ניתוח המצע המדיני של הליכוד

ניתוח המצע המדיני של הליכוד

אלון לוין
27.03.2006 09:10
ניתוח המצע המדיני של הליכוד


לאחר שפרסמו את מצעם המדיני, יודע כל בוחר מה ישיג אם יצביע לקדימה או למפלגת העבודה. הליכוד שחרר רק ברגע האחרון את כל המצע שלו, בעודו שומר על עמימות – האם בכדי לאפשר מו”מ טוב יותר לישראל, או בשביל להותיר לו את האפשרות לבצע נסיגות נוספות?



תנועת הליכוד פרסמה את המצע המדיני שלה, שהיה בגדר נעלם עד הימים האחרונים. לאחר שהתפלגה מפלגת קדימה מהליכוד, נותר החזון המדיני של הליכוד בגדר חסר. לאחר שנידונו תוכניותיהן של מפלגות העבודה וקדימה- מו”מ עם הפלשתינים מול התכנסות, ייבדק מצעו של הליכוד ביכולתו לסייע להגדיר טוב יותר האם מפלגת הליכוד היא עדיין מפלגת ימין.

 

שאלת השאלות – ארץ ישראל

 

על פי מצע הליכוד, ירושלים היא הבירה הנצחית של עם ישראל ומכאן של מדינת ישראל. בשנים האחרונות עלתה שאלת ירושלים לדיון מספר פעמים על ידי פוליטיקאים ממפלגות שונות. הליכוד מתחייב במצע שפרסם כי לא יחלק את ירושלים. גם תושבי בקעת הירדן והגולן לא צפויים להתפנות מבתיהם על פי הליכוד וכן גושי ההתיישבות.

 

העיקרון המנחה את הליכודניקים הוא שמירה על שוליים ביטחוניים (ולכן ככל הנראה הבקעה והגולן) ושמירה על מתקנים אסטרטגיים כגון נתב”ג. על פי הנראה, אין שלילה מוחלטת של נסיגה וכותבי המצע מותירים פתח מסוים לויתור על חלק משטחי יהודה ושומרון.

 

הליכוד עושה שימוש בשפה מעורפלת בהתייחסו למה שהוא עצמו מגדיר כאיום ביטחוני. כך למשל, כנגד ה”יישות הפלסטינית העוינת והחמושה” הוא “יעמוד על עיקרון הפירוז, על חיסול תשתיות הטרור, על הפסקת ההסתה והחינוך להשמדת ישראל”.

 

כיצד מתכנן הליכוד לעמוד על עיקרון הפירוז כאשר ידוע כי ישראל לא נמצאת בעזה ולא שולטת על מעברי הגבול עם מצרים. האם קיים תכנון לכבוש את רצועת עזה או אפילו רק את ציר פילדלפי? ברור שאין הכוונה להסתמך על המצרים כי הליכוד מתכנן לעמוד על עיקרון הפירוז של סיני גם כן. כיצד מתכנן הליכוד להפסיק את החינוך להשמדת ישראל? האם באמצעות לחץ כלכלי? האם בהשתלטות על בתי הספר הפלשתיניים?

 

חזק מול החמאס?

 

במאבק כנגד החמאס מציע הליכוד מלחמה בשלוש חזיתות: בחזית הביטחונית טוען הליכוד כי יזיז את גדר הביטחון “הרחק מגוש דן ונתב”ג”- אך אין ממש תוואי ברור וידוע לכל… ניתן רק להבין מכך שהליכוד תומך בקיומה של גדר כלשהי ממערב לגבול עם ירדן.

 

בחזית המדינית הליכוד מבטיח כי יגבש חזית בינ”ל כנגד החמאס. כיצד? בהשפעה על דעת הקהל ומעצבי המדיניות באירופה ובארה”ב. זוהי גם גישתה של קדימה אך בינתיים ללא תוצאות מרחיקות לכת, הליכוד לא מפרט למה הוא יצליח.

 

בחזית הכלכלית מציע הליכוד חרם על החמאס- ימנע העברת כספים לחמאס וכניסת פועלים פלשתיניים לעבוד בישראל. שוב, כך פועלת בעיקרון קדימה, למרות שההצהרה על מניעת כניסה של פועלים כל עוד שולטת מדיניות החמאס היא שינוי מהקו של קדימה המאפשרת כניסת פועלים ממניעים הומניטריים.

 

ככלל, הליכוד לא פוסל מו”מ עם הפלשתיניים ורק סבור כי על ישראל לעמוד על עיקרון ההדדיות. הליכוד מציין כי אין בכוונתו לשלוט על הפלשתיניים- רמז נוסף לנכונותו לסגת לכשיתקיימו התנאים אותם הוא דורש- פירוק ארגוני הטרור, איסוף הנשק הלא חוקי והפסקת ההסתה בתקשורת ובמערכת החינוך הפלשתיניות.

 

בסיכום החלק שעוסק במו”מ עם הפלשתינאים מאשרר הליכוד את מחויבותו למפת הדרכים על 14 ההסתייגויות שישראל פרסמה. בהמשך המצע, החלק המדיני העוסק ביחסיה של ישראל עם ארה”ב, אירופה, רוסיה והמדינות הערביות. גם כאן עוסק הליכוד בנושא באופן כללי ולא מחייב- הידוק היחסים, עמידה על הביטחון וכדומה.

 

רסיסי המחנה הלאומי

 

הליכוד עבר משבר אידיאולוגי קשה ביותר, ככל הנראה החמור ביותר מאז הייתה חרות- הורתו הפוליטית, למפלגה. הנסיגה מעזה שהתבצעה בקולות רוב חברי הליכוד והקמת מפלגת קדימה שפיצלה את המפלגה הגדולה ביותר בישראל, העמידו את הליכוד במצב של מבוכה. בנימין נתניהו, יו”ר הליכוד, קבע עוד בשנת 1996 כי ישראל תעמוד בהסכמים שהתחייבה להם אך תדרוש הדדיות- כך היה בהסכמי חברון ווואי, וכך עתה עם מפת הדרכים.

 

אולם בסך הכל, הליכוד שומר על עמימות מסוימת באשר להסדר הסופי שהוא מציע או לגבי השאלה כיצד הוא רואה את ישראל בעוד מספר שנים, עמימות הבולטת בעיקר אל מול הבהירות שבה מציע אולמרט לשרטט את גבולות הקבע של ישראל או לגבי עמיר פרץ ומפלגות השמאל התומכים בנסיגה לגבולות 1967 (עם מספר גושי התיישבות לכל היותר).

 

אין ספק כי חוכמה לא מועטה עומדת מאחורי הסירוב לשרטט את כל הפתרון המדיני עוד בטרם החל המו”מ – כך נשמרים הקלפים הטובים קרוב לגוף. אולם בקרב בוחרי ליכוד רבים בפרט ובוחרי ימין בכלל, עדיין טרייה בזיכרון הפעם הקודמת שבה שמר הליכוד על עמימות לפני הבחירות – היה זה ב-2003 עת טען שרון כי בדעתו להשיג שלום לשנים ארוכות תוך שמירה על ביטחון וכי הוא מתנגד לכל נסיגה חד צדדית, כפי שהציע מנהיג מפלגת העבודה דאז, עמרם מצנע.

 

בפועל, שרון ביצע את הנסיגה החד צדדית והזכיר כי טען בעבר שהוא מוכן לבצע ויתורים כואבים. נתניהו לא מצהיר במצע מהם הקווים האדומים שלו בכדי לשמור על יכולת מיקוח וכל שנותר לתהות הוא – האם אי ההצהרה על הקווים האדומים תסייע לו להכריז על נסיגות עמוקות בעתיד?

 

אלון לוין משמש כעורך מאמרים באתר “סיקור ממוקד”  www.sikurmemukad.com

 

                        מקור המאמר: http://www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר