שיטת הבחירות שלי: פנייה אל הוועדה שמינה נשיא המדינה לבחינת מבנה השלטון בישראל

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/41559
 

שמחה ניר, עו”ר 22.01.2006 15:47

… ולסיכום: השיטה הנוכחית עולה הרבה מאוד כסף, ונותנת מעט מאוד פלפל. אני מציע את ההיפך.

 

שמחה ניר, עו”ד

 

משעול גיל 1-ג, כפר סבא 44281

 

טל’ 09-7424838, 050-7520000

 

פקס’ 09-7424873

 

www.quimka.net

 

www.quimka.com

 

quimka@quimka.com

 

 

 

                                                                                       

 

                                                                                כפר סבא, 22.1.2006

 

 

 

לכבוד

 

הפרופ’ מנחם מגידור

 

יו”ר הוועדה הממלכתית-ציבורית

 

לבחינת מבנה השלטון בישראל

 

 

 

נכבדי,

 

 

 

הנדון: הצעה לשינוי שיטת הבחירות

 

 

אני פונה אליך כמי שמונה ע”י כב’ נשיא המדינה, משה קצב, לעמוד בראש הוועדה לבחינת מבנה השלטון בישראל.

 

 

 

מצורף נספח בשם שיטת הבחירות שלי, והוא מדבר בעד עצמו.

 

 

 

המאמר הזה פורסם ברבים לאחרונה כאן:

 

 

 

https://www.quimka.net/a8359-%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%99

 

 

 

ובעבר הרחוק יותר כאן:

 

 

 

http://www.quimka.com/misc/new_election_sys.htm

 

 

 

והוא אמנם מדבר בעד עצמו, אבל ארשה לעצמי להוסיף כאן כמה הערות:

 

 

 

הערה ראשונה: עם צאתה של הכנסת לפגרת הבחירות הנוכחית אמר יו”ר הכנסת, חה”כ רובי ריבלין, כי רמתם של חברי הכנסת הנוכחית הייתה ירודה ביותר, אולי הירודה בכל הזמנים, או דברים דומים באותה הרוח.

 

 

 

דבר כזה יכול לקרות בשיטה הקיימת, בה אחרוני הקולות הצפים קובעים אם המנדט השולי יהיה המועמד ה-40 ברשימה א’, או ה-25 ברשימה ב’, כאשר בפועל אף מצביע לא יודע את מי הוא יכניס לכנסת בקולו ה”שולי”.

 

 

 

דבר כזה לא יכול לקרות בשיטת הבחירות שלי, בה המועמדים ה”שוליים” נמצאים במקומות ה-20, ה-15 או אפילו ה-10.

 

 

 

הערה שנייה: במציאות הישראלית “כוחות השוק” ממילא לא נותנים למפלגות גדולות להחזיק מעמד, וחילוקי-הדיעות הטבעיים בכל “מחנה” מביאים להתפצלויות מהתפצלויות שונות. התופעה המסתמנת של “קדימה”, אשר קולטת לתוכה “פצלים” מימין ומשמאל (וכנראה, עד כמה שזה משונה, גם את כל 15 המנדטים אשר “התפצלו” משינוי) היא, סביר להניח, איחוד-כוחות קוניונקטוראלי, אשר יתפצל במהלך כהונתה של הכנסת הבאה.

 

 

 

עדיפות, איפוא, בריתות-שלאחר-הבחירות, מאשר התפצלויות-שלאחר-הבחירות, ושיטתי תורמת לכך יותר.

 

 

 

הערה שלישית: כפי שאני מראה במאמרי, השיטה הקיימת שמה את הדגש על המקומות האחרונים, השוליים, אשר מטבע-הדברים הם פחות-איכותיים, אבל יקרים בהרבה (מבחינת ההשקעה הכספית לכל מנדט), ולא על המקומות הראשונים, שהם יותר איכותיים, וגם זולים בהרבה, והיא נותנת מכת-מוות לסיעות הקטנות, כולל סיעות-היחיד, שהן, כהגדרתי, “פלפל הדמוקרטיה”.

 

 

 

המצב הזה הוא יוצא-החלציים של ברית הלווייתנים נגד כבשת-הרש, אשר הגיעה לשיאה בחוק באדר-עופר, וקשה לראות כיצד הפוליטיקאים בעלי-הכוח יסכימו לחוקק חוק אשר יוציא אותם מהכנסת, לטובת המתמודדות הקטנות.

 

 

 

הפתרון הנראה לי כפראקטי הוא הגדלת מספרם של חברי הכנסת, כך שאף ח”כ המצביע בעד הרפורמה שלי לא יגזור על עצמו כלייה פוליטית. אם שיטתי תאומץ, הציבור ישלם פחות, אפילו אם יהיו יותר חברי-כנסת (צריך לזכור גם כי מאז שנקבע מספר חברי הכנסת ועד היום גדלה אוכלוסיית המדינה פי עשרה ויותר).

 

 

 

ולסיכום: השיטה הנוכחית עולה הרבה מאוד כסף, ונותנת מעט מאוד פלפל. אני מציע את ההיפך.

 

 

 

 

בברכה,

 

 

 

 

 

 

 

שמחה ניר, עו”ד

 

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר