אגאתה בגשמי הקיץ
אגאתה בגשמי הקיץ
“השבת השחורה” הייתה תמרור בתולדות המאבק נגד הבריטים. כעבור שנה הם החליטו לעזוב את הארץ.
הדמיון בין “אגאתה” הבריטית לבין “גשמי קיץ” הישראלי בולט לעין. הוא מוכיח שנגזר על כל משטר כיבוש לחזור על מעשי קודמיו, אף שחוסר-התוחלת שבהם הוכח בעליל. אין זה אומר שכל הכובשים הם בהכרח טיפשים – אלא שהכיבוש עצמו גוזר עליהם לעשות מעשים מטופשים.
English attached / נוסח אנגלי מצורף
1.7.06
“ישראל אסרה מלחמה על העם הפלסטיני! העם הפלסטיני ישיב מלחמה שערה! המרד הפלסטיני נמשך! המרד הפלסטיני אך החל! הלוחמים הפלסטינים עומדים איתנים לשרות האומה! הלאה השלטון הנאצי-ציוני! הלאה הכופרים הטמאים מהארץ הקדושה! רפיח החרבה – עוד נבנה אותך מחדש! תחי המהפכה הפלסטינית! תחי מדינת פלסטין!”
כרוז של חמאס שפורסם השבוע? לאו דווקא. בשינויים המתבקשים, זהו כרוז של אירגון-ההגנה שפורסם ב-2 ביולי 1946, אחרי “השבת השחורה”, לפני 60 שנה בדיוק.
אז, בעקבות פעולת-קומנדו נועזת של הפלמ”ח (“ליל הגשרים”) החליט השלטון הבריטי לבצע תוכנית שהייתה מוכנה מראש ושנשאה את שם-הצופן “אגאתה”. ב-29 ביוני 1946 פשטו 17 אלף חיילים בריטיים בכל הערים והקיבוצים כדי להחרים נשק ומסמכים וכדי לעצור את מנהיגי היישוב העברי. הממשלה הבריטית הודיעה שהיא נחושה לעקור את הטרור. בירושלים פשטו החיילים על בניין הסוכנות היהודית והחרימו מסמכים רבים, שהוכיחו בעליל את הקשר בין הסוכנות היהודית לבין “מפקדת הטרור” (בלשון הבריטים) – תנועת המרי העברי, שבה היו מאוחדים אז ההגנה, אצ”ל ולח”י.
החיילים פרצו לבתי המנהיגים הפוליטיים של הישוב ואסרו את רוב חברי הנהלת הסוכנות והוועד הלאומי (“ממשלת” הישוב), ובראשם משה שרת ודוב יוסף. הם נכלאו בלטרון. אך מפקדי ארגוני-המחתרת החליטו להמשיך במאבק המזוין, כדי להוכיח לבריטים שמאסר המנהיגים אינו משתק אותם.
“השבת השחורה” הייתה תמרור בתולדות המאבק נגד הבריטים. כעבור שנה הם החליטו לעזוב את הארץ.
הדמיון בין “אגאתה” הבריטית לבין “גשמי קיץ” הישראלי בולט לעין. הוא מוכיח שנגזר על כל משטר כיבוש לחזור על מעשי קודמיו, אף שחוסר-התוחלת שבהם הוכח בעליל. אין זה אומר שכל הכובשים הם בהכרח טיפשים – אלא שהכיבוש עצמו גוזר עליהם לעשות מעשים מטופשים.
מטרת המבצע הנוכחי היא, כביכול, לשחרר את החייל גלעד שליט שנפל בשבי המחתרת הפלסטינית (המורכבת מכמה ארגונים) אחרי פעולה שגם מומחה צבאי ישראלי קרא לה “פעולת קומנדו נועזת”. שבעה לוחמים פלסטיניים עברו במנהרה ארוכה מתחת לגדר-ההפרדה ותקפו מוצב צה”לי מאחור. מבחינת צה”ל, זה היה ביזיון, מה גם שהצבא קיבל אזהרה מוקדמת די מדויקת.
צבא איכותי היה מעיף את כל המפקדים האחראיים בו במקום. כך היה נוהג צה”ל, מן הסתם, לפני חמישים שנה. אבל היום זה צה”ל אחר. איש לא עף. הקצינים הכושלים פשוט קראו לפעולה “מעשה טרור” וללוחמים שביצעו אותה “מחבלים”. לחייל השבוי קראו “חייל חטוף”.
הפעולה מוכיחה, כמובן, אמת צבאית ישנה: לכל אמצעי הגנה נמצא מענה התקפי, ולהיפך. גדר-ההגנה המקיפה את רצועת-עזה מכל עבריה (חוץ מהים), ושכמוה נבנית עכשיו גם בגדה המערבית, יכולה לעצור רק מחפשי-עבודה וגנבים. לוחמים נחושים ימצאו תמיד דרך לעבור אותה מלמטה או מלמעלה.
החייל “החטוף” שימש תירוץ נוח לביצוע המבצע שהוכן זמן רב מראש. לציבור הישראלי והעולמי נאמר שהכוונה היא לשחרר אותו, אך למעשה סיכן המבצע את חייו. אם יתקרבו החיילים למקום ששם הוא מוחבא ויסתערו עליו, החייל עלול להיהרג מהאש הצולבת – כפי שקרה לפני שנים לחייל נחשון וקסמן, שנפל גם הוא בשבי החמאס. הוא נהרג בחילופי-האש בין החיילים והפלסטינים. נחשון ז”ל היה חי כיום אילו הוחלף בשבויים פלסטיניים.
הקשר בין המבצע לבין “החייל החטוף” קיים רק במישור התעמולתי. וזה נכון גם לגבי התירוץ השני: שהמטרה היא לשים קץ לירי הקסאמים על שדרות.
נכון, זה באמת מצב בלתי-נסבל. הקסאם, נשק פשוט וזול, הוא בלתי-מדויק אך מפחיד, כמו הראקטות הגרמניות שהוטלו בשעתו על לונדון. הוא מטיל אימה על האוכלוסייה, וזאת מטרתו. בעיני הפלסטינים, זהו אמצעי כדי לפרוץ את המצור הקטלני שהטילה הממשלה על רצועת עזה מאז ה”התנתקות”. צה”ל לא מצא עדיין שום אמצעי כדי לשים לזה קץ.
אבל גם הקסאמים אינם הגורמים האמיתיים למבצע “גשמי קיץ”. השתלשלות המבצע מוכיחה שיש לו מטרה הרבה יותר רחבה: לחסל את הממשלה הפלסטינית הנבחרת (“ממשלת החמאס” בלשון התעמולה הישראלית), ולהביא את הציבור הפלסטיני לידי כניעה. זה אמור לאפשר את ביצוע “תכנית ההתכנסות”, שעיקרה סיפוח שטחים נרחבים של הגדה המערבית ומניעת הקמתה של מדינה פלסטינית בת-קיימא.
מטרה ברורה, שהמבצע אמור להשיגה באמצעי פשוט: שבירת האוכלוסייה הפלסטינית על-ידי חיסול הנהגתה, הרס התשתית שלה, הרעבתה, מניעת תרופות, חשמל, מים ושרותי תברואה – שלא לדבר על פרנסה. המסר לפלסטינים: אם אתם רוצים לשים קץ לסבל, סלקו את הממשלה שבחרתם בה.
האם זה יכול להצליח? בדיוק כמו שהצליח המבצע הבריטי. “אגאתה” השיגה את ההפך.
כמו כל כישלונות צה”ל במרוצת השנים, ממבצע כראמה ב-1968, דרך חציית התעלה על-ידי המצרים במלחמת יום-הכיפורים ועד לשתי האינתיפאדות, הסיבה נעוצה בבוז שרוחשים ראשי צה”ל לערבים בכלל ולפלסטינים בפרט. השב”כ פוגש את הפלסטינים בדמותם של נחקרים, המוכנים להגיד כל דבר כדי לשים קץ לעינויים, והמשת”פים האומללים והבזויים, המוכנים להסגיר את אחיהם תמורת סמים או כסף. קובעי-המדיניות אינם יכולים לתפוס שהפלסטינים יגיבו ככל עם אחר, ואפילו – חס וחלילה! – כמו שאנחנו הגבנו בעצמנו במצב דומה. מה, אתם רוצים להגיד שהערבושים האלה זה אנשים שדומים לנו!?
הבריטים אמנם לא העזו מעולם לנהוג כלפינו כפי שאנחנו נוהגים עכשיו בפלסטינים. אך מאידך, כוח-הסבל של החברה הפלסטינית עולה על זה שלנו. הוא מבוסס על המבנה המשפחתי, המאפשר עזרה הדדית רבה, ועל ניסיון רב-שנים בחיי מצוקה.
ב”שבת השחורה” התלכד היישוב כולו מסביב להנהגה הנצורה. האופוזיציה מימין ומשמאל תמכה בבן-גוריון (שהיה בחו”ל) ובמשה שרת (שנכלא בלטרון). הניסיון מראה שכך נוהג כל עם, שהנהגתו מותקפת על-ידי האויב מבחוץ. לכן די ברור שהחמאס ייצא מהמבחן הזה מחוזק לאין שיעור. המאסרים מוכיחים לציבור הפלסטיני שזוהי הנהגה לוחמת, נאמנה, שאינה מתמכרת למנעמי השלטון – בניגוד להנהגה הקודמת, שפשתה בה השחיתות.
התירוץ למבצע – שחרור החייל השבוי – עוד יגביר, יש להניח, את נחישותם. אין עניין פופולרי יותר בציבור הפלסטיני מאשר שחרור האסירים – עניין הנוגע במישרין ל-10 אלפי משפחות וחמולות, בכל עיר, שכונה וכפר. המשפחות האלה מוכנות לסבול את הכול כדי לשחרר אותם.
הקורבן השני של המבצע הוא רעיון ה”התכנסות”, שהפך למגוחך. בעיני הישראלי המצוי זה נראה כך: עזבנו את עזה, ועכשיו אנחנו חוזרים אליה. פירקנו את ההתנחלויות, וקיבלנו קסאמים על שדרות. שרון נכשל, אז אולמרט ייכשל שבעתיים.
זה נכון, אם כי מסיבות אחרות. הנסיגה מעזה הייתה מראש נדונה לכישלון, מפני שהתעלמה מהעיקר. היא לא הביאה ביטחון, מפני שבוצעה בלי שום הידברות והסכם עם הפלסטינים. היא לא קירבה את השלום, מפני שהייתה קשורה לכוונה גלויה לספח חלקים גדולים מהגדה. וחשוב לא פחות: אמנם יצאנו מכל רצועת-עזה, אך הטלנו עליה מצור וניתקנו אותה מן העולם. כל זה נכון פי כמה לגבי ה”התכנסות” של אולמרט.
“גשמי הקיץ” שטפו אותה מהמפה.
Uri Avnery
1.7.06
Agatha In The Rain
“
A Hamas leaflet of last week? Not exactly. With appropriate changes, this leaflet was published on
Then, in the wake of a daring commando action by the Palmakh (“shock troops” of the Haganah), which blew up a number of bridges, the British government of Palestine decided to carry out a plan prepared well in advance. It was code-named “Agatha”. On
The soldiers broke into the homes of the political leaders of the Jewish community and arrested most of the Jewish Agency “ministers”. The leaders were detained in Latrun. But the commanders of the underground organizations decided to continue fighting, in order to prove to the British that the arrest of the leaders had not silenced them.
“Black Saturday” was a milestone in the fight against the British. Within a year, they decided to leave the country.
The similarity between the British “Agatha” and the Israeli “Summer Rains” is striking. This shows that every occupation regime is condemned to repeat the actions of its predecessors, even when they have been proved hopeless. This does not mean that all occupiers are fools – only that the logic of occupation itself condemns them to do foolish things.
THE AIM of the present operation is, ostensibly, to free the soldier Gilad Shalit, who was captured by the Palestinian underground (consisting of several organizations), in an attack that even an Israeli military expert called “a daring commando action”.
If our army had kept its high military standard, it would immediately have replaced all the commanders responsible for the debacle. 50 years ago this would have been done . But we have a different army now. Nobody was removed. The failed commanders just called the attack “a terrorist act”, the fighters “terrorists” and the captured soldier “kidnapped”.
The action proves, of course, an old military maxim: for every means of defense a means of attack can be found, and vice versa. The “security” fence that surrounds the Gaza Strip on all sides (except the sea), the like of which is now being built inside the West Bank, can stop thieves and people looking for work in Israel, but not determined fighters who will always find ways to cross it, whether from below or above.
The “kidnapped” soldier served as a pretext for an operation which must have been prepared a long time ago. The Israeli and international public has been told that the aim is to set him free, but in practice it has put his life in greater jeopardy. If the soldiers come near to where he is hidden, he could be killed in the cross-fire – as happened some years ago to the soldier Nakhshon Waksman, who was captured by Hamas. He was killed in the exchange of fire between the soldiers and the Palestinians. Waksman would probably be alive today, if there had been an exchange of prisoners instead.
The connection between the “kidnapped soldier” and the operation exists only in the realm of propaganda. The same goes for the second pretext: that the aim is to put an end to the launching of Qassam rockets at the town of
True, this is indeed an intolerable situation. The Qassam, a simple and inexpensive weapon, causes more panic than real damage, like the German V-rockets fired on
But the Qassams, too, are not the real cause of the “Summer Rains” operation. Its character shows that it has a much wider aim: to destroy the elected Palestinian government (Israeli propaganda’s “Hamas Government”) and bring the Palestinian population to its knees. This is supposed to make it possible for the Israeli government to carry out the “Convergence” plan, annexing major parts of the
A clear aim, which the operation is designed to attain by simple means: breaking the Palestinian population by the liquidation of its leadership, destruction of its infrastructure and cutting off of food supplies, medicines, electricity, water and sanitary services – not to mention employment. The message to the Palestinians: if you want to put an end to your suffering, remove the government you have elected.
CAN THIS succeed? Exactly like the the success of the British operation. “Agatha” achieved the very opposite.
Like all the failures of our army over the years, from the battle of Karameh in 1968, through the Egyptian crossing of the canal at the beginning of the Yom Kippur war, to the two intifadas, the reason lies with the abysmal contempt that the army commanders hold for the Arabs in general and the Palestinians in particular. The Shin Bet meets the Palestinians in the form of interrogated prisoners, who are ready to say anything at all under torture, and the despicable collaborators, who are ready to sell their cousins for drugs or money. The occupation commanders cannot imagine that the Palestinians could react like any other people, even – God forbid! – as we did in a similar situation. What, these pitiful Arabs are like us?
True, the British never behaved towards us as we do now towards the Palestinians. But on the other hand, the Palestinians’ ability to suffer oppression is much greater than ours. It is based on the family structure that makes for much more effective mutual help, and on the experience of living for years in dire straits.
On “Black Saturday”‘ the Jewish community stood together behind its besieged leadership. The opposition from right and left rallied behind Ben-Gurion (who was abroad) and Sharett (imprisoned in Latrun). Experience shows that every people behaves like this when a foreign enemy attacks its leadership. Hamas is almost certain to emerge much strengthened from this test. The arrests prove to the Palestinian public that its is a fighting, loyal leadership, not corrupted by the amenities of power – contrary to their predecessors, some of whom were tainted by corruption.
The pretext for the operation – the release of the captured soldier – will only harden the attitude of the Palestinians. No issue is more important for them than the release of Palestinian prisoners – a matter that directly concerns 10 thousand Palestinian extended families, in every town, quarter and village. These families are prepared to suffer anything to secure their release.
THE SECOND victim of the operation is the “Convergence Plan”, which has become ridiculous. In the eyes of the ordinary Israeli, it looks like this: We have left
That is true, but not for the obvious reasons. The withdrawal from
The “Summer Rains” may have washed it off the map.