בכל שפה, בכל דת, ובכל תרבות יש פניה לאל שבו מאמינים, גם אם מאמינים פחות. היהודים אומרים “בעזרת השם” הנוצרים אומרים “ג’יזוס”, והמוסלמים קוראים “אללה הוא אכבאר”.

העולם משתנה, רוב הדתות הופכות להיות יותר ויותר ליברליות, יותר סלחניות, מתאימות את עצמן לעידן המודרני ולצורכי המאמינים החיים בעיצומה של קידמה.

אחת הדתות שלדעתי אינה מקבלת את הקידמה ואת התרבות הגלובלית היא האיסלאם הקיצוני. מוסלמים רבים עוזבים את מולדתם ומתפזרים בעולם, שם הם נהנים מקבלת הפנים הליברלית, מהפתיחות ומהסובלנות היחסית של המדינות המארחות, מהשפע המערבי המפתה. אך במקום להשתלב בתרבות המערבים שבה הם חיים, הם מפתחים חיי קהילה סגורים, והדתיות הקיצוניות תופסת תאוצה.

“אללה הוא אכבאר” היא קריאה תמימה השגורה בפי כל מוסלמי, דתי כחילוני, פירושה “אלוהים הוא גדול”. אבל, בשנים האחרונות הפכה קריאה זו למצמררת וטראומטית לכל מי שראה או חווה טרור. קריאה זו נשמעת בכל פיגוע, בכל טבח, בכל פגיעה בחפים מפשע, בכל קריאות ההסתה.

הבוגרים והוותיקים באזרחי ישראל יספרו שהמושג “אללה הוא אכבאר” היה חלק בלתי נפרד מהקריאות “איטבח אל יהוד” ו”עליהום”, קריאות מחרידות אלו היו קריאות עידוד של פנאטים צמאי דם לטבוח ביהודים באשר הם יהודים, ללא אבחנה, נשים וטף, קשישים וצעירים.

כול הערבים נקראו להשתתף ב”חגיגה”, נשים וגברים, ילדים וזקנים. לכאורה דם היהודים היה ונשאר הפקר ואתגר לכל צמא דם, עד עצם היום הזה.

הקריאה “אללה הוא אכבאר” שגורה פי כל מחבל, כל מתאבד מוסלמי, צעקה מצמררת זו נשמעה ונשמעת בעירק וברשות הפלשתינית מפי מוסלמים, רגע לפני כריתת ראשי אזרחים חפים מפשע. קריאה זו נשמעה רגע לפני פיצוץ אוטובוסים, רגע לפני כל הפיגועים הנוראים ביותר בארץ ובעולם. “אללה הוא אכבאר” קראו רוצחים שפלים רגע לפני הרס מגדלי התאומים ורצח אלפי חפים מפשע. קריאה מצמררת זו שמעו גם מאות נוסעי המטוסים ב–11 בספטמבר רגע לפני התרסקות המטוסים, רגע לפני מוות נוראי.

קשה להתעלם מהעובדה שקריאה זו מלווה פיגועים, מעשי רצח והתאבדויות גם במסגדים, זאת במסגרת יריבויות בין מוסלמים לבין עצמם בניסיון להשליט יותר קיצוניות.

לכאורה האיסלאם הקיצוני עסוק כל הזמן בחיפוש מתמיד אחר תירוצים להתחלת מלחמה, לאלימות לשם האלימות, בשם הנקמה. ציטוט שולי של האפיפיור גרם להצתת כנסיות וניסיונות רצח של נוצרים בגלל דתם, סכנת מלחמת דתות בפתח, לא רק יהודים על כוונות האסלאם הקיצוני, גם הנוצרים בסכנה מוצהרת, והעולם עדיין אינו מפנים.

“דין מוחמד בסייף” זה חלום האיסלאם הקיצוני, להשליט את דת מוחמד בחרב. בעבר, כל גבר שלא היה מוכן להתאסלם קוצר בראש, ילדים ונשים שאינם מוסלמים נלקחו שלל והפכו להיות עבדים ושפחות. כן, גם כיום יש מיליארדי מוסלמים קיצוניים שזו תמצית אמונתם, הסובלנות שולית, המודרניזציה אינה קיימת, ויש עידוד מתמיד לקיצוניות.

לאורך ההיסטוריה היו תמיד מלחמות בשם האל, בשם הדת. כמות אסטרונומית של בני אדם הוקרבה על מזבח אמונה בהשלטת דת כזאת או אחרת. איני חושב שיש דת אחת בעולם שלא יצרה טבח כל שהוא. אך ברבות הימים רוב הדתות התמתנו, מלחמות הפכו להיות כמוצא אחרון אם בכלל, רק האיסלאם הקיצוני ממשיך לצעוד בחשכת הבערות והשחיתות. הם מעדיפים הרג על דו שיח, טרור על פני רווחה כלכלית ושכנות טובה, מעדיפים רצח על תרבות אנושית. העולם האיסלאמי מבזבז סכומי עתק על התחמשות, על הכנות למלחמות, על חלומות לכיבוש העולם, זאת כאשר מיליארדים של מוסלמים תמימים גוועים ברעב.

תארו לעצמכם כיצד היה ניראה המזרח התיכון אילו הפלשתינאים היו משקיעים בבניית בתים ואזורי תעשיה לרווחת האזרחים במקום בטרור ורצח. בבניית אתרי תיירות במקום להשקיע בקסאמים. במקום להשקיע בהסתה ובכלי משחית, היו מעניקים לדור הצעיר השכלה, חינוך, ותרבות מודרניים. מעניקים להם כלים לעתיד טוב יותר המושתת על סבלנות, סובלנות ואהבה, במקום שנאה.

דמיינו לעצמכם כיצד היה ניראה העולם ללא האסלאם הקיצוני, ללא אמצעי אבטחה מוגברים בל מקום, ללא התחמשות מטורפת, תיירות חובקת עולם, הרבה יותר רווחה ואהבה.