יציבות לבאות

יציבות לבאות

דני רשף
דני רשף 11.09.2006 05:28
יציבות לבאות


היצר וודאי קורא לחקירה מקפת ולהפלת השלטון כפי שקורה עם ממשלות מובסות, אבל לא ועדות חקירה נחוצות לישראל, שבצידן משברים רצופים, אלא יציבות פוליטית מתמשכת לחולל בה שינויים.



ב-31/10/1956 פתחו האנגלים והצרפתים במבצע ‘מוסקיטר’ להשתלטות על תעלת סואץ מול הצבא המצרי שכבר ניגף לפני צה”ל בסיני. בתוך יומיים הצליח הכוח המשולב להשתלט במבצע צבאי מורכב על תעלת סואץ. בתוך שבוע גורשו שתי המעצמות הקולוניאליות בבושת פנים ממצרים בלחץ המעצמות החדשות ארה”ב ובריה”מ.  המבצע הצבאי המוצלח הפך לתבוסה מדינית מחפירה. ממשלותיהן נפלו, כלכלתן השתבשה ומלחמת אלג’יר הקצינה באלימותה. נאצר והנאצריזם הפכו דווקא בעקבות התבוסה הצבאית המצרית בסואץ לכוח הפוליטי המרכזי במזרח התיכון לעשור הבא. מבצע “מוסקיטר” הוא רק עוד דוגמה קיצונית מני רבות לקשר הפתלתל מאד שבין הצלחה צבאית לניצחון.

            יש רק שני מדדים, בסופו של דבר, לתפקידו של צבא בשדה הקרב. הראשון: ההגנה על אזרחי המדינה, שיגרת חייה וצמיחתה הכלכלית. השני: שמירת והרחבת חופש הפעולה של הדרג המדיני. כל השאר הוא ספירת גופות והערכת נזקים.

            איננו יודעים לאשורו כמה נזק גרמנו לחיזבאללה, כמה זמן ייקח לו להשתקם ואיזו תורת לחימה הוא יאמץ בעתיד נגדנו. האם הכוח הרב- לאומי יהיה גורם מפקח בלבנון או חגורת הגנה לחיזבאללה מפני ישראל, שמאחוריה יעסוק בבטחה בשיקום יכולותיו. יתכן שתרומתו העיקרית של האו”מ תהיה בהקטנת החיכוך היום-יומי בגבול הצפון וכבילת ישראל מכל פעולת מנע עתידית בלבנון.

            אנחנו כן יודעים, בוודאות, שכלכלתנו נפגעה קשות ושחלק גדול מהעורף האזרחי נותר ללא מגן לאורך מעל חודש. אנחנו יודעים בוודאות שסדר היום והיוזמה המדינית של ישראל נקטעו באחת והיא נגררת מחדש אחרי יוזמות אחרות לעבר מדינה דו-לאומית מסוג כל שהוא. אנחנו יודעים שהממשלה עוסקת בהישרדות, השיח הציבורי הופקע לדמגוגיה של יועצי תקשורת ונידונו לשיתוק וקיפאון – הובסנו.          

            היצר וודאי קורא לחקירה מקפת ולהפלת השלטון כפי שקורה עם ממשלות מובסות בכל מקום ללא בעיות קיומיות ממש. יש אמנם בישראל אלטרנטיבה אישית של מנהיגים שכשלו בדברים דומים בעבר. אין לנו אלטרנטיבה איכותית שתעצב מחדש סדרי ממשל יעילים ויציבים ותגדיר מחדש לישראל את יעדיה. ועדות חקירה למיניהן רק יתנו גושפנקא רשמית למה שכולנו למעשה יודעים זה מכבר שתהליך קבלת ההחלטות חובבני וחפוז, שהשרות הציבורי מושחת ולא מתפקד ושצה”ל הפך לצבא הססן, מסורבל ופחות אמין. אף ועדת חקירה לא מייצרת יש מאין את מה שבאמת נחוץ – אלטרנטיבה. אין ועדת חקירה שיכולה באמת לייצר גם התחדשות חברתית , כלכלית ומדינית לכל היותר מהומה חולפת.

            לא ועדות חקירה, שבצידן משברים רצופים, נחוצות לישראל, אלא יציבות פוליטית מתמשכת לחולל בה שינויים. אי אפשר באמת לחדש את החברה ולתקן את פגמיה הידועים לכל מאווירה תמידית של משבר ערב בחירות ושמא בחירות. במקום לעסוק בהרכב ועדת החקירה ראוי לראש הממשלה שיעסוק מהר בהרכב הממשלה ויציבותה. לתקן אפשר רק בממשלה יציבה.  באשר למחדלי המלחמה, בבחירות הבאות נבחר מה לשכוח, מה לזכור, על מה לסלוח ואת מי להעניש. ממילא עד אז נהיה כולנו יותר חכמים. 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר