מתנת פרידה

מתנת פרידה

יראון פסטינגר
29.07.2006 20:09
מתנת פרידה


הטענה כי הפתרון לבעיית העומס של בתי המשפט טמונה ביישום מסקנות ועדת אור הוכחה כאשליה מסוכנת אשר התנפצה זה מכבר. 60 שופטים נוספו למערכת, בהתאם למסקנות ועדת אור, ודומה כי דבר לא השתנה.



לאורך מרבית תקופת כהונתו של הנשיא ברק, עשה הנשיא ניסיונות חוזרים ונשנים לממש את מסקנות ועדת אור למבנה בתי המשפט. עיקר המלצות הועדה היו הגדלת סמכויות בימ”ש השלום על חשבון ביהמ”ש המחוזי.

מטרת ה”רפורמה” בסופו של דבר היתה לצמצם, בין השאר, גישה מן האזרח הקטן לביהמ”ש העליון, בכך שערכאת הדיון המרכזית תהיה בשלום, והערעור – במחוזי.

ביהמ”ש המחוזי, בו יושבים השופטים המנוסים והותיקים ביותר בערכאה הדיונית, ייוחד לפי מסקנות ועדת אור, לאלפיון העליון ולבעיותיו, לנושאים כגון – קניין רוחני, דיני חברות ופשיטת רגל, במסגרת תפיסה אולטרה-קפיטליסטית הרואה באזרח הקטן ובבעיותיו סרח עודף. אולם כידוע, מסקנות אלה היו שנויות במחלוקת ציבורית חריפה ולאור ההתנגדות הציבורית הנמרצת הדבר לא עלה יפה.

לפני מספר ימים התארח מנהל בתי המשפט, השופט אוקון, בלשכת עוה”ד, והודיע כי בכוונתו להביא בדחיפות הצעת חוק אשר תביא להעלאת סמכויות בימ”ש השלום בהתאם למסקנות ועדת אור הנ”ל.

לדבריו, הפעם, הצעת החוק לא תיקרא יותר “רפורמה” אלא תכונה “תיקונים”, מן הסתם על-מנת להמתיק את הגלולה לחברי הכנסת המתנגדים מזה שנים ובצדק להעלאת סמכויות השלום.

צעד חלקי שנעשה בצו במאי 2001 להעלאת סמכויות בימ”ש השלום לשניים וחצי מיליון ש”ח, על-ידי השרים שטרית ופינס בתפקידיהם הקודמים, התברר, כצפוי, ככישלון חמור שהביא לסתימה נוספת של בתי משפט השלום, רוקן את הערכאה הדיונית החשובה ביותר – בתי המשפט המחוזיים, והרחיק את הציבור מביהמ”ש העליון בערעורים אזרחיים.

עתה, מן הסתם דומה כי מדובר בניסיון להעניק לנשיא ברק “מתנת פרידה” לקראת פרישתו בספטמבר, שיש בה כדי לממש את מטרתו המוצהרת בכל שנות כהונתו. עם כל הכבוד וההערכה לנשיא ברק, העלאת הסמכויות הוכח כרעיון מופרח שיגרום נזק למערכת המשפט ואין לממשו אף לא כ”מתנת פרידה”.

כל העלאה נוספת בסמכויות בבימ”ש השלום תביא לקריסת בתי משפט השלום ולפגיעה חמורה בשירות המשפטי לו זכאי האזרח הקטן.

אין בתי משפט השלום מסוגלים לדון כיום בתיקים הגדולים והרגישים בתחום הרשלנות הרפואית, למשל, או בתחומים מורכבים אחרים, ואין סיבה כי השופטים הותיקים והמנוסים של היושבים במחוזי יקדישו את זמנם לבעיות האלפיון העליון, רק על-מנת שהעליון יוכל להתרכז בעניינים ציבוריים ומנהליים. אין זה פלא, אם כך, כי במשך תשע שנים התנגדה הכנסת נמרצות להצעת החוק הנ”ל ומסקנות ועדת אור לא יושמו.

הטענה כי הפתרון לבעיית העומס של בתי המשפט טמונה ביישום מסקנות ועדת אור הוכחה כאשליה מסוכנת אשר התנפצה זה מכבר. 60 שופטים נוספו למערכת, בהתאם למסקנות ועדת אור, ודומה כי דבר לא השתנה.

מאז התמנה שר המשפטים החדש, חיים רמון, הוא הביע דעות מקוריות ועצמאיות בשורה ארוכה של נושאים והודיע כי יבחן כל נושא באופן ענייני ובלתי תלוי. מוטב שגם בנושא קריטי זה יעצור את הליכי החקיקה ויקיים דיון ציבורי מחודש בשינויים שהתחוללו במערכת המשפט מאז פרסום מסקנות ועדת אור בשנת 1997, ובהשפעת העלאת הסמכויות מחודש מאי 2001, בדומה לדיון הציבורי שקיים בשעתו קודמו בתפקיד, הד”ר יוסי בילין, עם כניסתו לתפקידו כשר משפטים.

הכותב, עו”ד יראון פסטינגר, הינו חבר הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר