כן לדורית בייניש

כן לדורית בייניש


חנה אייזנמן 13.09.2006 13:38
כן לדורית בייניש


“….. ממשלת מדינת ישראל בראשות יצחק רבין יזמה ,ארגנה וממנה פעולות בלתי חוקיות, כולל קבלת אחריות על פעולות של רצח ערבים, ו’הלבישה’ אותן על ציבור
המתנחלים כולו. בעזרת סיוע נלהב של התקשורת הממלכתית, נדמו המתנחלים כולם לכנופיית פורעים אלימים. דרך מעשי האלימות הפומביים שעשה סוכן השב”כ אבישי רביב בהוראת ראש השב”כ יעקב פרי”.
(מיכאל בן חורין)



 

 

כן לדורית בייניש

 

“….. ממשלת מדינת ישראל בראשות יצחק רבין יזמה ,ארגנה וממנה פעולות בלתי חוקיות, כולל קבלת אחריות על פעולות של רצח ערבים, ו’הלבישה’ אותן על ציבור המתנחלים כולו. בעזרת סיוע נלהב של התקשורת הממלכתית, נדמו המתנחלים כולם לכנופיית פורעים אלימים. דרך מעשי האלימות הפומביים שעשה סוכן השב”כ אבישי רביב בהוראת ראש השב”כ יעקב פרי”.

(מיכאל בן חורין)

 

דורית בייניש היא אחד ההישגים הגדולים של בית החינוך לילדי עובדים בתל-אביב. אפילו יצחק רבין, בעל המח האנליטי, שהופקד על ידי אמו יולדתו, רוזה (האדומה) כהן-רבין, בידי מחנכי הדור, באותו מוסד חינוכי, לא הגיע לכלל שלימות כדורית. למעשה, אין היום מתאים/ה מדורית בייניש לעמוד בראש ההנהגה של מדינת ישראל, אלופת הנפוטיזם, הרודה בלא כל מעצורים בעם היושב בציון.

ואכן, זו משמעות הצנחתה לנעליו של הדיקטטור הגדול אהרון ברק, שטיפח באדיקות חסודה את  ה”אקטיביזם השיפוטי” להפקעת השלטון מידי העם.

 

על פי מבחן התוצאה, בית החינוך לילדי עובדים נחל הצלחה רבה יותר בחינוכה של דורית מאשר בחינוכו של יצחק; בחורף 1992 אירע נס בישראל, ממשלת ישראל, בגילוי נדיר של שפיות מה, החליטה לגרש 415 מרצחי חמאס מרצועת עזה ללבנון, אל החבר’ה בחיזבאללה. אילו היתה השפיות מלאה, היתה מדינת ישראל מחסלת את כל מאמיני הג’יהאד, בעזה ובלבנון, מורי הנאצים וממשיכי דרכם (טלאי-צהוב ליהודים זו המצאה מוסלמית, למי שלא ידע).

“רחמנים בני רחמנים” קפצו מיד אל הבג”צ, איך לא, והגישו תביעה נגד הגירוש. כתבלב “מצפוני” אחד קבע ש”גירוש גרוע ממוות”, ודורית יצאה נגד יצחק. בהיותה פרקליטת המדינה, היתה אמורה לייצג את המדינה בבג”צ האמור. דוריתי סירבה! דורית זרקה את התפו”א הלוהט, לקחה את כל הפרחים, ואלה מרפדים היום, למענה, את נעליו הגדולות של אהרון ברק.

לזכותם של דורית וחבריה יש לזקוף את תכונת העקיבות;  זו  מאפיינת אותם אף יותר מן הצביעות, השיפלות והרוע הבסיסי, תכונות שבלעדיהן לא ייתכן קיום לשמאל היהודי, ההוא, מן השבועה – “עולם ישן עד היסוד נחריבה” –  פשוטו כמשמעו.

גם בשולמית הווי עובדה – בימים בהם ישבו  “שבעה” שלה שורשן וילדיה, בכפר דרום, על הבעל והאב שנרצח בידי הפארטנרים של השולמית, ממש כך, טלטלה השולמית את עצמותיה, אל ה”שטחים”, מעבר להרי החושך, חמש דקות מסעד, שעת נסיעה מירושלים, לחבל עזה…. אכן, ניחשתם, היא פסחה על בית האבלים בכפר דרום. השולמית עברה את הקו הירוק, כדי להפגין הזדהות עם ארבעה מחבלי חמאס, שנגזר עליהם גירוש. דורון שורשן נרצח ב-1992, בשעה שעבד בחממות העגבניות שלו. לאחר זמן מה מתה בתו הקטנה ממחלה. הילדה נעקרה מקברה בגוש קטיף, יחד עם כל קדושי קטיף, בעת ה”התכנסת”, בברכת הבג”צ –

 

מן התיקשורת (הארץ):

“….הבחינה המשפטית עוסקת גם בבני אדם. כאבם גדול ומר. לא נוכל ולא נרצה להתעלם ממנו, את תפקידנו עלינו לבצע”..

במילים אלה פותחים עשרת שופטי בג”ץ, בראשות נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, את פסק דינם ב-12 העתירות לביטולו חוק פינוי-פיצוי. פסק דין שפסק, ברוב עשרה נגד דעת המיעוט של אדמונד לוי, כי החלטת הפינוי היא חוקתית, וכך גם הפיצוי – אולם התערב בארבעה ממנגנוני הפיצוי ושיפרם לטובת המתנחלים. שופטי הרוב – ברק, מישאל חשין, דורית בייניש, אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ’יה, אשר גרוניס, מרים נאור, עדנה ארבל, אסתר חיות ויהונתן עדיאל – חתומים על דעת הרוב

 

תמיד אותן הנפש(ע)ות הפועלות!!

 

כן לגירוש יהודים, חלוצים חרוצים מחרפי נפשם למען העם והארץ, לא לגירוש רוצחיהם!

כן לחורבן  25 ישובים יהודייים פורחים ולשריפת עשרות בתי כנסת, בארץ ישראל,

לא להריסת בית ערבי אחד –

 

טלי חטואל הי”ד בת 34, שהיתה בחודש השמיני להריונה, נרצחה על ידי ערבים בפיגוע בציר כיסופים יחד עם ארבע בנותיה – הילה בת 11, הדר בת 9, רוני בת 7 ומרב בת שנתיים, בדרכן לאשקלון.

הרוצחים יצאו מדיר אל בלאח. הם ארבו לשיירת כלי רכב ישראלית בשולי הכביש בסמוך לגשר הגוש. כאשר כלי הרכב חלפו על פניהם פתחו המחבלים בירי מרובי קלצ’ניקוב. טלי נפגעה והרכב בו נהגה התדרדר לשולי הכביש, מטרה נייחת לפריצי החיות הערבים, שפתחו בריצה אל הרכב, ולא נרגעו עד אשר רוקנו את מחסניות הקלצ’ניקובים שלהם באם ובארבע בנותיה, ועשאון ככברה…..

בג”צ מנע את הריסת הבית בו מצאו מסתור, טרם מתקפת הטבח, למרות דרישת צה”ל, שהצביע על סכנת החיים הנשקפת ליהודים העוברים בכביש, בסמוך למאורת הצפעונים הזו. לא יכל להיות שום ויכוח בדבר האשמה הרובצת במלוא כבדה על המוסד הבהחלט לא מכובד, המכונה בית דין גבוה לצדק. וזו רק דוגמא אחת!!

הבעיה היא שאין שום אפשרות להגיש תביעה לבג”צ נגד הבג”צ……

 

המטרה מקדשת את ההסתה

 

“אנחנו כיפות סרוגות… חיילים בצבא אדוני צבאות ובצבא הגנה לישראל.. ואת חג חירותנו, יום חג המצות הזה, בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים, נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלסטיניים.” (יצחק לאור, ” המנון לגוש)

במאמר שכתב ב”ידיעות אחרונות” ב-‏24/10/1993, שבו (אגב) הביע תמיכה בהקמת מדינה פלשתינאית, הגדיר את הבעיה היטב אחד מאנשי ”שלום עכשיו” הלא הוא הסופר אהרן מגד:
הכמות והעוצמה של כינויי הגנאי ושל ביטויי השנאה, הבוז, המיאוס, התיעוב, שהוטחו במשך עשרים וחמש השנים האחרונות כלפי המתנחלים – אפשר להשוותם בהצטברותם רק לאלה של האנטישמים כלפי היהודים. כך בוצע, במשך השנים מעין ”רצח אופי” קיבוצי[…]”
רצח אופי זה, הוא שהטביע במושג ”מתנחל”, חותם שלילי,  שלא לומר: שטני ממש, שחילחל – כולו או חלקו – אל רבדים רחבים של הציבור.

(“המתנחלים בהר”, אריה פרלמן)

 

 

לפני שנים כתבה יעל אדמוני במקומון “כל העיר” (ירושלים) את רשמיה מביקור בעפרה. היא ציינה שאנשי עפרה “אפילו נחמדים, רק הצטערה שהם אינם מבינים, שעצם ישיבתם במקומם, זו “אלימות”! עוד, הבהירה יעל – היא יכולה “להבין התפרצות אלימה לאחר פיגוע”, אבל היציאה השקטה, לאחר פיגוע, להקים נקודת ישוב חדשה “מפחידה אותי“. במשך שנים עוסק השמאל בשפיכת דמם של ה”מתנחלים”, תרתי משמע, ובהתרת דמם, כל עלילת דם, נוסח ימי הבינים, הדביקו להם, הפכו שחור ללבן ולבן לשחור, רוצח למדוכא, ונרדף לאלים ואף קראו לערבים לפגוע רק “במתנחלים” ולא ביושבי גיטו הקו הירוק, שאם לא כן, “יזיקו לעניינם הצודק”. תכלס, לא ראו אלימות, אין אלימות ואין פשע בישובי יש”ע (כשהמשטרה מגיעה, זה למטרת התעללות ב”מתנחלים”, למשל, למסור צווי גירוש. ואם אינם מתקבלים בחיבה יתירה, הרי המתנחלים אלימים….)  אז איך בכל זאת הופכים את המתנחלים לאלימים ואת חלאת המין האנושי, המרצחים הערבים, לנפגעים? נורא פשוט – “התנחלות” = אלימות. הפרחת השממה, היא אלימות. הפיכת חולות ים ומדבר לגן עדן פורח, זו אלימות, הגנה עצמית, זו לקיחת החוק בידים, וכמובן אלימות (ובזה עוד ידובר בקרוב….)

 

עמידה על הדם

 

ובמשך כל השנים אני תמהה, איך זה לא צצות מחתרות יהודיות, כפטריות אחרי הגשם,  ברחבי הארץ, המופקרת על ידי המדינה ועל ידי הצבא לידי הג’יהאד? איך אפשר להבין את האלפים ששכלו את היקרים להם מכל, שאינם יוצאים למסעות נקם? האיפוק הזה, פשוט, לא נורמלי!

 

ובמשך כל השנים אני תמהה, איך זה לא צצות מחתרות יהודיות, כפטריות אחרי הגשם,  ברחבי הארץ, המופקרת על ידי המדינה ועל ידי הצבא לידי הג’יהאד? איך אפשר להבין את האלפים ששכלו את היקרים להם מכל, שאינם יוצאים למסעות נקם? האיפוק הזה, פשוט, לא נורמלי!

זו עמידה על הדם. אין כמו הערבים מבינים את נקמת הדם. הזילות שנוהגים היהודים בארץ ישראל בדמם שלהם, מעוררת במרצחים שאט נפש!

באותן פעמים נדירות שמדינת ישראל מציגה איזה מופע אור-קולי, כביכול פעולת תגמול נגד המרצחים, יוצא מנגנון התעמולה של מהרסינו ומחריבינו מבית, ו”מנבא” לנו “אפוקליפסה עכשו”. אם יהודים יתפללו בהר הבית, זה ינחית עלינו את כל העולם הערבי, ר”ל, כאילו לא היתה זאת המציאות, ודווקא לאור ההתבטלות העצמית של היהודונים. הם יודעים להגיד, שעכשו תבוא נקמת הדם. הערבים שומעים, מבינים את הרמז, נענים וטובחים, או, אז קופצים האברמוביצ’ים בחדווה    אמרנו לכם – וזה היה מובן מאליו, מתבקש, צודק, נורמלי, כמובן….

 

“נויטרליות” שוויצרית….


 “…. אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלשתינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות…כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק….”  פרופ’ זאב שטרנהל, “הארץ”, 11/5/2001:
לא נפתח תיק, מחוסר ענין לציבור…. כנראה.


מגדל השן בו מתגוררת דורית נמצא בשוויץ, רק כך אפשר להבין את התעקשותה להחמיר ככל האפשר עם היהודים, הפוגעים ב”אוכלוסיה אזרחית חפה מפשע”, ולהכמיר את רחמיה על “המדוכאים עלי אדמות”, כך בענין פרשת האוטובוס בקו 300, כך בנושא המחתרת היהודית וכך בעניינו של יורם שקולניק. כאמור, דורית מצטיינת בפעילותה העקיבה לקידום תכנית השלבים הערבית.

זכור לי מכתב שקראתי בירחון ה-TIME, כאשר ישראל החליטה להקים וועדת חקירה (ישראל אלופת העולם בהקמת וועדות חקירה, זה פוטר אותה מלפתור את הבעיות) ל”אירועי קו 300″, איזה גוי  לא מתוחכם (הוא לא התחנך בבית חינוך לילדי העובדים בישראל), כתב שהיהודים מטורפים. הם מושמדים בארצם. במסגרת התכנית השלבים הערבית  לחיסול ישראל,  במסגרת הג’יהאד משתלטים מרצחים על  אוטובוס אזרחי על נוסעיו, כוחות הבטחון, שסיכנו חייהם בשחרור החטופים, חיסלו שני  מרצחים, ומדינת ישראל מקימה וועדת חקירה ל”רצח”…. לך, תסביר לראש של גוי, מה זה להיות שמאליטיקלי קורקט עד מוות, מות יהודים, כמובן.

 

“מה היה להם לעשות שם? אם הם לא היו שם הם לא היו נפגעים….”

 

בספר “אחים יקרים” מבהיר חגי סגל את הרקע להקמת המחתרת היהודית ואת הקש ששבר את גב הגמל אצל כל אחד מחבריה. בין השאר הוא מביא את סיפור הטבח בתש”ם, במתפללים יהודים שחזרו מתפילת ליל שבת במערת המכפלה. בהגיעם לפתח בית הדסה נפתחה עליהם אש תופת, מגג סמוך, מלווה במטר רימונים. לא רחוק משם נרצח, בשעתו, בחור הישיבה יהושע סלומה.

ששה נרצחו בפתח בית הדסה, עשרות נפצעו בדרגות שונות ומשונות (שפיכת מעיים מחלל הבטן למרצפת…).

תגובת חיים בר-לב, גנרל בצבא הטוב ביותר במזרח התיכון, למתקפת הרצח על מתפללים יהודים חפים מפשע, בעיר אבותיהם – “מה היה להם לעשות שם? אם הם לא היו שם הם לא היו נפגעים….”, ועכשו הבנו גם את טבח תרפ”ט. זה בדיוק סוג האוטואנטישמיות מבית היוצר –  בית חינוך לילדי העובדים –  הקלה מאד לרכישה.. בר-לב, גם הוא בעל מח אנליטי, ככל הנראה, הבין מהר מאד באיזה צד כדאי להתמרח.

על מי מנוחות ינהלי

“….נסעתי באיזור חברון חלחול, היה מחסום, עצרנו וירדנו, זה היה בלילה, היה חושך מוחלט, ופתאם חטפתי אבן בראש, נפלתי על הרצפה והמשקפיים נפלו, הייתי צריך ללכת לרופא עיניים והיתה לי תחבושת במשך תקופה. נפגעתי באיזור העין, המשקפיים התרסקו ונכנסו רסיסים לעין, יש לי גם מסמכים מרופא עינים. אירוע אחר שנפגעתי פיזית, נסענו בחברון, היה שם יידוי אבנים, ירדתי מהרכב ורדפתי אחרי מי שזרק את האבנים, מישהו קפץ עלי מאחור ונשך אותי ושרט אותי ליד העין, הגשתי תלונה במשטרה, ואחרי שנתיים סגרו את התיק מחוסר ענין לציבור. זה היה בתקופה שלמדתי בחברון….” מתוך עדותו של יורם שקולניק


יורם שמע בקשר על אירוע בטחוני, על מחבל שדקר את תושב סוסיא, הוא מיהר למקום אליו הובא המחבל. יורם ראה שהאיש שוכב לו ללא כל השגחה, קשר החבל על ידיו רופף, והכפות מנסה להשתחרר, במרחק מה מן המחבל מונחת סכינו. יורם נתקף בחרדת סכנה עמוקה. הוא ירה בטינופת והרג אותו.

 

יורם עבד כנהג הסעות באיזור הר חברון, בעיקר הסיע ילדים לבתי הספר. לא פעם ראה את המוות אל מול פניו. גם נפצע יותר מפעם אחת. וכמוהו גם אחרים.

שני הפסיכיאטרים, זה של ההגנה וגם זה של התביעה(!) היו תמימי דעים ששיפוטו של יורם לקה, בגין חרדה גדולה שנתקף בה.

הפסיכיאטרים התרשמו שהנאשם אינו מבין כלל את משמעות הבדיקה, ומשתדל בכל כוחו ליצור רושם טוב ולהפגין בטחון עצמי, שלא היה לו מעולם….

כאשר הוגשה בקשה לחנינה – ל ניכוי שליש מתקופת מאסרו, התנגדה דורית בחירוף נפש. בבית היו ליורם אשה צעירה, גם היא למודת פיגועים, ותינוקת. אבל דורית מארץ עוץ בקשה לקיים “יקוב הדין את ההר” (להבדיל מהתייחסותה לדין אנשי החמאס)

 

לא לחינם הלך זרזיר אצל העורב

.

הדברים שכאן אינם מדגדגים אפילו את קצה הקרחון, בגלל קוצר היריעה. על כן נפרוש יריעות נוספות, ככל שיידרש

דורית ראויה למדינה ש”השמאל בנה”, והמדינה, משחזרת מדיניות היודנריין, ראויה לה.

 

מבנים מסוכנים יש להרוס, ולבנות מחדש. בייניש היא לבנה רעועה, גם אם היא מצטיירת כאבן הראשה. ככל שתהיה במקום גבוה יותר, כן תהיה נפילתה “בום”בסטית יותר. אני מאמינה בזה באמונה שלימה. עם ישראל אינו הורס את המבנה המסוכן, ובדרך הטבע, המבנה נהרס בכוחות עצמו,  סביבנו נופלות האבנים, באופן עצמוני וברעש מחריש אזנים. יכלנו לחסוך לעצמנו את כל הנזקים הכרוכים בהרס העצמי, אילו הרסנו אנו, לפני שנים, את המבנה המצורע הזה, אבל לא העזנו… למזלנו, יש אלוקים!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר