בדמיך חיי
בדמיך חיי
“ואתם, אחינו, דעו, שה’ ירטנו (סיבך אותנו) ברוב עוונינו עם זאת האומה, רצוני לומר: אומת ישמעאל, המרבה לצערנו, ולהוציא דינים מדתם להרע לנו ולמאוס אותנו, כמו שיעדנו יתעלה: “ואויבינו פלילים”. ולא עמדה כלל על ישראל אומה יותר מרעה ממנה, ולא מי שהפליג להשפילנו ולהפחיתנו ולחזק שנאתנו כמותם, עד שדוד מלך ישראל, כשהראו לו ברוח הקודש הרעות אשר יעברו על ישראל – לא צעק ולא היליל ולא בקש תשועה על האומה זולת ממלכות ישמעאל, אמר: “אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קידר”. והשתכלו איך ייחד קידר מתוך בני ישמעאל”.
מתוך אגרת תימן לרמב”ם
את ליל הסדר התשס”ב , עשינו אצל מחותנינו ברעננה, עם ילדינו ונכדינו המשותפים. ערב החג (27.3.2002), זחלנו כשעה וחצי בפקק שלפני צומת כפר-סבא-רעננה, חמש דקות מקלקיליה. במכונית שזחלה במקביל, סימן לי הנהג משהו על המדבקות המקשטות את מכוניתי ועשה תנועה מגונה. זוכרים?- צומת כפר סבא על גבול קלקיליה.
הסדר היה נעים ושמח. בבקר שמעו הגברים בבית הכנסת על טבח משתתפי ה”סדר” במלון פארק בנתניה. הם לא סיפרו דבר,גם לא בערב, לאחר ההבדלה.
רק במכונית, בדרך הביתה, שמעתי את החדשות. היומן הופסק בעיצומו, מדווחים על אירוע בזמן אמת באלון מורה. שם נרצחה בשידור חי משפחת גביש, אב, אם, בן (סיירת מטכ”ל) ואבי האם. אשת הבן הסתתרה מתחת לשולחן במטבח וסתמה את פיה של התינוקת שלא תצרח. זה קרה כאן, בארץ ישראל. האם הצעירה וההרה, ראתה את רגלי המרצח מתרחקות קמעא, זינקה אל דלת המטבח והחוצה.
באותו חודש נרצחו ברחבי ארץ ישראל למעלה 135 יהודים, ועוד מאות נפצעו. כולם לא היו חפים מפשע, כי היו יהודים.
לשרון לא נותרה ברירה, אלא לצאת למבצע “חומת מגן”, מופע פירוטכני נוסף בסידרה של מבצעי סרק, בעצימות נמוכה. במהלך המבצע נטבחו שלושה עשר מחיילינו בג’נין. קרבנות היו גם בשכם. כי חיילי צה”ל, כרגיל, נשלחו למבצע בידים כבולות, כדי שלא לפגוע חלילה ב”אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע”. כרגיל, נאלצו ילדי ישראל להקריב את חייהם על מזבח קדושת החיים של האויב הערבי-נאצי.
המקהלה הבינלאומית, בניצוח “מחנה השלום” הישראלי, האשימה את ישראל בטבח אוכלוסיה חפה מפשע בג’נין….
הסדר היה נעים ושמח. בבקר שמעו הגברים בבית הכנסת על טבח משתתפי ה”סדר” במלון פארק בנתניה. הם לא סיפרו דבר,גם לא בערב, לאחר ההבדלה.
רק במכונית, בדרך הביתה, שמעתי את החדשות. היומן הופסק בעיצומו, מדווחים על אירוע בזמן אמת באלון מורה. שם נרצחה בשידור חי משפחת גביש, אב, אם, בן (סיירת מטכ”ל) ואבי האם. אשת הבן הסתתרה מתחת לשולחן במטבח וסתמה את פיה של התינוקת שלא תצרח. זה קרה כאן, בארץ ישראל. האם הצעירה וההרה, ראתה את רגלי המרצח מתרחקות קמעא, זינקה אל דלת המטבח והחוצה.
באותו חודש נרצחו ברחבי ארץ ישראל למעלה 135 יהודים, ועוד מאות נפצעו. כולם לא היו חפים מפשע, כי היו יהודים.
לשרון לא נותרה ברירה, אלא לצאת למבצע “חומת מגן”, מופע פירוטכני נוסף בסידרה של מבצעי סרק, בעצימות נמוכה. במהלך המבצע נטבחו שלושה עשר מחיילינו בג’נין. קרבנות היו גם בשכם. כי חיילי צה”ל, כרגיל, נשלחו למבצע בידים כבולות, כדי שלא לפגוע חלילה ב”אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע”. כרגיל, נאלצו ילדי ישראל להקריב את חייהם על מזבח קדושת החיים של האויב הערבי-נאצי.
המקהלה הבינלאומית, בניצוח “מחנה השלום” הישראלי, האשימה את ישראל בטבח אוכלוסיה חפה מפשע בג’נין….
להלן דברים שנכתבו בניסן אותה שנה.