המערכות המקצועיות של צה”ל, פרקליטות ומשטרה צבאית, הן מערכות שקריות.

 ה

משטרה צבאית גם לוכדת אסירים, גם שופטת אותם וגם כולאת אותם. גוף אחד שמבצע פעולות נוגדות בצבא נאור של מדינה נאורה, כביכול.

יתירה מכך, שופטי המשטרה הצבאית, מחליפים את הכומתות לכומתות פיקטיביות בזמן המשפט ע”מ להטעות את הנשפט כך שלא יבין כי הינו נשפט ע”י קצין שיפוט בכיר, מהמשטרה הצבאית,  שאף יורה לכלוא אותו באותו הכלא בו משרת השופט.

בתי הדין מקפידים דווקא, כי השופטים יהיו יוצאי הפרקליטות ובכך מונעים ניגוד אינטרסים.

אולם גם שם אליה וקוץ בה וגם בפרקליטות ישנה “רמאות” צה”לית אופיינית,  הזיוף המאולתר בפרקליטות הצבאית הראשית שהינה למעשה מערכת התביעה הצבאית.

הפרקליט הצבאי הראשי שהינו גם התובע הצבאי הראשי הינו סניגור צבאי בעברו, כלומר, במקרים רבים הינו הסנגור ואף התובע של אותו פרסונה. במאות מקרים, הסניגור הצבאי הראשי יודע את כל סודותיהם של נאשמים שהיה סניגורם בבוקרו של יום, ואילו, הפלא ופלא, בערבו של יום הוא הופך לקטיגור/תובע שלהם.

הליך שלישי שלילי נוסף שקורה במערכת המשפט הצבאית/אזרחית והוא אסור במדינות חוק:

הפצ”ר, פרקליט צבאי ראשי,  מתמנה לשופט מחוזי, מבלי לעבור את מסננת בית משפט השלום.  שופט מחוזי שלא מבין, לדוגמה, בדיני שטרות ואינו יודע את ההבדל בין שיק סחיר לשיק “למוטב בלבד”,  מכריע בין מתדיינים מבלי להבין מהו ה-ISSUE שלפניו, הייתכן?!

למדינת ישראל ולצבא ההגנה לישראל, פתרונים?!  לא ולא, פשוט דאגה של המדינה לפנסיה משמעותית לבוגרי מוסדותיה באיצטלא של צבא העם.

צבא העם בכאילו, למעשה צבא של חונטת גנרלים ח”ח וח”ל, יסודות של מאפיה צבאית ותרבות של פרוטקציה שהינה למעשה אתנן ציבורי ובס”ה שוחד.  ולמה? כי גם במינויים אלה, בשכר של עשרות אלפי שקלים, בוחשים מביני עניין.

3 סיבות חשובות:

1. כל הקצונה הבכירה בצבא מדרגת סא”ל ומעלה נחשבת לשכבת המיליונרים של מדינת ישראל,  בד”כ 25 שנות עבודה ו-50 שנות פנסיה, החל מגיל 45.

2. המערכת המשפטית והמשטרתית,  מגנה על בוגריה ושושלתם. היא אינה שולחת אותם לשדה הקרב.

3. פרקליטים ראשיים, ללא בסיס אזרחי, ממונים לבית המשפט העליון

    

כפי שהתבטא תת אלוף (במיל’), פצ”ר ושופט מחוזי:  אעדיף לשלוח את בני להיות שקמיסט.

הכותב הינו סא”ל במילואים
קצין שיפוט בכיר משטרה צבאית,  לא קבע לשעבר