עשרת המיליארדים שהשקעתם בגדר ההפרדה חסרו לכם עכשיו: אידיוטים, נמאסתם!!!

גדר המחלוקת

מי האידיוטים אשר החליטו להשקיע 10מיליארד בגדר אשר מטרתה לחסום הסתננויות ספוראדיות של יחידים, כאשר בחזית אחרת החיזבאללה צובר אלפי טילים אשר ידלגו בקלילות על כל גדר?

גדר ההפרדה בינינו לבין הפלשתינאים מעולם לא הייתה חפה משיקולים פוליטיים.

לא תמיד אלה אשר החליטו עליה הודו בכך שהגדר אינה עניין “בטחוני” טהור. אמנם כשהם באו לבג“ץ הם טענו כי השיקולים בהקמתה – ובמיקומה – היו שיקולי–בטחון “נטו“, אבל, ככל הזכור לי, לפחות פעם אחת הם “נפלו” בעניין הזה, והבג“ץ לא קיבל את הטענה, ומחוץ לבית המשפט הפוליטיקאים לא תמיד היו עקביים עם מה שנטען בשמם בתוך אולם המשפט.

כיוון שאני מדיר את עצמי מהתבטאויות בעניינים פוליטיים, וכיוון שאין לי מומחיות בענייני בטחון, לא היה לי עד כה מה להגיד בנושא, ובפעם היחידה בה התבטאתי בעניין הגדר, לא היה זה מההיבט הפוליטי, וגם לא מההיבט הביטחוני, אלא מההיבט המשפטי, כאשר מדינת ישראל התבכיינה על כך שבית הדין הבין–לאומי לא התייחס לטענותיה בדבר הצורך הביטחוני–קיומי שלה בגדר, ולא הזכיר אפילו פעם אחת את המילה “טרור” בכל 60העמודים של פסק–הדין שלו.

מדינת ישראל מתבכיינת על שבית הדין הבין–לאומי התעלם מטענותיה, כאשר שופטיה–היא עושים בדיוק את אותו הדבר, וברוב המקרים (במיוחד במשפטים פליליים ובבג“ץ) היא הנהנית העיקרית מההתעלמויות האלה.

מדינת ישראל מתבכיינת אחרי שהיא–עצמה מינתה לעצמה “נציבת התנהגות שופטים” אשר, עוד לפני מאמרי על הגדר, כבר הכריזה כי היושר האינטלקטואלי של השופטים “אינו בתחום טיפולה” (מראי–מקום במאמר עצמו), ומאוחר יותר אף הכריזה, מהמקפצה, כי התעלמות, גם במכוון, של שופטים מטענותיהם של בעלי–דין “זה לגיטימי“.

מעניין אם הטובה–למי הזאת, שטרסברג–כהן, תהיה נאמנה לשיטתה, ותשכב על הגדר גם למען השופטים הבין–לאומיים האלה.

על חשבון מה בא הפרוייקט המגלומני הזה?

עד כאן דיברתי על הגדר במנותק מכל שיקול פוליטי או בטחוני, וגם כאן אין לי כוונה להיכנס למחלוקות שבין המצדדים בה לבין השוללים אותה, אבל הגדר הזאת לא ניתנה לנו במתנה, ע“י איזה דוד עשיר, אשר אמר קחו כך–וכך מיליארדים ובנו לכם גדר, כי רק למטרה הזאת אני נותן לכם את הכסף. הגדר הזאת באה על חשבון דברים אחרים, ואם נצא מתוך ההנחה (הסבירה) שהמדינה מקפידה לשמור על פרופורציה עקבית בין תקציב הביטחון לבין תקציב המדינה כולו, פשיטא שהקמת הגדר באה על חשבון צרכי–ביטחון אחרים.

עלותו הכוללת של פרויקט הקמת גדר ההפרדה, כפי שמשרד הביטחון מסר למשרד מבקר המדינה, הוערכה על ידו ב–8 – 9מיליארד ש“ח, נכון לשנת 2003 (מבקר המדינה, דוח שנתי 54א‘, עמ‘ 77).

כיום, אחרי הכשלים של המלחמה הזאת (לבנון השנייה) – כולל כשלים לוגיסטיים, אשר בהכרח השליכו על התוצאות הסופיות – באה מערכת הביטחון ומתבכיינת לנו על כך שהאוצר – קרי: הממשלה; קרי: הדרג הפוליטי – קיצץ חצי מיליארד ש“ח מתקציב הביטחון, חצי שנה לפני המלחמה. עכשיו אנו למדים כי עלות הלחימה עצמה מסתכמת בכ-7 מיליארד ש“ח, כי שר האוצר, אברהם הירשזון, הורה להעביר למערכת הביטחון שני מיליארד, וגם הודיע כי יקוצצו 1.8 מיליארד מתקציב המדינה.

עלות הלחימה – 7 מיליארד ש“ח, כאמור – היא רק “פסיק” בעלות הכוללת של המלחמה – 23 מיליארד ש“ח – אשר רובה, מן הסתם, ייפול על כתפיה של המדינה, עלות שיכולה הייתה להיות מצומצמת בהרבה אם היינו משקיעים בדברים אחרים את מה שהשקענו – ועוד נשקיע – בגדר–המחלוקת.

ואני שואל מי האידיוטים אשר החליטו להשקיע 10מיליארד בגדר אשר מטרתה לחסום הסתננויות ספוראדיות של יחידים, כאשר בחזית אחרת החיזבאללה צובר אלפי טילים אשר ידלגו בקלילות על כל גדר?!

ואני מוסיף ושואל: איפה היו קברניטי הביטחון כאשר היה צורך לשקול במה להשקיע את “הלירה השולית“?

ואיפה היו, באותה העת, הרפראנטים של אגף התקציבים באוצר, אשר תפקידם לרסן את משרדי הממשלה, אשר דרישותיהם התקציביות אינן יודעות שבעה?

אידיוטים, נמאסתם!!!

המלצות היום:

כמה דם צריך עוד להישפך?

מלחמת לבנון השנייה – ניצחון/תבוסה/תיקו; מאזן רווח והפסד