על”ע 4743/02, תלונה מס’ 5 לנציבה הידועה: השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל – התרגיל על שם השופט אפרים דורון
|
התרגיל הזה קטן עלינו
אונסים אותך בברוטאליות, ונותנים לך להבין ש”ככה זה צריך להיות” (ובסוף עוד יגידו עליך כי “ייתכן שבמשך השנים נעמו לו התרגילים שעושים לו בתי המשפט, והוא חפץ בהם ולכן הוא לא התחמק מהם וגם לא טרח להתלונן עליהם”).
שמחה ניר, עו”ד
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 4.7.2006
לכבוד
הגב’ ט’ שטרסברג-כהן
נציבת תלונות הציבור על שופטים
ירושלים
נכבדתי,
הנדון: על”ע 4743/02 + תיקים מצורפים – תלונה מס’ 5
התנהגות לא-ראוייה של השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל: התרגיל על שם השופט אפרים דורון
מבוא: על הסיבות לפיצול תלונותי
1. בטיפולכם בתלונתי נגד מר יהונתן עדיאל (תיקכם 352/06/י’/עליון י-ם) גיליתם רגישות רבה לעניין ה”קנטרנות וטורדנות”, ולעניין ה”סגנון”, עד כדי כך שלא הייתם מוכנים להפריד בין חלקיה השונים של התלונה, ודחיתם אותה בשלמותה, על קרביה ועל כרעיה.
2. כאשר את מגלה, בשובך מן השוק, תפוח רקוב אחד בסל הקניות, את זורקת רק אותו, ולא את כל תכולת הסל, אבל כאשר מדובר ב”סל” של אחרים – שאני.
3. לפיכך איני רואה מנוס מלפצל את תלונותי נגד הנילונים דלעיל לתלונות בודדות, אשר כל אחת מהן עומדת-בפני עצמה, כך שאם אחת מהן תיפסל – לא יהיה בכך כדי לחרוץ את גורלן של השאר.
תלונתי לגופה
4. לתרגיל שהשופטים עשו לי בתיק הזה הייתי נותן אם הכינוי בו השתמש שופט התעבורה אפרים דורון בסעיף 10 לפסק-דינו בתיק תעבורה 4-461890-8 (ככל הנראה לא פורסם).
ואם אני מכנה את התרגיל הזה כ”התרגיל על שם אפרים דורון” זה לא משום שהוא המציא את התרגיל, אלא משום שהוא נתן לי את ה-adjective המתאים גם לתרגיל הזה, adjective אשר רק לשופטים מותר להשתמש בו, ללא חשש, ואילו כאשר בני-תמותה משתמשים בו, מתריסין כנגדם באיזה סגנון אדוני מדבר!!! (אפילו אם הם נוקבים בשמו של האילן הגבוה בו הם נתלים).
כך, למשל, כאשר בן-תמותה אומר “עשה מלאכתו רמייה, כסגנונו של כבוד נשיא ביהמ”ש העליון, הד”ר יואל זוסמן ז”ל”, כוהני ה”סגנון” לא יגידו על זוסמן ז”ל שלשונו “לשון ביבים היא”, אבל גם לא יתנו לו, לאומרם של הדברים, לחסות בצילו של האילן הנאה הזה. הם פשוט ישמיטו את זוסמן, ויגידו הוא נקט לשון ביבים, הוא אמר “עשה מלאכתו רמייה”. כך הנילונים האלה עצמם עוללו לי, וכיוון שאת אומרת כי זה “לגיטימי” – אני צריך להיזהר גם מפנייך, וצר לי שאני צריך לשלוח אותך לחפש תיקי תעבורה מלפני תריסר שנים, כדי שלא תאשימי אותי – כפי שכבר עשית לי – ב”סגנון בוטה” וכו’.
5. לפני שאגיע אל המקרה הקונקרטי – נשוא תלונתי – אני מבקש להסביר את התרגיל, המתנהל, פחות או יותר, כך:
· אתה, כעותר או כמערער, שוטח את טיעוניך בפני בית המשפט;
· בשלב מסויים, מוקדם מאוד של טיעוניך, בית המשפט – כאילו לפי תומו! – מפנה שאלה אל הצד-שכנגד (במקרים רבים בנקודה בה ידיעותיך רבות מאלה של הצד-שכנגד);
· אתה אומר לבית המשפט: רגע-רגע, כבודכם, אני הכנתי טיעון מסודר גם בעניין הזה, ואני אגיע לכך בהמשך, אבל זה לא עוזר – השאלה ה”תמימה” הופכת לדו-שיח שלם בין בית המשפט לבין הצד-שכנגד, ובית המשפט, למעשה, מעביר את שרביט הטיעון אל הצד-שנגד, כאשר אתה עדיין לא סיימת את טיעונך.
· בשלב כלשהו אתה “מתעורר”: כבודכם, אני עוד לא סיימתי את טיעוני, ואתם הפסקתם אותי.
· בית המשפט: אדוני יוכל להשלים את טיעוניו אחר כך.
· התוצאה: אחרי שבית המשפט “הפיק” מהצד-שכנגד את כל מה שהוא רצה לשמוע, הוא “מאפשר” לך לטעון, אבל אתה צריך – בעת ובעונה אחת – גם לחזור לטיעונך המקורי (אשר, כאמור, הופסק ע”י בית המשפט) וגם לענות לטענותיו של הצד-שכנגד.
· בשלב הזה אתה נמצא במצב בו בית המשפט שיבש לחלוטין לא רק את הלוך-מחשבתך, אלא גם את קו-הטיעון ואם רצף הטיעון, ודי ב”גמגום” הקל ביותר שלך כדי שבית המשפט “ישחיל” לך את ה”נדחה למתן פסק דין”…
6. החומרה המיוחדת שבתרגיל הזה היא בתיחכום הערמומי שבו, הבא לידי ביטוי בכך שאתה לא מרגיש איך מנצלים את חולשתך – אתה הרי לא יכול להכריח את השופטים להקשיב לך – אונסים אותך בברוטאליות, ונותנים לך להבין ש”ככה זה צריך להיות” (ובסוף עוד יגידו עליך כי “ייתכן שבמשך השנים נעמו לו התרגילים שעושים לו בתי המשפט, והוא חפץ בהם ולכן הוא לא התחמק מהם וגם לא טרח להתלונן עליהם”).
עד כמה התרגיל הזה מתוחכם וערמומי אפשר ללמוד מכך שאני, עם כל החושים הביקורתיים החדים-במיוחד שלי, נזקקתי ל-40 (ארבעים!!!) שנה כדי לתפוס מה הם בעצם עושים לי (ואם נמשיך באנלוגיה: לקחו ינוקא משפטי, בעלו אותו 40 שנה, כאשר הוא התחיל לתפוס מה בדיוק עושים לו, ומהי משמעות הדבר, הוא חייב היה לשתוק ולהרכין ראש שמא יבולע לו בפרנסתו, ושמא יתריסו כנגדו “באיזה סגנון אדוני מדבר!!!”, ורק כאשר הגיעו מים-עד-נפש (והקימו את הנתל”ש) הוא “טרח” להתלונן!
כשופטת-לשעבר תסכימי אתי, ללא ספק, כי הערמומיות המתוחכמת שבעבירה מוסיפה לה מימד נוסף של חומרה, וכך אני מזמינך להתייחס אל התרגיל הזה – בין בכלל, בין לגבי המקרה המסויים עליו אני מתלונן.
7. וישנו עוד קושי, אשר לא נעלם מעיני: כשופטת במשך שנים רבות, מן הסתם היית שותפה – אקטיבית או פסיבית – לתרגיל הזה, וכעת את תצטרכי להכות על-חטא, לגנות את התרגיל, ובעקיפין לבקר את חברייך-לשעבר (?) אשר עדיין משתמשים בו.
נראה איך את מתמודדת עם זה.
8. וכעת אל המקרה הקונקרטי:
· הדיון היה בארבעה ערעורים ושלושה ערעורים-שכנגד, אשר התייחסו לשמונה כתבי-קובלנה אשר הכילו עשרה פרטי-אישום.
· אחרי כ-3 עמודי פרוטוקול בהם אני נושא דברי הקדמה כלליים (אני מתייחס אל פרוטוקול הישרא-בלוף רק בתור reference, ואני משתמש במונח ישרא-בלוף משום שהוא נושא את הכותרת “פרוטוקול” כאשר בית המשפט עצמו אינו רואה בו משום פרוטוקול) התחלתי לטעון לגבי אחד מהתיקים (בד”מ 1/96), ואחרי כ-20 שורות-פרוטוקול, כשעברתי לפרט-אישום השלישי באותו תיק – שתיים ורבע שורות-פרוטוקול נוספות – הופסקתי ע”י האב”ד (הגב’ פרוקצ’יה) (הדבר אינו משתקף מה”פרוטוקול), אשר הפנתה אל ב”כ הקובל את השאלה: בכמה מסתכמות ההשעיות בכל התיקים האלה? (הדבר אינו משתקף מה”פרוטוקול).
· אני: כבודכם, אנחנו עוד מאוד רחוקים מזה, כי אני עדיין בתחילת הטיעון לעניין ההרשעות, ועד שנגיע לעונש – עוד הדרך רב (הדבר אינו משתקף מה”פרוטוקול).
· אבל זה לא עזר, ושני העמודים הבאים – משליש עמ’ 5 עד אמצע עמ’ 7 ל”פרוטוקול” – היו רב-שיח בין בית המשפט לב”כ הקובל, כאשר אחרי 2 שורות בלבד שאלתה של האב”ד כבר הופכת לנחלת ההיסטוריה הרחוקה-רחוקה, והרב-שיח מתייחס להרשעות עצמן (הדבר אינו משתקף מה”פרוטוקול).
· בראותי שהדיון חורג מגדר שאלתה של האב”ד, הזכרתי לשופטים שאני הופסקתי בעיצומן של טענותי (הדבר אינו משתקף מה”פרוטוקול).
· האב”ד: אחרי שמר וייצמן יסיים את טיעונו תוכל להמשיך בטיעונך, וגם להשיב לטיעוניו (הדבר אינו משתקף מה”פרוטוקול).
· ואכן, “ניתן” לי להמשיך את טיעוני: פחות מעמוד-פרוטוקול אחד, עד שהופסקתי, והאב”ד הכריזה על ה”נדחה למתן פסק-דין” (הדבר אינו משתקף מה”פרוטוקול).
9. מה עניין סך-כל ההשעיות כאשר אנחנו עדיין בתחילת טיעונו של המערער על ההשעיות גופן?
ההסבר היחיד לכך הוא שזה היה האופן בו האב”ד ביצעה את התרגיל על שמו של אפרים דורון.
10. החטאת העיקרי, לעניין תלונתי זו, רובץ לפתחה של האב”ד, אבל גם אם השופטים האחרים היו “רק” שותפים “פסיביים” לתרגיל – גם הם לא יינקו.
11. לתלונתי זו מצורף העתק מהתצהיר שהגשתי לבית המשפט בתמיכה לבקשתי לערוך פרוטוקול – עניין עליו אני מתלונן בנפרד.
עותק חתום ומאומת-כדין נמצא בתיק בית המשפט.
כיוון שכב’ ביהמ”ש עומד – עדיין – בסירובו לערוך פרוטוקול, התצהיר שלי הוא, בינתיים הראייה היחידה למה שנאמר והתרחש בדיון. ברור שעם הסירוב לערוך פרוטוקול רשמי של הדיון – כפי שדרשתי – איבדו הנילונים את היתרון שבהסתמכות על הפרוטוקול כעל מסמך רשמי, וכיוון דקאמר הכל שווין בפני החוק, לא יהיה מנוס מלדרוש מהם תצהיר לאימות כל טענה עובדתית שאינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירי.
12. אבקש, איפוא, להסיק נגד הנילונים את מלוא המסקנות המתבקשות מחוק הנתל”ש.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד
מצורף: העתק התצהיר
העתק העתק
תצהיר
אנחנו הח”מ, שמחה ניר, עו”ד, לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת, וכי יהיו צפויים לי העונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן, מצהיר/ה:
1. המסמך הנושא את הכותרת “פרוטוקול” בתיק על”ע 4743/02 ושאר התיקים אשר נדונו יחד איתו (להלן, יחד – “התיק”) אינו משקף את הדיון, כפי שהתרחש.
2. עם פתיחת הדיון הודיעה אם בית הדין כי לכל אחד מהצדדים יש חצי שעה לטעון.
3. אני ביקשתי לדון קודם בבקשות הטרומיות והאחרות אשר הגשתי לבית המשפט, אולם אם בית הדין הורתה לי לטעון לכל הבקשות יחד עם הטיעון לגופו של עניין, והוסיפה כי בפסק-הדין יתייחס בית המשפט גם לבקשות עצמן.
4. בעמ’ 5, הרשום כתחילת דבריו של עו”ד ויצמן – מוטעה:
מהרישום הזה עולה כאילו הפסקתי את הטיעון כאשר לא היה לי עוד מה להגיד, ועו”ד ויצמן החל לטעון “כבדרך הטבע”, אך לא כך הווה.
בנקודה מה כאילו מסתיימים דברי הופסקתי ע”י אם בית הדין, אשר החלה לשאול את עו”ד וייצמן שאלות באשר להרשעותי הקודמות.
אני אמרתי כי עדיין לא סיימתי את טיעוני, ואני אתייחס גם לעניין הזה.
תשובת אם בית הדין: אחרי כן תוכל לענות לטענותיו של עו”ד ויצמן, וגם להשלים את טענותיך.
הטיעון של עו”ד ויצמן לא היה רציף, כפי שנחזה ברישום, אלא דיאלוג מתמשך בין בית המשפט לבין עו”ד ויצמן.
גם סיום דברי, בעמוד האחרון, לא היה משום שנגמר לי הטיעון, אלא משום שהופסקתי ע”י אם בית הדין, למרות שעמדתי על כך שטרם סיימתי את טענותי.
5. אני לא מסוגל לשחזר מהזיכרון את כל אשר טענתי, ואתן כאן מספר דוגמאות, שעליהן אני יכול להעיד פוזיטיבית:
א. בעמ’ 2, פיסקה שנייה, שורה שנייה: במקום “71” צ”ל “61”;
ב. שם, שורה שלישית-רביעית: במקום ” חיים משגב מאשים את בית המשפט העליון בקומבינה עם מי לא”, צ”ל “חיים משגב מאשים את בית המשפט העליון בקומבינה פוליטית עם הפרקליטות, המשטרה, השמאל הפוליטי, העיתונות, ועם מי לא”;
ג. בתחילת הפיסקה השלישית, שם: לא אמרתי “המישורים הבכירים” (אני אפילו לא יודע מה זה);
ד. בשורה השביעית, שם, שם: לא אמרתי “שורט להם כל הזמן את הצבע”, אלא “שרק שורט להם את הצבע”;
ה. בשורה השלישית מלמטה, שם: לא אמרתי “להתמסד” אלא “להתמסר”, וכל האמירה שם רחוקה גם היא מלשקף את מה שאמרתי.
6. ואלה רק דוגמאות המשקפות את עילגותו של ה”פרוטוקול” הזה.
שמחה ניר, עו”ד
אני הח”מ, …………………………………………, עו”ד, מאשר כי היום, 2.2006 . ….., הופיע בפני שמחה ניר, עו”ד, המוכר לי אישית, ולאחר שהזהרתיו כי עליו לומר את האמת, וכי יהיו צפויים לו העונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישר את נכונות הצהרתו, וחתם עליה בפני.
………………………………….., עו”ד
מבוא: הגיע הזמן לטפל בשלושתם יחד – איילה פרוקצ’יה מרים נאור ויהונתן עדיאל
תלונה מס’ 3: השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל מנהלים משפט ללא פרוטוקול;
תלונה מס’ 4: השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל: כתיבת פסק-דין בלי לקרוא את התיק כראוי;
תלונה מס’ 5: השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל, והתרגיל על שם השופט אפרים דורון (אתה נמצא כאן);
תלונה מס’ 6: השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל: התנהגות לא מנומסת, משפילה, מבזה ופוגעת.