין מגיש, לאחר תום הדיון, בקשה לתיקון פרוטוקול, או כל בקשה אחרת, העובדה שבהליך עצמו הוא היה מיוצג אינה גורעת מזכותו להחליף את הייצוג, או לייצג את עצמו.

יא.    סירובה של השופטת לדון בבקשה לתיקון הפרוטוקול נובע מרצונה להגן על עצמה, דהיינו מהאינטרס האישי שלה, המנוגד לאינטרס של עשיית משפט צדק, תוך שקיפות מלאה של ההליך לפרוטוקול, ומן הפרוטוקול – לציבור כולו.

לאור האמור לעיל אני מבקשת לנקוט נגד השופטת נוגה אוהד את כל הצעדים האפשריים – כולל צעדים להעברתה מהכהונה.

ה. נקודה לחיזוק התלונה: איך קרה שהשופטת נוגה אוהד עלתה למעלה?

יחד עם זאת, אם האמור לעיל אינו מספיק, כמותית, אבקש להוסיף כמה עובדות-רקע; המבוססות על דברים שנתפרסמו ברבים, ויש בהם כדי לה ראות שאין היה ראוייה להמשיך בכהונתה כשופטת בישראל:

א.      השופטת נוגה אוהד התחילה את דרכה במערכת המשפט כרשמת בית משפט השלום, וקודמה לבית המשפט המחוזי אחרי 27 שנים.

ב.      נשאלת השאלה: אם היא הייתה ראוייה לקידום – מדוע נמשך הדבר 27 שנים? ואם היא לא הייתה ראוייה לקידום כל השנים – מה קרה בשנתה ה-27, ה-26, ה-25 וכו’, אשר עשאה ראוייה לכך?

ג.       התשובה היא בקשר הפוליטי בין בנה של השופטת, עסקן מפלגת העבודה, לבין חברת הכנסת דליה איציק, אז חברה במפלגת העבודה, וחברה בוועדה לבחירת שופטים, קשר פוליטי אשר לית מאן דפליג כי בלעדיו היא לא הייתה מקודמת לביהמ”ש המחוזי, במיוחד לאור התנגדותו של נשיא ביהמ”ש העליון דאז, השופט אהרן ברק.

ד.      אמור מעתה: גם בלי תלונתי זו, מינוייה של השופטת היה “גבולי”, ועם תלונתי זו – הגבול נחצה ברורות.

ו. עוד נקודה לחיזוק: האם מותר לשופט לקבל את הטיפול בעניינים בהם התמצאותו היא אפס?

אני רוצה להוסיף עוד נקודה לחיזוק, וגם זה לא מידיעתי האישית, אבל לך ישנם כל הכלים לבדוק את העובדות האלה: השופטת נוגה אוהד קיבלה על עצמה לדון (כדן יחיד) בערעורי תעבורה, למרות שבתור שופטת בבימ”ש השלום היא לא ניהלה אפילו תיק תעבורה אחד, וגם אם ניהלה – נסיונה בתחום הזה שואף לאפס, ונשאלת השאלה כיצד שופט עם אפס-נסיון בתחום כלשהו מרהיב עוז לדון בערעורים על שופטים מקצועיים היושבים לדין במשך שנים לא מעטות.

לא, אל תשימי בפי דברים שלא אמרתי. כיוון שכל שופט, בכל ערכאה, מוסמך לדון בכל עניין שבסמכות כל שופט באותה הערכאה, אני לא טוענת שהיא לא “מוסמכת” לדון בערעורי תעבורה. טענתי היא ששופט אינו צריך לקבל על עצמו טיפול בנושאים בהם הוא אינו מתמצא.

אני מוכנה להניח כי השופטת אוהד לא רצה אחרי התיקים האלה, אלא קיבלה  אותם על פי הוראת הנשיא של אותו בית משפט, אבל גם אם כך הווה – הרי זו כניעה של הרשות השופטת לרשות המינהלית, ואפילו אם נשיא בית משפט אינו רשות “מנהלית” אלא רשות “שיפוטית” – אין ספק ששופט המבקש מנשיאו שלא לדון בדברים שאין הוא מבין בהם דיו, חזקה על הנשיא שיכבד את בקשתו.

האם השופטת אוהד ביקשה מנשיאה שלא לדון בערעורי תעבורה – על כך אין לי מידע, אבל לך ישנם הכלים לבדוק את הדבר.

לאור כל האמור, בין בתלונתי גופה, בין ב”חיזוקים” הנוספים, אני מבקשת לפעול להדחתה של השופטת נוגה אוהד מכהונתה.

 

בכבוד רב,

 

( – ) ש”מ


 

6.1.2005

 

לכבוד

השופטת נוגה אוהד

ביהמ”ש המחוזי, ת”א

 

הנדון: ע”פ 071513 – בקשה לתיקון הפרוטוקול

 

מצורף תצהיר על התנהלות הדברים בדיון בתיק הנ”ל.

 

אבקש החלטה לתיקון הפרוטוקול בהתאם לתצהיר.

 

בכבוד רב,

 

 

( – ) ש”מ

המערערת

 


תצהיר

1.                  אני הח”מ, שמחה ניר, עו”ד, לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת, וכי יהיו צפויים לי העונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן, מצהיר:

2.                  ביום 24.11.2005 נוכחתי בדיון בע”פ ת”א 071513/03.

3.                  הדברים, כפי שנרשמו בפרוטוקול, אינם משקפים את שנאמר והתרחש בדיון.

4.                  הדברים התנהלו כך:

1.             משהעלתה הפרקליטה, ב”כ המדינה, את הטענה שהערעור הוגש שלא כדין ביקש הסניגור, עו”ד אלעד שור, שהות של ימים ספורים ע”מ להגיב בכתב על הטענות, אולם השופטת לא הייתה מוכנה כלל לשמוע על כך.

2.             משעמדה הפרקליטה על עניין ההוצאות, בו פתחה את דבריה (כפי שאכן נרשמו בפרוטוקול) הצטרפה השופטת אל הלחצים של הפרקליטה, תוך הבהרה שאם הסניגור יעמוד על הערעור היא תחייב את המערערת בהוצאות, ובדבריה היא נתנה להבין שלא תהיה שום תוצאה אחרת, ובלי כל רמז לכך שהיא תחייב את המערערת בהוצאות רק “אם הערעור יידחה …”, וגו’.

3.             משראה הסניגור כי הוא “נדחק לפינה” הוא ביקש דחייה כדי להתייעץ עם המערערת, אולם השופטת לא אבתה שמוע.

4.             משכך הווה, הודיע הסניגור כי הוא מושך את הערעור, אבל מבקש לרשום כי במשיכתו את הערעור מרשתו שומרת על כל זכות העומדת לה להגנה על עניינה.

5.             על כך הגיבה השופטת: לזה הפרקליטה לא תסכים!

6.             משכך הווה, ולנוכח ה”תיזמור” שבין הפרקליטה לבין השופטת, נאלץ הסניגור להסכים לכך שמשיכת הערעור תירשם ללא כל הסתייגות.

7.             במהלך הדברים האלה הקלדנית עבדה כל הזמן.

8.             לאחר שהסניגור ראה עצמו מוכנע, ובטרם נרשמה משיכתו את הערעור (בעמ’ 4, ש’ 1), אמרה השופטת לקלדנית: “תמחקי את כל מה שרשמת עד עכשיו”.

5.                  בכל מה שאמרתי לעיל על השיקולים, הכוונות, המחשבות וכו’ של הסניגור אני לא “סובר”, לא “מנחש”, לא “מניח” ולא “מעריך” וכו’, אלא מסתמך על ידיעתי האישית, משום שהוא, הסניגור, פעל בעצה אחת אתי, וכיוון שאני הייתי זה אשר “העסיק” אותו, הוא גם לא היה רשאי לעשות דבר בלי אישורי.

 

שמחה ניר, עו”ד

 

אני הח”מ, ……………………………………., עו”ד, מאשר כי היום, 1.2006. ….., הופיע בפני עו”ד שמחה ניר, המוכר לי אישית, ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת, וכי יהיו צפויים לו העונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישר את נכונות הצהרתו, וחתם עליה בפני.

 

……………………………….., עו”ד



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר