שנת תשס”ז עומדת לה בפתח,

וכל אחד שואל עצמו לבטח:

האם היא תהיה רגועה ושקטה

האם תתנהל כך בטוב לאיטה.

האם תייסרנו שוב במלחמה,

או שסאה זו מיצינו עד תומה.

האם שוב תתבע מאיתנו דמים

או שהפעם נזכה ליותר רחמים.

ומבלי ממש לסכם את שנת תשס”ו,

אני לא מאחלת כמוה אפילו לעשֵו.

שנה קשה הייתה זו של עצב ושכול,

שנה של קושי רב ושל מכשול.  

שנה של זחיחות, נבזות ושחיתות,

כשהאמת לא נדרשת אפילו לקישוט.

ואתה חש טובל בסחי ומאוס,

וכבר אין לך כוח אפילו לכאוס.

אז אולי אפשר לבקש ממך תשס”ז איזו הפוגה:

תני לנו לפחות שנה שנתיים להירגע.

ואולי גם נגיע להסדר הדדי:

את וגם אנחנו נהיה יותר נחמדים.

נחליט שהפעם לא מוותרים,

ונהיה בסדר לעצמנו, לאחרים.

נדע לתת, להתחשב, להתאפק,

לכבד, לשאוף וגם להסתפק.

כן, תשס”ז, שנה חדשה,

יש לנו אליך הפעם בקשה

עשי לנו שנה מדהימה ואדירה,

עם עשייה, השג ויצירה. 

עם בריאות, נחת ואהבה.

שנה טובה טובה טובה.