על פי תקנות סדר הדין האזרחי, פרק י”א שעניינו מומחים וחוות דעת מקצועיות, יש מעמד בכיר למומחה המתמנה על ידי בית המשפט ביחס למומחים של הצדדים לדיון. יש מומחים ויש שופטים המנצלים יתרון זה לרעה, ועושים שימוש בכך מתוך שיקולים זרים. בכלל זה, גם גמירת הדיון בטרם עת העלולה לבוא על חשבון ההתעמקות בסוגיות שבמחלוקת, היא בבחינת שיקול זר לעניין הנדון.

 להלן ציטוט מהתקנות האמורות:

“130. מומחה מטעם בית המשפט  

(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן – מומחה מטעם בית המשפט). (ב) מונה מומחה מטעם בית המשפט, והוגשו באותו ענין גם חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין לפי תקנות 127 עד 129 (להלן – מומחים מטעם בעלי הדין), לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, זולת אם הודיע בעל דין על רצונו לחקור את כולם או מקצתם לפי תקנה 130א; הודיע על כך בעל דין, ייחקרו המומחים כאמור באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות הענין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו. (ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין; 

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה. 

(ד) אין בתקנה זו כדי לגרוע מכוחם של בעלי הדין להסכים שלא לחקור את המומחה מטעם בית המשפט, בין אם מונה בהסכמה ובין אם לאו; הוסכם כאמור, לא ייחקר המומחה מטעם בית המשפט, זולת אם ראה בית המשפט צורך בכך לשם בירור המחלוקת שלפניו. “ 

היתרון של מומחה בית המשפט, ברור מנוסח התקנות, ועוד יותר מומחש היתרון כאשר המומחה ממונה בהסכמת הצדדים לדיון. לאור זאת עולה החשיבות של הטענות האפשריות להעדפת חוות דעתו של מומחה צד לדיון על פני חוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט והעובד בחסותו ותחת הגנתו לכאורה של בית המשפט.

בע”א 90/ 25-38 אברהם אלברט ואח’ נ’ שיכון ופיתוח בע”מ ואח’, בית משפט המחוזי בחיפה, שופטים: י’ מרגלית, ח’ אריאל ומ’ סלוצקי [לא פורסם, מובא בספר “עדות מומחה” מאת א’ בן עזרא בהוצאת “שי”], הוטחה ביקורת על בית המשפט קמא על אשר קיבל את חוות דעתו של המומחה שמינה “כזה ראה וקדש”, והעדיפה על פני חוו”ד מומחה הדיירים [החתום על חיבור זה] מבלי שבדק בדיקה ביקורתית את חוות הדעת. בית המשפט שבערעור שינה לחלוטין את פסק הדין קמא של השופט אורי קיטאי מבימ”ש השלום בחיפה, והעדיף פרט אחר פרט את חוו”ד התביעה על פני חוו”ד מומחה ביהמ”ש תוך דיון והנמקה לגבי כל נושא וכל פריט.

גם בת”א 83/95, שאול אסרף נ’ אדלר ובנו בע”מ, בית המשפט המחוזי בירושלים, שופט: מק גל, מובהר מעמדו המיוחס של מומחה בית המשפט ובד בבד עם זה האפשרות שחוות דעתו לא תהיה מועדפת, וכה נפסק שם: 

אם אלה הם פני הדברים לגבי עדים על דרך הכלל, אינני רואה מה טעם יש להחיל דין שונה על מומחים, שאף הם, כידוע, נחשבים כסוג של עדים. אכן, למעמדו הניטרלי של מומחה הממונה מטעם בית המשפט השפעה לא מבוטלת על הנכונות לאמץ את מסקנותיו, כפי שנפסק בע”א 293/88 ניימן הנ”ל (בסימן 4 לפסק הדין). עם זאת ברור הדבר, כי אימוץ מסקנות של מומחה מטעם בית המשפט צריך להיעשות בראש ובראשונה משיקולים קונקרטיים של עדותו, ולא רק מתוקף מעמדו הנייטרלי (ע”א (י-ם) 4015/98 סיאני נ’ נורמן, תק-מח 99(2) 3548, בסימן 4). כפי שהדברים נוסחו בספרו של ד”ר א’ בן עזרא עדות מומחה (מהדורה מורחבת ומעודכנת, תשס”ב) 57: על אף ‘תנאי הפתיחה’ המועדפים העומדים לזכותו של מומחה בית-המשפט, אין לו לא חסות ולא חסינות, וחוות-דעתו, גם עדותו, תעמודנה במבחן השפיטה לפי הנסיבות”.    {תא 95 / 83 שאול אסרף נ’ י’ אדלר ובנו חברה להשקעות בע”מ [פדאור (לא פורסם) 05 (1) 878 ], עמוד 9}

ראוי גם ללמוד מפסק דינו של השופט שמגר בע”א 4218/90 חפציבה בע”מ נ’ כרמן ואלכסנדר לחנר, לא פורסם, מובא ב”עדות מומחה” הנזכר, ולהלן ציטוט: 

“המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט, לא היה מומחה שמונה בהסכמה, ומשקלה של חוות הדעת היה כמשקל חוות הדעת של הצדדים”. 

אמירה זו של בית המשפט, אף שנאמרה לפני התקנת התקנות המצוטטות בנוסחן בנ”ל, יש לה חשיבות. המשמעות היא כי כאשר מומחה בית המשפט לא ממונה בהסכמת הצדדים, הוא לא עדיף בדעתו המקצועית על מומחה צד לדיון. לאמור, מומחה בית המשפט הופך לבעל יתרון רק בזכות הסכמת הצדדים למינויו ולא בזכות בחירתו על ידי בית המשפט. גישה זו מתיישבת עם העובדה שמומחים שונים, כולל כותב שורות אלו, מתמנים גם על ידי בתי המשפט וגם על ידי צדדים לדיון, וכישוריהם שווים גם כאן וגם כאן. חזקה על מומחה שיחווה את דעתו המקצועית נאמנה וללא פניות, שכן אם לא יעשה כן, לא ייחשב כמומחה. ביקורת קשה ונוקבת של בית המשפט כלפי מומחה שעושה רצון שולחו אפשר למצוא בע”א 86/86 אחד העם שפירא בע”מ נ’ רבקה ואריה לשם, בית המשפט המחוזי בחיפה, פס”מ תשמ”ח כרך 1 מעמוד 3.

 לפיכך מצטברות שתי סיבות שלא להסכים למינוי מומחה מטעם בית המשפט:

א.    כדי לא לתת לו יתרון פרוצדוראלי, יתרון שיבטל את מומחי הצדדים וחוות הדעת המקצועיות שלהם כמבואר בתקנה 130המצוטטת.

 ב.   כדי להעמידו במישור המקצועי כשווה בין שווים עם מומחי הצדדים.

זאת ועוד, דברי השופט מ’ שמגר נותרים בעלי חשיבות גם לאחר התקנת התקנות המקנות עדיפות ניהולית למומחה בית המשפט, כי עדיפות זו הקבועה בתקנות הנזכרות, אינה במישור המהותי של חוות דעתו,  אלא היא מתייחסת רק לסדר הדין.