ממשיכים לזעוק חמאס

השאלה הבאה המעסיקה אותי היא אם מדינת ישראל באמת השתטתה בקשקשנותה, או שהיה כאן תרגיל מתוחכם ומתוזמר, עם כל הקריצות האפשריות, של שיטת “החוקר הטוב והחוקר הרע” המשטרתית: אנחנו נזעק לשמיים, ואתם, הרוסים, תזמינו את החמאס ל”שיחות ריכוך” – כאילללו על אפנו ועל חמתנו…

במאמרי הקודם (“זעקת (?) החמאס“) הבעתי את הדיעה כי נצחון החמאס בבחירות ברשות הפלשתינית יכול להיות (בוודאי שלא בטוח) לברכה, לאור התקדימים ההיסטוריים של מנהיגים אשר שנותיהם באופוזיציה היו רוויות הצהרות “אף שעל” וכו’, אבל דווקא הם היו גדולי ההסדרים המדיניים, בעלותם לשלטון.

בתשובה לאחת המגיבות עניתי (תגובה 2.1, שם):

… לדעתי, גם הימין הישראלי וגם השמאל הישראלי צריכים לרקוד על הגגות על נצחונו של החמאס … לדעתי (ישראל) צריכה לשתוק ולתת לחמאס לרקוד טאנגו עם עצמו, להתבשל במיצים של עצמו, ולמצמץ ראשון, ולעשות רק דבר אחד: לתמוך בהפיכתה של הרש”פ למדינה עצמאית, אשר שגיאתה הראשונה תהיה, קרוב לוודאי, גם שגיאתה האחרונה, לשמחתם של עוזי לנדאו ושות’.

אז ישראל לא חדלה לקשקש, וכאשר מקשקשים, מטבע הדברים הוא שעולים על יותר ויותר עצים אשר קשה לרדת מהם.

תארו לעצמכם שמדינה כלשהי, מדינה ידידותית, מגלה נכונות לדבר עם החמאס. נניח אפילו בטעות – לא רק לדעתנו, אלא גם מבחינתה-היא: מה אנחנו אמורים לעשות עם זה? לנתק אתה את היחסים הדיפלומטיים? ומה אם שתי מדינות, או יותר, טועות?

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הודיע שהוא מזמין את נציגי החמאס למוסקבה, ומדינת ישראל זעקה על ה”בגידה”, על “פגיעה באחידות החזית” וכו’. אני לא ממש יודע מה רצה פוטין להשיג, ולמה, אבל לי זה מריח כמו שיטת החוקר הטוב והחוקר הרע, הנהוגה בחקירות המשטרתיות: החוקר הרע משתולל, מאיים, לפעמים אפילו מכה, ואילו החוקר הטוב “מרכך” את הנחקר וקונה את אמונו בדברי נועם, אפילו חלקלקות, וב”הסברים” על מה שהחוקר הרע עשוי לעולל לו…

האם פוטין נהג כאן בתיחכום, או בטיפשות? אני לא יודע. יכול להיות שסתם הייתה לו “תאונת עבודה”, וכשאני מדבר על “תאונת עבודה” אני מתכוון למצב בו הכל אמור להתפקשש, להידפק, להיכשל, אבל, ממש בטעות ולא בכוונה, הכל דווקא מצליח, ואפילו מעל למשוער …

ואני, מה אברך לו? בהצלחה, ולדימיר!

השאלה הבאה המעסיקה אותי אם מדינת ישראל באמת השתטתה בקשקשנותה, או שהיה כאן תרגיל מתוחכם ומתוזמר, עם כל הקריצות האפשריות: אנחנו נזעק לשמיים, ואתם, הרוסים, תזמינו את החמאס ל”שיחות ריכוך” – כאילללו על אפנו ועל חמתנו…

ולסיכום: לו אני מדינת ישראל, הייתי מנהל את העניינים כך: מבצע התנתקות חד-צדדית כדי להעלות את החמאס לשלטון ברשות הפלשתינית, ומתאם מראש עם ג’ורג’ W בוש ועם מחלקת המדינה, מחד, ועם פוטין והקרמלין, מאידך, שאחרי הבחירות ברש”פ אנחנו והמערב נשחק את החוקר ה”רע”, ואילו הרוסים ישחקו את החוקר ה”טוב”.

נכון שלרוסים אין מוניטין רב בתפקיד “החוקר הטוב”, אבל מי יודע …

והשאלה היא אם ממשלת ישראל הייתה מתוחכמת עד כדי כך.

______________

וראו גם:

בועז מושקוביץ, מדוע לא עם חמאס?

מזכ“ל נאט“ו: מגעים עם החמאס? לא בא בחשבון

צרפת תומכת ביוזמת פוטין לדבר עם החמאס

מזכירת המדינה, קונדוליסה רייס; מזכ”ל נאט”ו, יאפ דה–הופ סחפר; צרפת, שגריר רוסיה למזה”ת, מנהיג החמאס, איסמעיל האנייה; שרת החוץ, ציפי לבני; מזכ”ל האו”ם, קופי ענאן; יו”ר “ישראל ביתנו”, אביגדור ליברמן; יו“ר ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, יובל שטייניץ, יו“ר הליכוד, בנימין נתניהו

64% מן הנשאלים סבורים כי ממשלת ישראל העתידה לקום תדבר, בסופו של דבר, עם החמאס