אמת שהס מלהזכיר

אמת שהס מלהזכיר


נרי אבנרי 29.10.2006 10:38
אמת שהס מלהזכיר


יצחק רבין פגע אנושות בדמוקרטיה. ולפי דעתי, יש קשר הדוק בין קניית המנדטים הגנובים, לבין הרצח. אילו לא נקט בטריק האנטי דמוקרטי הזה, אוסלו ב’ לא היה עובר בכנסת, וההסכם המטורף (אוסלו א’) היה מוכרז כניסיון שנכשל.



(אזהרה: לאלה מבין הקוראים שיש אלרגיה לדברי אמת, מומלץ לא לקרוא את המאמר הזה, מפני שבמדינתו שוחרת חופש הביטוי – יש אמת שאסור לומר!!)

 

קבלו כותרת: “אחד מכל שלושה ישראלים תומך בחנינה לרוצח יגאל עמיר” (ידיעות–אחרונות/ 27.10.06). ועוד מאותו הסקר: “69%: יהיה עוד רצח פוליטי בישראל”. קראתי, ולא הזדעזעתי. איך זה יכול להיות, שאלתי את עצמי, שאני לא מזדעזע? הרי כוווולם מזועזעים. חלק מהעם אפילו מאוד מזועזעים!

 

השם “יגאל עמיר” הפך למשל ולשנינה, ומעולם לא שמעתי מאן–דהו שיהין מול מיקרופון או מצלמה לומר משפט עם השם הזה, שלא יכיל בתוכו שנאה, גועל, נקם, סלידה, תיעוב וכו’. ולמרות זאת: אני מנסה להתניע הזדעזעות, ולא מצליח. מה הסיבה?

 

מצאתי. הינה לכם התשובה: ה ק ו נ ו ט צ י ה!! כשאני שומע “יגאל עמיר“, אני נזכר בימים שאנסו אותי לשבת על כס הנאשמים. ובעודי יושב, שמעתי אותם צורחים עלי, שאני חלק מהרצח. אני! לא הם. לא יצחק רבין. מאה אחוז יגאל עמיר ומחנה הימין. אפס אחוז יצחק רבין ומסיתי השמאל.

 

הם ניצלו את שליטתם בתקשורת. הימין נחשף להסתה בעוצמות שלא הכרנו. שמענו דיווחים מפיהם של אחיי סרוגי הכיפה הצעירים שחטפו מכות בהולכם לתומם ברחוב. חלקם העדיפו להצניע את הכיפה בכיסם. ההסתה החזירה אותנו לימים אפלים. הגברת לאה רבין, פנתה בקריאה נרגשת ליהודי העולם, לבל יתרמו כספים לאוניברסיטת בר–אילן, רק משום שיגאל עמיר למד שם. אחד חטא, והיא קצפה על כל העדה.

 

לעולם לא אוציא מהפה מילה טובה על יגאל עמיר. אבל אני יודע שכשמדובר באירוע הטראגי/היסטורי הזה, יש אמת שאסור לומר– וזה מקומם. למשל, לא תשמעו ולא תקראו שעד הרצח, מעמדו הציבורי של יצחק רבין היה בשפל. וזה בזכות עבודה שעשו מומחי בחירות שונאי שמאל, שרבין (ופרס) הביא מטוניס. בכל הסקרים, יו”ר האופוזיציה דאז ביבי נתניהו גבר עליו. עם הסיסמא מקפיאת הדם “אלל’ה הוא–אכבר”, ובאמצעות פירוטכניקה הכוללת אוטובוסים גדושי יהודים שעפו באוויר– סללו מומחי הבחירות מטוניס, את דרכו של נתניהו לשלטון.

 

השמאל ראה ברצח הזדמנות שלא תסולא בפז. מנוף פוליטי שבזכותו אפשר לנצח בחירות. במניפולציה שמזכירה משטרים חשוכים, ניצלו את ההלם בציבור, ומכרו לנו פיקציה אידיאולוגית עם השם הטעון “מורשת רבין”. את הרצח הדביקו במחנה הימין כולו (“אל תגידו עשב שוטה”!), ובמי שהנהיג אותו ביבי נתניהו.

 

השיטה מוכרת: מאות פעמים הזכירו את תמונת רבין במדי אס.אס. תוך שהתעלמו מהעובדה שמי שאחראי לה, היה סוכן השב”כ אבישי רביב. כנ”ל, התמונה מההפגנה בצומת רעננה שבה נראו המפגינים נושאים ארון קבורה. המסיתים טענו, חזור וטעון,  שזה היה סימבול לקבורת רבין, בעוד הכיתוב שעיטר את הארון היה: “רבין קובר את הציונות”.

 

בפועל, יגאל עמיר זרק את ביבי לקרשים. למי ששכח: הבחירה הייתה ישירה. הסקרים לאחר הרצח הראו שכמעט שמונים אחוז רצו את פרס בשלטון, וקצת יותר מעשרים אחוז, העדיפו את ביבי. פעם ראשונה בהיסטוריה – בניגוד לרצון האופוזיציה! – שממשלה מקצרת את כהונתה מיוזמתה. מומחי הבחירות של השמאל שכנעו את פרס  שהקדמת הבחירות, תביא להם ארבע שנים מלאות, והוא הקדים את הבחירות בחצי שנה.

 

הניסיון להדביק את הרצח על מחנה שלם – מתועב בעיני. במיוחד כשראיתי ושמעתי את אותם אנשים – כל אימת שנעצרו מחבלים ערבים ישראלים – מזהירים: “אל תטילו דופי בציבור שלם”. מאות מערביי ישראל כלואים בגין פעילות נגד המדינה – והם הזהירו לבל נאשים ציבור שלם. רוצח אחד מהימין, וכל המחנה אשם. איכסה!

 

“יגאל עמיר רצח את הדמוקרטיה”, מקוננים מעריצי הדיקטטורה את מותו בטרם עת של המשטר שהם אוהבים. מבחינתם, “דמוקרטיה” היא מילת קוד לכללי משחק בלתי מוגבלים. כל האמצעים כשרים בעיניהם, כדי לממש את מדיניותם. אין רוב דמוקרטי בכנסת להעביר את “אוסלו ב'”? לא צריך להתרגש: הדמוקרט הגדול יצחק רבין “קונה” שני מנדטים שנגנבו מהימין – והרי לכם רוב (תזכורת: אוסלו ב’, עבר בכנסת ברוב דחוק של 61:59). המדינה שלהם, לא?!!

 

במעשהו זה, יצחק רבין פגע אנושות בדמוקרטיה ולפי דעתי, יש קשר הדוק בין קניית המנדטים הגנובים, לבין הרצח. אילו לא נקט בטריק האנטי דמוקרטי הזה, ההיסטוריה הייתה אחרת: אוסלו ב’ לא היה עובר בכנסת, ההסכם המטורף (אוסלו א’) היה מוכרז כניסיון שנכשל, ויצחק רבין היה איתנו. ועל זה אני מוסיף את תחושתי, שהיה רותח על הנוכל ערפאת.

 

זה משפיל: הימין לא באמת נחשב. מותר לדרוך עליו, לבוז לו, ולגזול את ניצחונו בקלפי.  אם יש בעיה – אפשר לעשות לדמוקרטיה “התאמה” לצרכי השמאל. הטיב לבטא את תחושת הבעלות על המדינה, נאמנו של רבין, העבריין שמעון שבס: “הלכה לנו המדינה”, אמר אחרי הרצח. וואלה יופי – המדינה של האבא שלו.

 

ולעניין האחוז הגבוה (69%) שמאמין ברצח נוסף של ראש ממשלה – אני נימנה על הרוב. הסיבה: הפרה של כללי משחק. גזילת ניצחון בקלפי עלולה להצמיח מתוך הציבור הנגזל, מטורף שבשתי לחיצות על ההדק יזכיר לכולנו שבמקום שהפתק מת – האקדח מדבר!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר