יעקב טירקל בא להרים את הכפפה

אכן, גילית אכפתיות, אבל, מאידך, לא נראה לי שעשית מאמץ רב מדי על מנת שיתקיים בך “עד שירצה את חברו”, וגו’, כי אתה לא ממש התייחסת לדברי: אני לא טענתי שאתה פגעת בכבודי, ולא טענתי שאני “חש עצמי” נפגע. אני טענתי שאתה לא נהגת כלפי לפי העקרונות המשפטיים-המקצועיים המקובלים – ולכך לא מצאתי תשובה במכתבך אלי.

למכתבי שנשלח אליו לקראת יום כיפור התשס”ז עונה לי השופט-בדימוס כהאי לישנא:

לכבוד

מר שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’

כפר סבא 44281

עו”ד ניר הנכבד,

הנדון: מכתבך בנדון “יום כיפור, התשס”ז, הבעל”ט”

קראתי בעיון את מכתבך אלי, שנכתב “בין כסה לעשור התשס”ז” ונתקבל אצלי בערב חג הסוכות תשס”ז, 6.10.2006, ואת הנספחים שצורפו אליו.

כל ימי נזהרתי בכבוד הבריות; כשופט נזהרתי מאוד שלא לפגוע פגיעה כלשהי בבעלי הדין שהתייצבו לפניי לדיון או בבאי-כוחם. כך נהגתי גם בעניינים (המעטים מאוד) שנגעו אליך והובאו לפני. אין לי אלא להצטער על כך שאתה חש עצמך נפגע, אף שלא היה לכך יסוד.

בכבוד רב,

יעקב טירקל

ואני עונה:

שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

כפר סבא, 23.10.2006

לכבוד

השופט בדימוס יעקב טירקל

התקופה 18/3

ירושלים 92628

נכבדי,

הנדון: יום כיפור, התשס”ז, הבעל”ט – תשובתך למכתבי

תיתי לך על עצם התייחסותך למכתבי. משופטים אחרים לא זכיתי אף לכך, וזה בהחלט מחמם את הלב להיווכח שיש במערכת המשפט – לפחות בין יוצאיה – מישהו אשר אכפת לו מה חושבים עליו.

אכן, גילית אכפתיות, אבל, מאידך, לא נראה לי שעשית מאמץ רב מדי על מנת שיתקיים בך “עד שירצה את חברו”, וגו’, כי אתה לא ממש התייחסת לדברי: אני לא טענתי שאתה פגעת בכבודי, ולא טענתי שאני “חש עצמי” נפגע. אני טענתי שאתה לא נהגת כלפי לפי העקרונות המשפטיים-המקצועיים המקובלים על הכל – גם עליך, וגם עלי – ולכך לא מצאתי תשובה במכתבך אלי.

אבל המבחן האמיתי לשאלה אם אכן אכפת לך הדבר – ואם הבעת-הצער שבמכתבך היא אמיתית וכנה – יהיה לפי התייחסותך למכתבי זה, וייתכן – מי יודע – שמכאן תצא אתחלתא-דהידברות בין מערכת המשפט לבין הציבור – אותו צעד אחד קטן בו מתחיל המסע של אלף המילין לשיקום אמון הציבור במערכת המשפט – אמון אשר נפגע קשות בשנים האחרונות (ואני מקווה שאינך מאלה הקוראים להחליף את הציבור, או, לפחות, את הסטטיסטיקנים, וגם לא מאלה השוברים את המראה).

חשבתי כבר בשלב הזה לכתוב לך תשובה מפורטת, אולם החלטתי לדחות את זאת, משום שאין לי בטחון שאכן תיכנס אתי לדו-שיח בין שווים. דו-שיח בין אנשים מבוגרים, אשר כל אחד מהם מחזיק בדיעותיו שנים רבות – אבל מוכן להקשיב לחברו, ולתת לו, בכנות מלאה, לבן-שיחו את ההזדמנות לנסות ולשכנע אותו כי הוא אכן “חי בטעות”.

אם אתה מוכן להרים את הכפפה הזאת – אני מבטיח לך דו-שיח מרתק.

וכמקדמה אני מזמין אותך לחפש באינטרנט את מחזה-הדוקודרמה מי רצח את אהרן ברק. תוכל למצוא שם גם את עצמך.

בכבוד רב,

שמחה ניר, עו”ד

נ”ב:        כדי לייעל את הדו-שיח אני מזמינך לעשותו בדואר האלקטרוני (דבר אשר יאפשר להביא קישורים, ובכך להקל על ההפנייה למקורות אחרים). אני מתחייב שלא לחשפו בפני אחרים.

נראה את טירקל אם ירים את הכפפה.

נראה אם ייפתח כאן חלון הזדמנויות להידברות בין מערכת המשפט לבין הציבור, אותו, לצערה, אין היא יכולה להחליף.

האמת – ציפיות ותקוות רבות אין לי, אבל who knows.