על”ע 4743/02, תלונה מס’ 3 לנציבה הידועה: השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל מנהלים משפט ללא פרוטוקול

אני סבור שאת טועה, שגישתך שגוייה, ושהגיע הזמן שתתנתקי מעברך ותודי בטעויות.

הטענה שלי היא שכל מה שבית המשפט העליון אומר ואמר אי-פעם על חשיבותם וחיוניותם של הפרוטוקולים – מחייב בראש-ובראשונה אותו עצמו, במיוחד אם הוא לא רוצה להיחשד בעיני הציבור בצביעות-רבתי.

התחסדות וחוסר-כנות אני מוצא בניסיון לגלגל את הנושא לפתחם של “הגורמים העוסקים בתחום”, משום שבמשך 58 השנים האחרונות כל אותם “גורמים” תמיד סיפקו לבית המשפט העליון את הסחורה שהוא חפץ בה.

 

שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

 

כפר סבא, 4.7.2006

 

לכבוד

הגב’ ט’ שטרסברג-כהן

נציבת תלונות הציבור על שופטים

ירושלים

נכבדתי,

הנדון:  על”ע 4743/02 + תיקים מצורפים – תלונה מס’ 3

התנהגות לא-ראוייה של השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל: ניהול משפט ללא פרוטוקול

מבוא: על הסיבות לפיצול תלונותי

1.             בטיפולכם בתלונתי נגד מר יהונתן עדיאל (תיקכם 352/06/י’/עליון י-ם) גיליתם רגישות רבה לעניין ה”קנטרנות וטורדנות”, ולעניין ה”סגנון”, עד כדי כך שלא הייתם מוכנים להפריד בין חלקיה השונים של התלונה, ודחיתם אותה בשלמותה, על קרביה ועל כרעיה.

2.             כאשר את מגלה, בשובך מן השוק, תפוח רקוב אחד בסל הקניות, את זורקת רק אותו, ולא את כל תכולת הסל, אבל כאשר מדובר ב”סל” של אחרים – שאני.

3.             לפיכך איני רואה מנוס מלפצל את תלונותי נגד הנילונים דלעיל לתלונות בודדות, אשר כל אחת מהן עומדת-בפני עצמה, כך שאם אחת מהן תיפסל – לא יהיה בכך כדי לחרוץ את גורלן של השאר.

תלונתי לגופה

4.             לתלונתי זו מצורף העתק משתי הבקשות בעניין הפרוטוקול.

5.             בשלב זה אני עדיין לא מתייחס להתנהגותה של האב”ד (הגב’ איילה פרוקצ’יה) בקשר עם הבקשות האחרונות שהגשתי בתיק, כולל בעניין הפרוטוקול, כי זה פחות דחוף, ומועד השנה לעניין זה עדיין רחוק. תלונתי כאן היא על עצם ניהול המשפט ללא פרוטוקול.

6.             ידועה לי עמדתך לפיה בית המשפט העליון אינו חייב לנהל פרוטוקולים, אולם, לדעתי, עמדה זו מחוייבת ברוויזיה.

כמובן שאני ער לכך שאת עצמך, כל שנותיך כשופטת ביהמ”ש היית שותפה למחדל הזה, לו יאים הדברים שנאמרו (מפי כב’ השופטים זוסמן, ויתקון, קיסטר) בפיסקה השמינית לפסה”ד ע”פ 284/74, שותפות אחים אריאל ו-3 אח’ נ’ מדינת ישראל, פ”ד כט(1), 390 ,עמ’ 392-393, על המצב  הנוהג במחלקה הטכנית של עיריית רחובות, ויאה שבעתיים הביטוי בן שתי המלים על “מה שהוברר לנו …”, וגו’ (שם, בהמשך) – ביטוי אשר אומץ  כב’ השופט לנדוי ב-ד”נ 12/81, ש’ שפירא ושות’ ו-3 אח’ נ’ מדינת ישראל, פ”ד לו(3), 645, ובו השתמש גם כב’ השופט חשין (האב) בסעיף 10 לפסק דינו ב-ע”פ 208/53, דוד גנור נ’ היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ”ד ח(1), 833.

אבל כאשר קיבלת על עצמך את תפקיד הנתל”ש צריך היה להיות ברור לך כי התנהגותך כשופטת אסור שיהיה בה, כשלעצמה, הכשר להתנהגות לא-ראוייה של שופטים – אפילו אם תצטרכי להכות על-חטא.

7.             הכל יודעין זאת: אחרי שנים רבות בהן בית המשפט העליון נמנע מניהול פרוטוקולים באו רמזים מכיוון הכנסת על הצורך בחקיקה אשר תכפה על ביהמ”ש העליון ניהול פרוטוקולים, ככל בימ”ש או כל גוף מסודר אחר, וכדי לרצות את המחוקקים הושבו באולמות ביהמ”ש העליון קלדניות-קרטון למען תטופפנה באצבעותיהן על המקלדות, ותנפקנה פלטים הנושאים לשווא את שם הפרוטוקול בכותרתם.

8.             מפעם לפעם אנו שומעים על הניסיונות לגלגל את עניין הפרוטוקולים אל פתחם של “הגורמים העוסקים …” וכו’ – ניסיונות אלה יפה היה להם שלא נעשו משנעשו, שהרי אין שום תירוץ ושום כוח שבעולם אשר יכולים למנוע מבית המשפט העליון לנהל פרוטוקולים – אשר על חשיבותם אצל אחרים הוא מכריז שוב-ושוב – גם מיזמתו, במיוחד כאשר את האגרה הייעודית הוא ממילא גובה, ואת הקלדניות הוא ממילא שוכר.

זאת ועוד: הניסיון לגלגל את עניין הפרוטוקולים אל פתחם של “הגורמים העוסקים …” וכו’, על מנת שהם “יקימו ועדה”, הוועדה תשב חודשים על המדוכה, אחר-כך יקימו “ועדה ליישום ההמלצות” של הוועדה הקודמות, וזו תגיש את המלצותיה-היא אל אותם ה”גורמים”, הוא ניסיון לא-ראוי – לשון-המעטה – כאשר מערכת המשפט עצמה טוענת בפני כל הגופים האלה כי “כפייה על מערכת המשפט לנהל פרוטוקולים יש בה משום פגיעה בוטה בעצמאותם של השופטים” (כך!!!).

הרי ברור כי בסוף הדרך יבואו אותם ה”גורמים” ויגידו רגע-רגע, עם כל הכבוד לוועדות, המלצותיהן – כשמן – המלצות בלבד הן, והאחריות היא שלנו, לכן אנחנו חייבים עכשיו להתייעץ במסגרת המשרד.

ואז מקימים במשרד המשפטים ועדה בראשות הגב’ לבנת משיח, ל”בחינה מחודשת של הנושא בכללותו, על כל הבטיו”, ואחרי שנה או שנתיים הכל נשכח …

וכאשר מישהו מתעורר, עוד חוזר הניגון, אבל מההתחלה: הקימונו ועדה!!!

וכמו שאמר המשורר יהודה עמיחי ז”ל: וחוזר חלילה, ושוב בלי הרף.

עובדה היא שאחרי 58 שנות קיומו של בית המשפט העליון, עדיין הוא, ככל הנוגע לניהול הפרוטוקולים, בבחינת נאה דורש, אבל לא נאה מקיים.

על התנהלותו של בית המשפט העליון בעניין הפרוטוקולים יאים, כאמור, הדברים שנאמרו (מפי כב’ השופטים זוסמן, ויתקון, קיסטר) בפיסקה השמינית לפסה”ד ע”פ 284/74, שותפות אחים אריאל ו-3 אח’ נ’ מדינת ישראל, פ”ד כט(1), 390 ,עמ’ 392-393, על המצב  הנוהג במחלקה הטכנית של עיריית רחובות, ויאה שבעתיים הביטוי בן שתי המלים על “מה שהוברר לנו …”, וגו’ (שם, בהמשך) – ביטוי אשר אומץ  כב’ השופט לנדוי ב-ד”נ 12/81, ש’ שפירא ושות’ ו-3 אח’ נ’ מדינת ישראל, פ”ד לו(3), 645, ובו השתמש גם כב’ השופט חשין (האב) בסעיף 10 לפסק דינו ב-ע”פ 208/53, דוד גנור נ’ היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ”ד ח(1), 833.

ולכך ישנה בעברית מילה אחת קצרה: די!!!

9.             כפי שהראיתי בבקשתי בעניין הפרוטוקול, קיימת לי גם הזכות הסטאטוטורית – לפחות מכוח החובה לשלם אגרת פרוטוקול – לקבל פרוטוקול רשמי, וממילא מוטלת על כב’ ביהמ”ש החובה לעשות כן, אבל לית מאן דפליג כי אפילו אם הוא אינו חייב לעשות כן, עדיין יש לו הסמכות והיכולת לנהל פרוטוקולים – גם במצב המשפטי הקיים.

10.         כאמור לעיל, לא נעלמה מעיני  עמדתך הגורסת כי בית המשפט העליון אינו חייב לנהל פרוטוקולים, אבל, מאידך, לא נעלמו ממני הדברים אשר נאמרו (בהסכמתך!) ע”י השופט מישאל חשין ב-בג”ץ 954/97 – עו”ד ד”ר שלמה כהן נ’ ראש לשכת עורכי הדין, פ”ד נב(3), 486 ,עמ’ 518-519 (ההדגשות – שלי הנה):

60.    החוק מותיר את נושא רישומו של הפרוטוקול להחלטת הוועד המרכזי.

לכאורה, מוסמך הוא הוועד להחליט כל החלטה שתיראה לו ראויה, ומסקנה נדרשת מכאן היא כי ההחלטה שנתקבלה בוועד המרכזי שרירה היא וקיימת. הנטל הוא, איפוא, על העותרים להצביע על אי-חוקיותה של ההחלטה, ואותו נטל מתרגם עצמו לשאלה כפולה זו: אחת, האם נתון שיקול דעתו של הוועד המרכזי במיגבלות מן המשפט המינהלי, מיגבלות שאינן חרותות על ספר החוקים? ושתיים : בהנחה שאכן נתון הוא הוועד המרכזי במיגבלות כלשהן – האם כשל באחת מאותן מיגבלות?

61.    בעלי-הדין היפנו את תשומת ליבנו להוראות שונות הבאות בחקיקה ובחקיקת -מישנה באשר לדרך רישומם של פרוטוקולים, אך עיון בדברי-חוק שונים לימדנו כי אין אחידות בהוראות החלות על רישומם של פרוטוקולים בישיבותיהם של גופים סטטוטוריים. יש שהמחוקק (או מחוקק-המישנה) מפקיד את ההחלטה בידי הגוף עצמו, כבענייננו-שלנו; יש שמפרט הוא – לעתים בפירוט יתר – אלו דברים יירשמו בפרוטוקול (ראו, למשל: סעיף 136 לצו המועצות המקומיות (א), תשי”א-1950; תקנה 34 לתקנות מועצת הפירות (ייצור ושיווק) (סידרי-דין בפני ועדת קנסות), תשל”ו-1976); יש שמדבר הוא באורח סתמי על רישום “פרוטוקול” (למשל: סעיף 23 לחוק העמותות, תש”ם-1980; תקנה 7 לתקנות התכנון והבניה (הנוהל בוועדה למיתקנים ביטחוניים), תשכ”ז-1967); יש שמדבר הוא על רישום “פרוטוקול מלא” (סעיף 10(א) לתקנון מגן דוד אדום, תשנ”ב-1992); ויש שמדבר הוא בנוסחת-פרוטוקול אחרת. בתקנון הכנסת, למשל, נקבעת חובת עריכתו של פרוטוקול סטינוגרפי “שיכיל את כל מהלך הדיונים, את ההצעות ואת תוצאות ההצבעה”.

ההוראות הן איפוא רבות ומגוונות, ולא נמצא הוראות התואמות זו-את-זו עד שניתן להשחילן על פתיל כבמחרוזת. משידענו כך, נוסיף ונדע כי לא נוכל ללמוד היקש פשוט מהוראות חוקים אחרים לענייננו שלנו.

– – –

76.    בהביאנו במניין את כל השיקולים-שלעניין – מכאן ומכאן – דעתנו היא כי חובה היא המוטלת עליו על הוועד המרכזי להיעתר לבקשת העותרים ולערוך פרוטוקולים מלאים ושלמים של הנאמר בישיבות הוועד המרכזי. הדבר יכול שייעשה בידי קצרנית וסימני-הקצרנות יורקו מכלי הקצרנות אל השפה העברית; הדבר יכול ייעשה בהקלטה וההקלטה תתוכתב; הדבר יכול שייעשה בהקלטת-וידיאו ודברי הדוברים יתוכתבו; הדבר יכול שייעשה בכל דרך שהיא, ובלבד שלסופו של הליך יימצא פרוטוקול מלא ושלם בשפה העברית. למותר לומר כי הדפסת הפרוטוקול המלא והשלם תיעשה לאלתר – על חשבון הלישכה – והפרוטוקול יומצא לחברי הוועד ימים מספר לאחר הישיבה.

– – –

אחרית דבר

79.    פתחנו ונסיים באותה אמירה: רוחות רעות מנשבות בה בלישכת עורכי-הדין.

צר לנו שכך הוא. צר לנו שחברים בוועד המרכזי של הלישכה נאלצו להביא אלינו להכרעה שאלות שבמקומות אחרים נפתרות ברוח טובה, בשופי ובנחת. ואולם משהוטל עלינו להכריע – היכרענו. על זכויות היחיד שמרנו בעבר.

נוסיף ונשמור עליהן מכל פגע גם בעתיד. לא נתיר לעשוק את המיעוט. על-כן מכריעים אנו כפי שאנו מכריעים.

סוף

80.    אנו מחליטים לעשות מוחלטים את הצווים על-תנאי כלהלן: לעניין סדר היום לישיבות הוועד המרכזי, אנו מחליטים לעשות את הצו מוחלט כאמור בפיסקאות 42 ו-43 לעיל, ולעניין רישום הפרוטוקולים של ישיבות הוועד המרכזי אנו מחליטים לעשות את הצו מוחלט כאמור בפיסקה 76 לעיל.

11.         קראי, לעניין חיוניותם של הפרוטוקולים, את כל פסק הדין הזה, לו, כאמור, את היית שותפה מלאה.

קראי, לאותו עניין, את כל אשר נאמר בפרשת השופטת הילה כהן, אשר גם בה הייתה לך, איך נאמר, נגיעה “מסויימת”.

אין לי שום ספק שאם לא היית באה לתפקידך זה מבית המשפט העליון, ולא היית שותפה אקטיבית להתנהלותו בעניין הפרוטוקולים, לא היית, כנתל”ש, מקבלת את ההתנהלות הזאת.

קשה לי גם להסתייג מהדיעה הרווחת, לפיה את פועלת היום מתוך מחוייבות אישית למי שסידר לך את הג’וב הזה.

אבל אני סבור שאת טועה, שגישתך שגוייה, ושהגיע הזמן שתתנתקי מעברך ותודי בטעויות.

12.         הטענה שלי היא שכל מה שבית המשפט העליון אומר ואמר אי-פעם על חשיבותם וחיוניותם של הפרוטוקולים – מחייב בראש-ובראשונה אותו עצמו, במיוחד אם הוא לא רוצה להיחשד בעיני הציבור בצביעות-רבתי.

13.         התחסדות וחוסר-כנות אני מוצא בניסיון לגלגל את הנושא לפתחם של “הגורמים העוסקים בתחום”, משום שבמשך 58 השנים האחרונות כל אותם “גורמים” תמיד סיפקו לבית המשפט העליון את הסחורה שהוא חפץ בה (ראי, למשל, בתקנות סדר הדין בבג”ץ המאפשרות לדחות עתירה בלי להזמין את העותר – וגם לחייב אותו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בלי ליתן לו את הזכות להתגונן – או המתנות ברשותו של בית המשפט את הזכות לחקור את המצהירים מטעם בעל-הדין שכנגד – דבר הפועל לעולם רק לרעת העותר).

שונה היה הדבר אם הדין הקיים היה אוסר על בית המשפט לנהל פרוטוקולים, אבל אין דין כזה, וממילא אין איסור כזה.

14.         ונחזור לענייננו: גם אם אין על ביהמ”ש העליון חובה לנהל פרוטוקולים – עדיין , כאמור, קיימת בדיו הסמכות לעשות כן.

15.         תלונתי היא, איפוא, על כך שבתיק על”ע 4743/02 (יחד עם התיקים המצורפים לו) מלכתחילה לא נערך פרוטוקול, וקויים דיון ללא פרוטוקול.

16.         אבקש, איפוא, להסיק נגד הנילונים את מלוא המסקנות המתבקשות מחוק הנתל”ש.

בכבוד רב,

 

שמחה ניר, עו”ד

מבוא:              הגיע הזמן לטפל בשלושתם יחד – איילה פרוקצ’יה מרים נאור ויהונתן עדיאל;

תלונה מס’ 1:    התנהגות לא-ראוייה של השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל: התעלמות מבקשות תלויות-ועומדות ומהחלטת כב’ הנשיא ושופט נוסף;

תלונה מס’ 2:    השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל: הגבלה בלתי סבירה של זמן הטיעון – חצי שעה לערעורים על שמונה תיקים, אשר כללו עשרה פרטי-אישום: שלוש דקות טיעון לכל פרט-אישום;

תלונה מס’ 3:    השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל מנהלים משפט ללא פרוטוקול (אתה נמצא כאן);

תלונה מס’ 4:    השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל: כתיבת פסק-דין בלי לקרוא את התיק כראוי;

תלונה מס’ 5:    השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל, והתרגיל על שם השופט אפרים דורון;

תלונה מס’ 6:    השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל: התנהגות לא מנומסת, משפילה, מבזה ופוגעת.