שמירת שבת, קיום מצוות ומדינת ישראל

שמירת שבת, קיום מצוות ומדינת ישראל

ד”ר אברהם בן עזרא
בן עזרא – תכנון וייעוץ 26.09.2006 05:07
כתב יד תימני של הספר "מורה נבוכים" בערבית יהודית

כתב יד תימני של הספר “מורה נבוכים” בערבית יהודית


…גם כיום במדינות מזרח אירופה ומערב אירופה, חיים כפריים שאינם יודעי קרוא וכתוב, בה בעת שהיהודי הכפרי מתימן, יודע בעל פה לא רק את סידור התפילה ומחזור החג, אלא גם יד לו בפירוש רש”י ובאונקלוס, ובעוד ספרות הגות מהעולם הרוחני העשיר, שמצוי ונגיש ביהדות.



“כי אשמרה שבת, אל ישמרני”

[הראב”ע]

שמירת שבת, קיום מצוות ומדינת ישראל

מאת: ד”ר אברהם בן עזרא

 

חוקרי התהליכים ההיסטוריים, מאוחדים בדעה כי שמירת שבת וקיום מצוות התורה היו גורם מכריע בשרידות העם היהודי לדורותיו, על אף המאורעות ההיסטוריים שפקדו את עם ישראל ובמיוחד החורבן והגלויות, מגלות בבל ועד גירוש ספרד כחלק מגירוש מאירופה המערבית, דבר שגרם לפיזור ישראל בעמים בכל קצווי תבל ולהיווצרות מיעוטים של יהודים בתפוצות.

מה משותף ליהודי מהעיר צנעא שבתימן הערבית, ליהודי מהעיר וורשה שבפולין האירופאית? וודאי שלא המראה וצבע העור, אף לא המזג הנפשי ותחומי העיסוק וההתעניינות.

אלא ששניהם יתחברו לאותו מניין בתפילת מנחה, ויקראו מאותו הספר את נוסח התפילה, אף יבינו זה את דברו של זה בזכות שמירת המצוות.


בית הכנסת כסאר בצנעא תימן

ללא קיום המצוות, פער שלא ניתן לגישור היה נפער ביניהם, והיעדר כל תקשורת והבעת התעניינות היו נחלתם איש כלפי רעהו.

אין עוררין כי היהדות שרדה את תהפוכות ההיסטוריה רבות הדמים בניגוד לכל עם אחר, בזכות קיום מצוות התורה ושמירת השבת.

כך ניצל העם היהודי מהתבוללות וכליה.

לעת הזאת, לעם היהודי יש מדינה, מדינה על טהרת החילוניות מבחינת שלטונה ומבחינת עיקר הפונקציות המתקיימות בה, ודומה לכאורה כי במישור של ההישרדות – הדת עשתה את שלה.

דומה כי, לכאורה, צה”ל חזק עם כוח הרתעה ממשי, הוא הערובה לקיום מדינת ישראל.

יש להודות, צה”ל חזק הוא חיוני ביותר לקיום המדינה.

הוא לא ערובה לקיומה.

יושב בינינו אחמד או ריאד, ומייחל ליום בו הערבים יהיו לרוב דמוקרטי במדינת ישראל ואז יעבור השלטון במדינה לידיהם ללא כל צורך במלחמה, בה כבר הוכח כי ידו של ריאד אינה על העליונה.

הוא טועה.

והסכת ושמע: גם לעת הזאת, מה שיגן על מדינת ישראל [החילונית בינתיים] כמדינת היהודים ברוח מגילת העצמאות, זה שוב השבת ומצוות התורה.

 

להלן החשבון:

בהשוואה של חרדים/דתיים החיים במדינת ישראל כיום [כ- 0.785 מיליון נפש, 6 נפשות לכל הפחות בממוצע למשפחה] מול המוסלמים במדינת ישראל [1.1 מיליון נפש, כ- 5 נפשות בממוצע למשפחה] – מתבהר תהליך דמוגרפי שבו חלה בלימה הדרגתית של היתרון בריבוי הטבעי של הערבים ומעבר מהיר [כדרכו של טור גיאומטרי] ליתרון מספרי לקבוצת הדתיים/חרדים.

מולנו שני טורים גיאומטריים: טור א’ [שומרי המצוות מבין היהודים] הוא בעל איבר ראשון קטן ב- 28.6% מטור ב’ [ערבים], אך מנת טור א’ גדולה ממנת טור ב’ ב- 20% לפחות.

השוואה מתמטית בין טור א’ לבין טור ב’ תגלה כי בטווח הקצר טור ב’ ישמור על יתרונו המספרי אך יתרון זה יצטמצם ובשלב מסוים יהא טור א’ גדול יותר מטור ב’, ובהפרש ההולך וגובר לפי החזקה של מנת הטור.

התמונה הנ”ל שונה לחלוטין מזו המוצגת על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל ידי המחקר השולט באקדמיה בישראל, שהוא מושתת על נתונים לא רלוונטיים ומטעים, בכך שאינו מפריד בין תת קבוצות בקרב היהודים, במצב בו יש תת קבוצה ברורה, מגובשת ומוגדרת היטב מבחינת הריבוי הטבעי שלה [היא לא צריכה להיות אחידה מבחינות אחרות].

התעלמות מנתון סטטיסטי זה, הוא מעשה בת יענה.

קבוצה של היהודים הדתית/חרדית תעלה במספרה על קבוצת המוסלמים בישראל על אף תנאי פתיחה נחותים [0.785 מיליון נפש לעומת 1.1 מיליון נפש], וזאת בזכות שיעור הגידול [שיעור הגידול של המשפחה הדתית/חרדית הוא גבוה מזה של המשפחה המוסלמית לכל הפחות ב- 20%].

על ידי הצגת האוכלוסייה היהודית כמקשה אחת, אנו חוטאים לאמת המתמטית תוך יצירת יתרון מדומה לאוכלוסייה הערבית.

מסתבר כי מה ששומר וישמור על קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל – זה שוב קיום מצוות התורה.

 

*   *   *

 

יתירה מכך, ההסבר של הגניוס היהודי על דרך תורת הגזע אינו נכון – אמנם הוא עומד במבחן התוצאה, אך אינו עומד במבחן חקר הסיבה.

צא וחשוב, מי נותר בין ד’ אמות הקהילייה היהודית ומי נושר ממנה באמצעות היטמעות והתבוללות בקרב העמים?

לא קשה להבין גם בטרם מחקר סטטיסטי, שספק אם ייעשה וספק אם אפשר לדייק בו, כי מי שהוא עם ספר בידו והגות בקדקודו – נותר ושורד כיהודי, ומי שמנותק מהסידור ומהמחזור, מהתנ”ך ומהגמרא – דרכו החוצה יותר קלה, פיתויי הנכר קורצים לו ביתר שאת, וסיכוייו להינתק מהיהדות גוברים.

לאמור, אלה שנשארים בדתם, רובם המכריע אם לא כולם – יודעי ספר, ובין אלה שיוצאים לרעות ולחיות בשדות זרים – נמצא גם יודעי ספר וגם [לרוב] פשוטי עם הרחוקים מכל נושא עיוני-תורתי.

להבהיר: אחוז האנאלפביתים מבין שומרי המצוות הוא אפס. לא כך הוא לגבי החילונים, והפער היה גדול יותר בעבר, בטרם הקדמה התרבותית אשר פקדה את העולם המערבי בשנים האחרונות.

גם כיום במדינות מזרח אירופה ומערב אירופה, חיים כפריים שאינם יודעי קרוא וכתוב, בה בעת שהיהודי הכפרי מתימן, יודע בעל פה לא רק את סידור התפילה ומחזור החג, אלא גם יד לו בפירוש רש”י ובאונקלוס, ובעוד ספרות הגות מהעולם הרוחני העשיר, שמצוי ונגיש ביהדות.

 

www.benezra.co.il

26 לספט’ 2006

  

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר