תשובה לשאלת תם

תשובה לשאלת תם

טל רבינוביץ
18.11.2006 14:16
תשובה לשאלת תם


לפני מספר שבועות התארח במדורי עו”ד שמחה ניר במאמרו: “שאלת תם”.
להלן תשובתי.




 

לפני מספר שבועות נשאלתי במאמרו של עו”ד שמחה ניר, שאלת תם והרי היא מובאת בפניכם בניסוחה המלא ללא שינויים:

ראובן ולאה הם עורך-דין ולקוחתו.

ראובן אינו עוסק בדיני אישות, או בכל תחום המתקרב לתחום הזה, וההיכרות ביניהם נולדה בעקבות עצת ידיד – עורך-דין גם הוא – אשר הפנה את לאה למשרדו של ראובן, לצורך טיפול בענייני התעבורה שלה.

ראובן ולאה שניהם פנויים.

לאחר משפט שנמשך כחמש ישיבות זוכתה לאה מהעבירה בה הואשמה, בתיק אשר מלכתחילה נראה אבוד לחלוטין, ולאות הוקרה היא הזמינה את ראובן לארוחת-ערב לאור נרות, במסעדה יוקרתית.

הגם שהארוחה הייתה מפוארת ודשנה, סברה לאה כי אין בכך הבעת-הוקרה מספקת לעמלו של ראובן, ולקראת סיומה של הארוחה היא ביקשה, בחיוך מתוק על שפתיה, להזמין את ראובן לדירתה.

ראובן היסס קלות, אם לקבל את ההזמנה. אמנם הוא הכיר את החלטתה של ועדת האתיקה של הלשכה, אשר הכשירה יחסים בין עורכי-דין ללקוחותיהם, אם אין בהם משום כפייה או ניצול-לרעה, אבל הוא גם קרא את טל רבינוביץ’ ואחרים, וידוע ידע כי ההחלטה הזאת, כל הזאבים צרין עליה מכל עבר.

לאה, בראותה את היסוסיו של ראובן, הוציאה מפית נייר מן הדיספנסר שעל שולחנם, וחתמה לראובן הנדהם על הצהרה שהכל נעשה ביזמתה, ומרצונה הטוב והחופשי, ועם בוקר הם פנו כל אחד לעיסוקיו – ולא בפעם האחרונה.

בזיכוי המרשים הזה לא נסתיימו יחסי עו”ד-לקוח בין ראובן ללאה, כי היה לה עוד תיק תעבורה בטיפולו, אם כי תיק “קטן” בהשוואה לתיק הראשון, ולא למותר לציין כי בקשר הרומנטי שביניהם לא ביקשה לאה “לחסוך” שכר-טירחה, משום שהיא שילמה לראובן מראש על הטיפול בשני התיקים, עוד כאשר איש משניהם לא חלם על הקשר הרומנטי אשר עתיד היה להירקם בין השניים – בתחילה במחשך, ובהמשך – לאור היום.

זמן קצר לאחר סיום הטיפול בתיק השני – גם הוא בהצלחה – קיבלה לאה ממעבידה הצעה שאי אפשר לסרב לה: שליחות מטעם העבודה לחו”ל, לארבע שנים – עם אופציה להארכה.

אל תכבול את עצמך אלי, אמרה לאה לראובן, עת נפרדו בחיבוק אצל ביקורת הגבולות.

אל תכבול את עצמך אלי, מלמל ראובן, מוחה את דמעתו למראה המטוס הנוסק, לנוכח השקיעה.

אל תכבול את עצמך אלי, חזרה לאה ומלמלה, מוחה דמעה מול השדות המוריקים-מאפירים, הצונחים מתחת לרגליה, בדמדומי-ערב.

ועכשיו החלק המותח …

היגיון הימים הללו מזמין, בהמשך, את לאה לאיים על ראובן שאם הוא לא ייתן לה 200 אלף דולר, היא תתלונן עליו בלשכת עורכי-הדין, ואם החלטתה של ועדת האתיקה תעמוד בעינה היא תפנה אל הקובל הממשלתי, ואף תעתור לבג”ץ, אם יהיה בכך צורך.

אבל לא, קוראים יקרים. גם זה לא קרה, והשניים המשיכו לשמור על קשר, בעיקר בדואר האלקטרוני, והיו מברכין זה את זה בחגים ובימי ההולדת כפי שנוהגין האוהבים אשר פרידתם הייתה sealed with a kiss – וכך הווה גם כאשר שניהם כבר מצאו להם בני זוג.

אבל, כדאמרינן, לפעמים החגיגה נגמרת, וכך הווה יום אחד, כאשר שמעון, מתחרהו של ראובן, אשר הצלחתו של ראובן הייתה לצנינים בעיניו, החליט לחסלו, והגיש נגדו תלונה על יחסים אינטימיים על לקוחה. התנהגות שאינה הולמת עורך-דין, ופגיעה בכבוד המקצוע.

כיצד ידע שמעון על היחסים בין ראובן ולאה? הוא שמע עליהם מכלי שני או שלישי, ובלשכת עורכי-הדין זה מספיק כדי להעיף עורך-דין לצמיתות מהמקצוע.

מתוך הנחה שהעובדות אכן ניתנות להוכחה – האם לתלונתו של שמעון כנגד ראובן יש, מבחינה נורמטיבית, ידיים ורגלים?

 

להלן תשובתי לשאלת התם.

 

למעשה, עומדת בפנינו סוגיה פשוטה למדי:

האם יוזמה של הלקוח כלפי עורך דינו (ובמקרה זה, יוזמתה של הלקוחה ליחסי מין שהפכו לאהבה), מבטלת את מחויבותו האתית של עורך הדין כלפי מקצועו?

 

התשובה גם היא פשוטה:

לא!

לשם הבהרת עמדתי, (ולטובת הכלל), ניפיתי מהסיפור שנרקח למעלה את התבלינים העסיסיים אשר נועדו ליצור אווירה מסוימת, טיהרתי את הסיפור מטעמי הארומה הדביקים והמגמתיים, והשארתי רק את השלד היבש:

 

א. ראובן ולאה הם: עורך-דין ולקוחה.

ב. ראובן מטפל ב-2 תיקים בענייני תעבורה של לאה.

ג. לאה שילמה לראובן מראש על הטיפול בשני התיקים.

ד. לאה זוכתה מהעבירה בה הואשמה בתיק ה-1, ולאות הוקרה הזמינה את ראובן לארוחת-ערב.

ה. עם סיומה של הארוחה לאה הזמינה את ראובן לדירתה (…) ובראותה את היסוסיו של ראובן, הוציאה מפית נייר, וחתמה על הצהרה שהכול נעשה ביזמתה, ומרצונה הטוב והחופשי.

ו. ראובן הסכים והתרצה למרות שטרם נסתיימו יחסי עו”ד-לקוח בינו לבין לאה, שכן היה עליו לטפל גם בתיק התעבורה ה-2 הנמצא בטיפולו.

ז. בין השניים נרקם קשר רומנטי.

ח. זמן קצר לאחר סיום הטיפול בתיק ה-2 נסעה לאה לשליחות מטעם העבודה לחו”ל, לארבע שנים – עם אופציה להארכה, והקשר הרומנטי ביניהם הסתיים.

ט. מתחרהו של ראובן, הגיש נגדו תלונה על יחסים אינטימיים עם לקוחה, התנהגות שאינה הולמת עורך-דין, ופגיעה בכבוד המקצוע.

 

להלן עמדתי:

1. אין זה משנה כיצד הכירו השניים, ואין זה רלוונטי אם הם רווקים, גרושים, פנויים או נשואים: מהרגע שהלקוחה חתמה על ייפוי כוח לטובת עורך הדין שלה – חלות עליו תקנות האתיקה בדבר יחסי עורך-דין עם לקוחו.

2. הצהרתה של לאה הכתובה על מפית, שווה בערכה לכל היותר לנייר עליו נחתמה, מהטעם הפשוט שהצהרתה אינה משנה דבר מבחינת התנהגותו האתית של ראובן אשר מחויבותו האתית היא כלפי המקצוע, והוא אשר מחויב בה.

להדגיש: ההתנהגות המצופה והמתבקשת של עורך הדין כלפי הלקוח היא ללא תלות בהסכם שבין עורך הדין ללקוח מהטעם שהסכם שכזה יכול להיחתם גם בנסיבות אחרות… 

3. “תיק קטן”, או “תיק גדול” אין משנה לעניין: זוהי המהות העומדת בפנינו, ומשמעות התיק ה-2 שבטיפולו של ראובן (ללא קשר לגודלו) היא שמדובר בהמשך קיומם של יחסי עורך-דין לקוח בין ראובן ללאה, בלי קשר למשל הזמן שהטיפול בתיק “הקטן” ידרוש.

למה משול הדבר?

לכך שירידתו של גל אחד בים אינה מבטלת את בואו של הגל הבא, וכשאתה בלב-ים – אל תטביע את ספינתך בהיותך בין הגלים!

דהיינו: התנהגותו הפסולה של ראובן מבחינה אתית התחילה להתרחש בזמן שהיה עורך דינה.

בנסיבות אלה, הפתרון המוצע לראובן החושק בהטבותיה של לאה בד בבד עם רצונו לשמור על רישיונו כעורך דין הוא פשוט ביותר:

            1. הוא יכול לשמור על איפוק עד סיום הטיפול בתיק ה-2.

            2. הוא יכול לוותר על הטיפול בתיק השני, למנות עורך-דין אחר בתיק  ולהתפנות לקיום קשר בר-קיימא עם מי שהייתה לקוחתו.

יש להוסיף כי בהנחה שטובתה של לאה אכן חשובה לראובן – מותר לו להישאר בתמונה ולפקח מהצד על פעילותו של עורך הדין האחר, לייעץ, לסייע – אך לא לבוא ולייצגה בבית המשפט ולא לקבל שכר.

פשוט וברור.

ועתה אבהיר מספר עניינים כלליים:

תקנות האתיקה נועדו לשמור על כך שהיחסים שבין עורך הדין ללקוח יושתתו על בסיס מקצועי טהור ויישארו כאלה. אין זה רצוי כי שיקולים זרים ייכנסו לתוך הקשר המקצועי, ואין הכוונה בשיקולים זרים אך ורק לשיקולי ניצול החלש, אלא גם ליחסים חיוביים מופרזים החורגים מתחום הטיפול המקצועי והעלולים לסטות מהנורמה שאליה חותרות תקנות האתיקה.

 

אתיקה זו התנהגות הולמת בין עורך דין ללקוחו.

מה זו התנהגות “הולמת“?

התנהגות “הולמת” היא התנהגות “מקצועית“, נטולת פניות, נטולת השפעות, נטולת שיקולים זרים, נטולת אינטרסים חיצוניים מודעים או תת-מודעים.

לדוגמא: שופט המכיר את המומחה המתמנה בתיק משפטי – צריך לפסול את עצמו.

למה?

כדי שהשופט יוכל להיות ניטראלי.

הניטראליות מחייבת הפרדה מוחלטת שתאפשר למעשה השיפוטי את הבסיס המקצועי הטהור.

ברור למדי כי אי אפשר לנהל מערכת יחסי משפט אובייקטיבי כשיש רגשות אהבה. קל וחומר כשיש רגשות אחרים של קנאה, שנאה, תחרות וכו’. ראו למשל את הערתו של השופט חשין אשר חשף בפנינו (לא מזמן) מקצת מחולשותיהם של השופטים באומרו (בעניין אחר):

“הבעיה היא שבתי משפט נמצאים תחת לחצים אדירים מכל פרסומי התקשורת, ושופט צריך להיות אדם-על כדי לנתק את עצמו מכל מה ששמע או ראה, ולנהל משפט כמו שצריך. שופטים מושפעים גם בתת ההכרה… שופט צריך להיות עשוי מברזל כדי להתעלם מכל מה ששמע סביבו. אם אנשים בני משקל אומרים שצריך לזכות מישהו, זה משפיע”.

 

מכיוון ששופט הוא משפטן [לרוב עורך דין לשעבר], ועורכי דין  – הלא הם משפטנים, ברור כי כמשפטן, משפיע עורך הדין על החלטת השופט באמצעות דבריו בבית המשפט ובאמצעות סיכומיו הסופיים.

כך אנו מבינים כי בסופו של יום, עורך הדין מעצב ומשפיע על בית המשפט, על פסק הדין שיינתן, ועל החברה בה הוא וילדיו חיים.

ממש משום כך אנו שומעים לא אחת בבתי משפט גערות של שופטים בעורכי הדין על שום הזדהותם המוגזמת עם לקוחותיהם בצורה הפוגעת הן במקצוע והן בחברה: “אתה אמור לייצג אותו ולא להזדהות אותו” – גוערים השופטים.

שכן ברור לכול כי הזדהות יתר, מטשטשת הבדלים בין מקצועי לבין לא מקצועי, בין מוסרי לבין לא מוסרי, ויש בה אבק של עבירה אתית.

לכן באות תקנות האתיקה, כדי להעמיד דברים על דיוקם.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר