שוב מרמים את ניצולי השואה וגוזלים את כספם. רכושם העצום של יהודי אירופה שנצבר ביושר בעזרת עבודה קשה של דורות, נשדד בימי מלחמת העולם השנייה תוך פרק זמן קצר ע”י הנאצים הגרמנים ועמים רבים אחרים ששיתפו איתם פעולה בכך. ניסיונות לפצות את הקורבנות או את יורשיהם נתקלים בחומת התנגדות ומתנהלים בעצלתיים.

אחרי גרמניה והבנקים השוויצרים, עלה בתקופה האחרונה לדיון, בין היתר, גם אותו רכוש של יהודי הונגריה שהיה  ידוע בשם “רכבת הזהב”. רכוש זה, שכלל דברי ערך מסוגים שונים של כמיליון יהודים, נפל בסופו של דבר, בנסיבות שאין כאן המקום לבררם, לידי שלטונות ארה”ב. ניתן היה לחשוב שבמקרה זה שפר מזלם של בעלי הרכוש והשבתו הוא רק עניין פורמאלי קצר, אך לא כך הוא הדבר.

נציגי הדמוקרטיה הגדולה בעולם, שכל כך אוהבים להטיף מוסר לאחרים ולדבר בשם הצדק ומעלות יפות אחרות, שינו לפתע את גישתם כשהיה מדובר בארנק שלהם. במשך ששים שנה סירבו בכלל להכיר באחריותם, למרות שהייתה ברורה לכל, והתבצרו מאחורי חומת כוחניות. בשנה האחרונה חל שינוי, מזערי אומנם אך חשוב באופן עקרוני. ממשלת ארה”ב הכירה באחריותה, התנצלה והסכימה לשלם פיצוים. הבעיה היא שפיצוי זה הוא סמלי בלבד. אין אומנם הסכמה לגבי הערך הריאלי של הרכוש שהיה על “רכבת הזהב” אך טווח ההערכות של המומחים נע בין מיליארד דולר ועד יותר משלושה וחצי מיליארד דולר בערכים של היום. כפיצוי חד פעמי על גזילת רכוש זה הסכימו האמריקאים לשלם עשרים מליון דולר לכלל היהודים ממוצא הונגרי ומתוך סכום זה תשעה מיליון לאלה החיים כיום בישראל. 

ברור שמדובר בסכום מגוחך. ארצות הברית הרשתה לעצמה גישה מזלזלת ומעליבה כזאת בעיקר הודות לשיתוף הפעולה של ועידת התביעות שמינתה ואשר דיברה בשם הניצולים. האמת היא שזהו למעשה גוף ממסדי שמינה את עצמו כנציג היהדות העולמית אך למעשה מחוץ לגורמים אינטרסנטיים מייצג רק את השלטונות הישראליים. אם כך, מה המצב היום?

היות וסכום אפסי זה הכביד כנראה על תקציבה של ארה”ב, הוחלט להעבירו במשך חמש שנים, כלומר, כל שנה מיליון ושמונה מאות אלף דולר. ועידת התביעות החליטה שגם סכום מביש זה לא יינתן למי שזכאי לכך, כלומר לא יחולק בין בעלי הרכוש, אלא יועבר במלואו לגוף ממשלתי בשם “קרן רווחה לנפגעי שואה בישראל”. קרן זו, שעסקה בשנים עברו בעזרה לניצולי שואה נזקקים על בסיס בריאותי, הייתה ממומנת מכספי האוצר, אך בזמן האחרון העברת הכספים הופסקה (שנת הבחירות אולי יקרה מדי ולא נשאר כסף לדברים בלתי חשובים כמו ניצולי השואה שממילא לא מהווים קבוצת לחץ אלקטורלית) והקרן עמדה למעשה בפני סגירה.

אין ספק שזן החלטה בלתי חוקית. הרי בכך הם מחליטים מה לעשות בכסף לא להם. כספים אלה אומנם מהווים רק פירור מביש מהפיצוי ההוגן שהגיע,  אך הוא שייך ליהודים ממוצא הונגרי, או ליורשיהם, והיה צריך לעבור לידיהם באופן מיידי. במקום זה הוא משמש כהנשמה מלאכותית לקרן ממשלתית.

ועידת התביעות והאוצר מצטרפים בכך ללהקת השודדים שממשיכה גם כיום את גזל רכושם וכספם של ניצולי השואה. ואין די בכך – בכדי להשלים את ההשפלה ולהעצים את הזלזול חסר הבושה בניצולי השואה, נמסר שהכוונה בפועל היא רק לגבי החזר חלקי עבור אותם הזכאים שהוכיחו את מצבם הכלכלי הקשה (אישור על הכנסה חודשית מינימאלית), ואשר שילמו מכספם עבור הוצאות בריאות בשנה האחרונה ומציגים קבלות במקור על כך. במקרה כזה תחליט ועדה אם להחזיר חלק מכספם וכמה, עד לגבול של שלושת אלפים ₪. בדיוק על מקרים כאלה נאמר שאילולא היה כל כך מקומם ועצוב – היה מצחיק עד מגוחך.

נכון, מדובר בציבור של אזרחים מבוגרים בגילאי 80 ויותר אשר רובם במצב בריאותי קשה, למודי סבל ואכזבות ואשר בהחלט אינם מהווים קבוצת איום או קבוצת לחץ. ובכל זאת, אולי הגיע כבר הזמן להפסיק להתעלל באנשים אלה? אולי מבקר המדינה, הארגונים שאמורים לפעול לשמירת זכויות האזרח ונציגי אמצעי התקשורת ימצאו לנכון להקדיש קצת מזמנם ומרצם ויתחילו לפעול למען  עצירת המשך הגזל?