יהונתן הקשקשן (6): איפה ההגיון (2): עוד על ה”לוגיקה” של המועמד-לעליון יהונתן עדיאל

תארו לעצמכם, למשל, את האמירה הזאת: יהונתן עדיאל נידון למאסר-עולם על רצח, ואחרי 20 שנה, משנקצב עונשו ונוכה ממנו שליש, הוא יצא לחופשי, והמשיך לרצוח…

מה דינה של אמירה כזאת?

המובאה בה נעסוק הפעם היא אכן ציטוט חלקי. אכן הדברים “הוצאו מהקשרם”, אבל ה”הקשר” של מר יהונתן עדיאל הוא גיבוב של מובאות-אקראי אשר כל אחת מהן, בפני עצמה, הינה – לשיטתו – “דגימה” לסגנונו ה”בוטה ומשתלח, בלתי מנומס, בלתי מאופק ובלתי מרוסן” של שמחה ניר.

לפיכך אני לא רואה שום בעייה בנטילת דגימות “אקראי מן האקראי”, כדי לבחון אותן כבחון וולב”ש אחראית את המועמדים לכהונת שופט בביהמ”ש העליון, אבל, כדי להפיס את דעתכם, מובטח לכם כי בהמשך הסדרה נביא את ההקשר המלא – וידידנו היהונתן לא ייצא נשכר מזה.

אומר יהונתן הקשקשן (ההדגשות שלי):

“ביום 24.11.00 שלח המערער מכתב לאחת הפרקליטות בו כתב לה: ‘… כאשר המשכת בהפצת השקרים… ‘. … במקרה נוסף המערער הגיש לבית משפט זה בקשה בה כתב כי ‘המדינה ממשיכה להטעות את כב’ ביהמ”ש’ … ועוד”.

אבל כאשר מדברים על “המשך” שומה עלינו לזכור כי לכל המשך ישנה התחלה, ונשאלת השאלה מה עם ההתחלות של שני ה”המשכים” האלה, ומדוע ה”המשכת”, או ה”ממשיכה” הן דוגמה לסגנון “בוטה ומשתלח”, וכו’, ואילו ה”התחלת” אין בו כל רבב.

קחו דוגמה: שמחה ניר אומר לשופט אדמונד לוי (מזמן לא “טיפלנו” בו …) הרצחת וגם המשכת, כאשר ברור כי ה”א השאלה נועדה להפוך אמירה עובדתית-פרופר לשאלה רטורית שאינה כל-כך רטורית, אלא הטחת-אשמה ממש.

נשאלת השאלה מדוע להיטפל ל”המשכת”, כאשר דווקא “הרצחת” הוא אשר מקנה לאדמונד לוי את ה”סטיגמה” של הרוצח. האם זאת ה”לוגיקה” של יהונתן הקשקשן?

ואולי הוא מסתיר מאיתנו משהו העושה עפר-ואפר מהתיזה שלו?

תארו לעצמכם, למשל, את האמירה הזאת: יהונתן עדיאל נידון למאסר-עולם על רצח, ואחרי 20 שנה, משנקצב עונשו ונוכה ממנו שליש, הוא יצא לחופשי, והמשיך לרצוח…

מה דינה של אמירה כזאת?

כדי להשיב על השאלה נצא מתוך שתי ההנחות החלופיות: האחת – שהאמירה הזאת אמת היא, ואחרי צאתו לחופשי יהונתן אכן המשיך לרצוח, והשנייה – שהאמירה הזאת היא כוזבת, ואחרי צאתו לחופשי הוא לא רצח אפילו פעם אחת.

אם האמירה היא כוזבת, הרי זו לשון הרע, הן כעבירה פלילית, והן כעוולה אזרחית.

אבל, מאידך, אם האמירה היא אמת, הרי שהיא אמת, ואין בה כל פסול מבחינת התוכן.

ומה בעניין ה”סגנון”, הלא תשאלו.

התשובה היא שמבחינת ה”סגנון” שתי האמירות הן באותו הסגנון – שהרי הטקסט (“הוא יצא לחופשי, והמשיך לרצוח“) הוא זהה בשתי האמירות הזהות האלה – וממילא או ששתיהן בסגנון כשר, או ששתיהן בסגנון “בוטה ומשתלח”, וכו’.

ועל כן, כאשר הקשקשן אומר כי יש פסול באמירות “המשכת בהפצת השקרים” או “ממשיכה להטעות את כב’ ביהמ”ש”, אבל לא מוצא שום פסול באמירה המייחסת ל”קרבנות” את ה”התחלות” של ה”המשכים” האלה – האם הוא נכשל “לוגית”, או שהוא מסתיר מאיתנו דבר-מה?

על כך בהמשך הסדרה.

הפרקים הקודמים, לעניין זה:

תלונה לנציבה על השופט יהונתן עדיאל: גם מושחת, גם טיפש, גם נלעג

עוד על השופט יהונתן עדיאל – פנייה לנתל”ש בעניין הסירוב לברר את התלונה

יהונתן הקשקשן – מה עניין סמל המדינה ודגל הלאום לתלונה על שופט?

יהונתן הקשקשן (2) – איפה ההגיון? על איזו “הפסקה” אדוני מדבר?!

יהונתן הקשקשן (3) – האם השופט יהונתן עדיאל באמת לא מבין את ההבדל בין “קוזי פאן טוטה” לבין “הגנה מן הצדק”, או שהוא רק מיתמם?

יהונתן הקשקשן (4) – מה זה “מצדיק תחושה”?!

יהונתן הקשקשן (5): האם השופט יהונתן עדיאל הוא אדם ישר?

תלונה לנציבה: השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור ויהונתן עדיאל לא נותנים החלטות