האם שופטיה המקצועיים של ישראל מושפעים מהתקשורת?

האם שופטיה המקצועיים של ישראל מושפעים מהתקשורת?

קימקא
שמחה ניר, עו”ד 19.10.2006 09:15
האם שופטיה המקצועיים של ישראל מושפעים מהתקשורת?


התשובת-בצפר של “המערכת” היא כי “חזקה עליו”, על השופט ה”מקצועי”, שאפילו סיכויי-הקידום שלו לא ישפיע עליו להטות את הדין – לא בהכרה, ואפילו לא בתת-ההכרה. האמנם?!



האם שופטיה המקצועיים של ישראל מושפעים מהתקשורת?

מהו הדין אם השופט דן בתיק בו ניצב האזרח מול מערכת המשפט כולה, והוא מועמד לקידום? אם הוא יפסוק לטובת האזרח, האין הוא עשוי לחשוש – בצדק או שלא בצדק, מי יידע צפונות-ליבו של שופט? – שהדבר יפגע בקידומו?

התשובת-בצפר של “המערכת” היא כי “חזקה עליו”, על השופט ה”מקצועי”, שזה לא ישפיע עליו להטות את הדין – לא בהכרה, ואפילו לא בתת-ההכרה. הם כל כך “לא-מושפעים”, עד כדי כך שהם אפילו אינם חייבים בגילוי נאות של היותם מועמדים לקידום.

המנטרה

לשופטינו היקרים ישנה מנטרה אותה הן מזמרים השכם-והערב, בעיקר כאשר מדברים על פסלות שופטים, על שפיטה באמצעות העיתונות, וכו’, וכו’: אנחנו שופטים מקצועיים, אנחנו לא מושפעים משום דבר. לא מהתקשורת, לא מחברויות בין שופט זה או אחרי לבין עורך-הדין של אחד הצדדים, ולא בכלל.

מההתרברבות הזאת אפשר לחשוב כי הוועדה לבחירת שופטים מעמידה במבחן את יכולתם של המועמדים לנטרל את עצמם מכל השפעה זרה, מכל אינטרס, מכל מעורבות חיצונית, מכל מידע שהגיע אליהם שלא במסגרת הדיון, מכל ידיעה שקראו או שמעו באמצעי התקשורת.

ומה אם השופט דן בתיק בו ניצב האזרח מול מערכת המשפט כולה, השופט הדן בתיק מועמד לקידום, ואם הוא יפסוק לטובת האזרח הוא עשוי לחשוש – בצדק או שלא בצדק, מי יידע צפונות-ליבו של שופט? – שהדבר יפגע בקידומו? ומהו הדין אם השופט מסרב לקיים את מצוות הגילוי הנאות, וליידע את הצדדים אם הוא אכן מועמד לקידום?

התשובת-בצפר של “המערכת” היא כי “חזקה עליו”, על השופט ה”מקצועי”, שזה לא ישפיע עליו להטות את הדין – לא בהכרה, ואפילו לא בתת-ההכרה. הם כל כך “לא-מושפעים”, עד כדי כך שהם אפילו אינם חייבים בגילוי נאות של היותם מועמדים לקידום.

ראו, למשל, את זה:

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

 

 

בפני:  

כבוד הנשיא א’ ברק

 

המערער:

שמחה ניר, עו”ד

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                        

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ג’ רביד), מיום 25.5.2006,  שלא  לפסול  עצמו מלדון בתיק פ 3410/06

                                          

תאריך הישיבה:       ט”ז בסיון התשס”ו (12.6.2006)

בשם המערער:         בעצמו

בשם המשיבה:         עו”ד זיו אריאלי

 

פסק-דין

 

המערער הועמד לדין בעבירה על סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין. עם פתיחת הדיון ביקש המערער כי השופטת תפסול עצמה. הטעם לכך הוא שבכוונתו לטעון, בין השאר, כי נהלים מסויימים בבית המשפט העליון אינם חוקיים וכי השעייתו של המערער הינה פרי קנוניה נקמנית בין בית המשפט העליון לבין לשכת עורכי הדין. לדעת המערער, השופטת לא תוכל להיזקק באופן אובייקטיבי לטענות אלה, שכן היא נשאלה אם היא מועמדת לקידום, ועל כך היא לא השיבה. מכאן בקשתו, כי התיק יועבר לשופט אחר, שאינו מועמד לקידום. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה, ומכאן הערעור שלפני.

 

דין הערעור להידחות. כל שופט בישראל יוכל להכריע בטענותיו של המערער במלוא האובייקטיביות, בלא ששאלת הקידום תהא רלבנטית לעניין זה. המערער אינו מבסס, איפוא, כל עילת פסילה, ודין הערעור להידחות.

 

ניתן היום, ט”ז בסיון התשס”ו (12.06.2006).

                                                                                      ה נ ש י א

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   06044810_A01.doc   דז

מרכז מידע, טל’ 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

 

מה אפשר לומר על הדבר הזה, אם לא גיחי, גיחי, גיחי?

תארו לעצמכם ששופטיו של המשפטים לשעבר, חיים רמון, במשפטו המתנהל כעת בגין הנשיקה המפורסמת, מועמדים לקידום, ואנחנו יודעים בדיוק מיהם המוציאים-ומביאים בוולב”ש, ואיזה אינטרס יש להם בתוצאת המשפט. האמנם “חזקה עליהם” שזה לא ישפיע עליהם להטות את הדין – לא בהכרה, ואפילו לא בתת-ההכרה? האם הם באמת כל כך “לא-מושפעים” מהחשש, אמיתי או מדומה, לזיקה אפשרית – אם לא וודאית – בין תוצאת המשפט לבין קידומם?!

גיחי! גיחי! גיחי!!!

השאלה היחידה, למעשה, היא אם אהרן ברק באמת מאמין באיוולת הזאת, או שהוא, בתור יהושע פרץ של שופטי ישראל, מוכן להתבזות בשכיבה על הגדר למען כווווווווולם, ובכך אף לסכן את מעמדו כ”גדול השופטים בעולם”?

תנא דמסייעא

עד כאן אפשר לומר שאלו ההשמצות הרגילות של עו”ד שמחה ניר, הידוע בסגנונו הבוטה והמשתלח, הבלתי-מאופק ובלתי מרוסן, אלא שעכשיו יש לנו אילן גדול ורם להיתלות בו – אילן הידוע בסגנונו המאופק והמרוסן, ובלשונו הנקייה והצחה.

ולא זו בלבד, אלא שהאילן הגבוה הזה “היה שם”, ולא רק שהוא היה שם, אלא שהוא היה המספר-שתיים שם: הוא היה המשנה לנשיא בית המשפט העליון.

זהו, אם לא הספקתם לנחש, הבדימוס מישאל (“אל תצפצפו על בני אדם“) חשין.

ומה אומר כבודו על היכולת של השופטים המקצועיים להשתחרר מכל שיקול זר ואינטרסנטי, ולהתעלם מכל מידע אשר הגיע אליו מחוץ למהלכו הרגיל והתקין של ההליך המשפטי?

שורו, שורו: ביום שבו נשיא המדינה נאלץ להיעדר מטקס פתיחת מושב החורף של הכנסת בשל החשדות נגדו לביצוע עבירות מין קשות, אומר אבירם זינו (Ynet, 16.10.2006), הכין השופט לשעבר, מישאל חשין, “כתב אישום” נגד התקשורת.

וכה אמר חשין בראיון, שם:

“התערבות התקשורת פוגעת באופן חד-משמעי בהליך השיפוטי. אם תשאלו אותי, הנשיא היום כבר הורשע – עד כדי כך, שמחר יכולים פרקליטיו לקום ולבקש למחוק את האישום משום שהייתה שפיטה, והוא הורשע כבר”.

כיצד רואה חשין את התערבות התקשורת בפרשות קצב ורמון?

“הדלפות לתקשורת תמיד היו, אבל בזמן האחרון יש הרגשה שמדובר בשצף קצף … הדברים הגיעו לשיאם בפרשת הנשיא ובפרשת השר רמון. … יש הרגשה שמשפטם של הנשיא והמשפט של רמון נפרסים על גבי העיתון”.

“הדלפות לתקשורת תמיד היו, אבל בזמן האחרון יש הרגשה שמדובר בשצף קצף … הדברים הגיעו לשיאם בפרשת הנשיא ובפרשת השר רמון. איני יודע למי להפנות אצבע מאשימה, אבל אני מדבר גם על המשטרה וגם על הרשויות. יש הרגשה שמשפטם של הנשיא והמשפט של רמון נפרסים על גבי העיתון.

נו, ישאל השואל, אז מה? האם “המשטרה והרשויות” (רשויות החוק, מן הסתם) אינן חלק ממערכות השלטון, שהציבור רשאי לדעת מה הן עושות, ולמתוח עליהן ביקורת, אם כך נראה לו? ומה אם ראובן סבור שהגשת האישום נגד חיים רמון היא איוולת מרושעת, ונגד משה קצב אין מנוס מלהגיש אישום, ואילו שמעון סבור ההיפך?

אומר על כך מישאל חשין (ההדגשות – שלי):

“הבעיה היא שבתי משפט נמצאים תחת לחצים אדירים מכל פרסומי התקשורת, ושופט צריך להיות אדם-על כדי לנתק עצמו מכל מה ששמע או ראה, ולנהל משפט כמו שצריך. שופטים מושפעים גם בתת-הכרה משום שבסופו של דבר, אנחנו חיים באווירה מסויימת. מקצת מן התקשורת, לדוגמא, כבר זיכתה את השר רמון, ושופט צריך להיות עשוי מברזל כדי להתעלם מכל מה ששמע סביבו. אם אנשים בני משקל אומרים שצריך לזכות מישהו, זה משפיע. כי אחד כותב על זה, ואז עוד אחד כותב על זה, ועוד אחד, וזה מגיע למסה קריטית.

האם, לשיטתו של חשין, ההדלפות עושות עוול משפטי לנשיא?

“כן. חד וחלק. אין שום ספק בזה. התערבות התקשורת פוגעת חד-משמעית בהליך השיפוטי. הרעיון של ההליך השיפוטי הוא לעשות צדק בבית המשפט, כל הדרך לשם זו רק ההכנה ואין לתקשורת מה לחפש שם. כל ההתערבות הזו עלולה להשפיע על שופטים ועל עדים שעשויים לפחד. אם תשאלו אותי, הנשיא היום כבר הורשע”.

נו, ועכשיו …

מה שחסר עכשיו, הדבר היחיד שחסר לנו, הוא לראות איך היה מישאל חשין מגיב, אם שמחה ניר היה אומר את אותם הדברים ממש.

 

המלצות היום:

שפיטה “מקצועית”, או שפיטה על פי תחושות-בטן?

ברוך שפטרנו: מישאל חשין, המישנה-למלך העירום (ג): גאון או אידיוט?



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר