הערות על גזענות

הערות על גזענות

בועז מושקוביץ
27.11.2005 13:57
הערות על גזענות


פעם גזענות הייתה ענף במדע, היום היא מלת גנאי, אך רוחה חיה וקיימת. היא זו שגורמת “להתחשב” בבני תרבויות אחרות, שהאדם המחשיב את עצמו (בטעות) לתרבותי וליברלי לא מצפה מהם לאותה רמה של מוסר, לה נדרש האדם “הלבן”



הערות על גזענות

פעם גזענות הייתה ענף במדע, היום היא מלת גנאי, אך רוחה חיה וקיימת. היא זו שגורמת “להתחשב” בבני תרבויות אחרות, שהאדם המחשיב את עצמו (בטעות) לתרבותי וליברלי לא מצפה מהם לאותה רמה של מוסר, לה נדרש האדם “הלבן”

בעבר הרחוק הייתה הגזענות ענף במדע. אנשים מלומדים כתבו ספרים המתארים את עליונותו של הגזע “הלבן” על פני הגזעים “הצבעוניים”, המובנית בתשתית הביולוגית של האדם. התיאוריות נשענו על נימוקים כאלה או אחרים, שבאותה תקופה נראו מדעיים ומשכנעים, אבל המטרה האמיתית של המדע מהסוג הזה הייתה לבסס את זכותו של האדם החזק לשלוט ללא מיצרים באדם החלש ולנצל אותו ככל העולה על רוחו.

השבח לאל, התקופה הזו עברה חלפה לה, ממשלות המדינות המפותחות אינן תומכות יותר בסחר בעבדים שחורים והמושג “גזענות” הפך ממונח  מדעי-כביכול למלת גנאי. הגזען של היום יודע להישמע בקול צלול כמו מכשיר DVD והוא מדקלם במחזוריות של תקליט ויניל שרוט את כל המלים הנכונות של השיחדש (NEWSPEAK) התקין-פוליטית אודות החרות, השוויון והשלום.

הגזען של היום אינו מעלה על דעתו להשמיע ברבים במלים ישירות וברורות, שהערבים אינם שווים אינטלקטואלית ומוסרית לבני-אדם “הלבנים”, אלא הוא עושה את זה בדרך מעונבת ומבושמת, הוא “מתחשב” בערבים, שלדעתו פשוט אינם מסוגלים להתנהג כמו בני תרבות ולהצמיח מתוכם מנהיגות מוסרית. לכן הוא מנהל דו-שיח עם אלה שישנם, תומך במנהיגות רודנית ורצחנית, עושה איתה עסקים נאים ונעזר בהם במילוי האמביציות האישיות שלו לבנות קריירה בינלאומית מפוארת.

הגזען של היום לא מצפה מהערבים להתנהג באותה רמה של מוסר ושאיפה לשלום, שהוא מצפה מהיהודים, האמריקנים או האירופאים; בעצם, המוסר והשאיפה לשלום בצד הערבי רק יפריעו לפיתוח הקריירה של הגזען החדש. הוא מתחבר לרודנים ורוצחים, מכנה אותם “פרטנרים לשלום” ותובע ממדינת ישראל לשחרר אותם מן הכלא ולנהל איתם דו-שיח על התוכניות האוויליות המביאות לדם, הרס ופיתוח הקריירה של קומץ נוכלים.

 

איש לא יכול לדמיין את יוסי ביילין מנהל דו-שיח כלשהו עם עמי פופר או עם יונה אברושמי, אבל המחבל הרוצח מרואן ברגותי, השולל במלים ברורות את זכותם של יהודים לקיים מדינה יהודית כלשהי במזרח התיכון – הוא “פרטנר לשלום” בעיניו של ראש מר”צ-יחד.

לפני שמרואן ברגותי נעצר, הוא הספיק להתראיין בעברית צחה בגל”צ ולשטוח בפני המאזינים את חזונו המדיני: מדינה פלשתינית בשטחי 67′, שיבת הפליטים לשטחי 48′, ביטול המדינה הציונית  והקמת מדינה דו-לאומית בשטחה, עם רוב ערבי ומיעוט יהודי.

בדבריו הוא לא התייחס לחיוב הדתי הנלמד היום להשמיד את כל היהודים על מנת להגיע ליום תחיית המתים המוסלמים. החיוב הזה נלקח מספר “חדית'”, נכלל באמנת החמאס ואומץ על ידי הגורמים הרשמיים של רש”פ. ביטול הסעיף הזה בתוכנית “השלום” של מרואן ברגותי בלט בהעדרו, גם בשאלות המראיין (רזי ברקאי) וגם בדברי המרואיין.

זמן קצר לאחר מכן נעצר ברגותי והורשע ב-5 מעשי רצח. לא מסיבות מהותיות אלא מסיבות טכניות משפטיות, הוא לא הורשע ב-42 מעשי רצח נוספים, שביצעו אנשים תחת פיקודו – כל זאת מכנה יוסי ביילין “טעות”, שנבעה מהיריבות מול חמאס.

כעת דורש ביילין לשחרר את ברגותי כדי שילחם בחמאס. תפקיד הלוחמה בחמאס “בלי בג”ץ ובלי בצלם” הוענק בעבר ליאסר ערפאת, את התוצאות ראינו. כל ארגוני הטרור, מממשלת רש”פ עד “הג’יהאד האסלאמי” שוללים את מלחמת האזרחים ביניהם. לברגותי הייתה קודם וישנה עכשיו, אם ישוחרר, אופציה אחת ויחידה לגבור על חמאס: להרוג יותר יהודים מאשר החמאס, על מנת לזכות באהדת הבוחרים.

אומרים, שלקרנף יש ראייה חלשה, אבל עקב גודלו, זאת לא הבעיה שלו. בעיני יוסי ביילין וחבריו, שכאילו למדו את תורת הגזע מהספרים הישנים, הערבים הם סוג של קרנפים הדורסים את כל הנקרה בדרכם; לכן יש לסלוח להם דורסנות רצחנית ולרצות אותם בתוכניות “השלום”. האדם הערבי מן השורה, הנדרס תחת רגלי הקרנפים האלה לא פחות, אם לא יותר מאשר האדם היהודי, אינו זוכה להתייחסות אנושית.

 

במקביל מריץ ביילין קמפיין פרסומי למען הבייבי האהוב עליו: “הסכם ז’נבה”. בפרסומות הרצות באתרי אינטרנט יקרים, פונים אח”מים רש”פיים שונים לאזרח הישראלי בהבטחות ונדרים “יש עם מי לעשות שלום”.

ניתן היה להתייחס ברצינות לקריאות הנרגשות וההבטחות העמוקות האלה, לו דובר בדיסידנטים פלשתיניים המתנגדים לטרור, הנאבקים למען הדמוקרטיה הפלשתינית ובשל כך נרדפים על ידי שלטונות רש”פ. הייתי יכול להאמין לאנשים המשוועים לעזרה במיגור השלטון הרודני-טרוריסטי של אבו-מאזן, מחמוד א-זהר ומוחמד דחלאן. ברם, מדובר בבעלי תפקידים רשמיים וגבוהים ברש”פ, חלקים אינטגראליים באותו שלטון.

רק אנשים, שכל תודעתם ספוגה בתורת הגזע או המושחתים עד כדי ביטול ערך חיי האדם בפני ערך צרכיהם האישיים, היו מסוגלים להשליט על הערבים את שלטון האימים של רש”פ ההופך את נתיניו לבשר תותחים, שודד אותם עד הגרוש האחרון ומדכא אותם כמו שמאה אלף “כיבושים” ישראלים לא ידכא אותם עוד מאה אלף שנה.

לגבי היחס של רש”פ לישראל בתקופה האחרונה, המקבילה להרצת הקמפיין למען “ז’נבה”, מדבר מבחר נושאים מהעיתון הרשמי של רש”פ “אל-חיית אל-ג’דידה” והטלוויזיה הפלשתינית:

“מגעים דיפלומטיים עם ישראל משולים ליחסי מין עם זונה.”

“חייל ישראלי צוחק יורה למוות בנערה פלשתינית הפוסעת בבגדי כלה לאורך חוף הים”.

“חייל ישראלי מכה בלוחם חופש כלוא, כי האסיר מעיז לטעון, שהוא מיפו.”

באותו ההקשר: “יפו וחיפה – אלה ערים פלשתיניות ולא נוותר עליהן.”

“גורמים ממשלתיים ישראלים מפיצים סמים ופועלים למען התמכרות הנוער הפלשתיני לסמים, כולל מתן פרס כספי על סך 4500 ש”ח למי שמוכיח, שהוא התמכר לסמים.” זהו מסע תעמולה מתמשך מאז 1999 ועד היום.

לא זו בלבד, שהאנשים המככבים בפרסומות של ביילין אינם מתנגדים להתנהגות האורווליאנית-מקיאווליסטית זו של שלטונם, אלא הם חלק אינטגרלי של השלטון, נהנים מאותם מנעמים, מתעשרים מאותם הכספים הנכנסים מהמונופולים, שחילק ערפאת בראשית שלטונו ומדמי החסות הנגבים מהאוכלוסייה על ידי גנגסטרים כמו רג’וב ודחלאן.

נבחרת הכוכבים של ביילין: חנן עשראווי, סאיב עריקת, יאסר עבד-רבו וכו’ פועלים תחת קורת גג אחת ומקבלים משכורת מקופה אחת יחד עם ההיסטוריונים המציגים את הציונות כשלוחה קולוניאלית-סרטנית של אירופה, שאין לה כל קשר היסטורי לארץ ויחד עם האימאמים המטיפים להדברה כלל-עולמית של היהודים-הווירוסים.

בטלוויזיה הפלשתינית מספר פעמים ביום מושמעת הנבואה המפורסמת על העץ והאבן המלשינים למוסלמי עבד אללה על היהודי המתחבא מפני המוות. באותו הזמן מריץ יוסי ביילין סרטונים עם פרצופו של הממונה על הסברת החוץ ברש”פ המבטיח לנו שלום ופסטורליה לאחר עוד איזה הסכם קטן אחד. אם לא מדובר כאן גם בזלזול גזעני כלפי יכולת הערבים לקיים חברה מתורבתת וגם בזלזול אנטישמי בתבונת היהודים – אז הגזענות והאנטישמיות מהן?

 

בשנים, שברה”מ פלשה לאפגניסטן והציתה מלחמות בכל היבשות על ידי ארגוני טרור, תנועות חתרניות והפיכות ארמון, ישב במוסקבה “ועד השלום הסובייטי”. הוועד מילא תקפיד של כיסוי מרופט לישבן המיליטריסטי של הקרמלין וזכה לביקורי כבוד של אנשי השמאל מכל העולם, כולל מישראל.

רבים מראשי רש”פ ומחבלים מן השורה התחנכו בברה”מ ולמדו בשקידה את שיעוריהם. היום יושב בעזה “הוועד הפלשתיני לזכויות האדם” (PCHR) , מוכר וממומן בכסף האירופאי. על פי הדיווח מאת המכון “המבט לתקשורת הפלשתינית” (www.pmw.org.il), בספטמבר 2005 פרסם הוועד גינוי למשגרי הטילים מרצועת עזה על כי הם משגרים את הטילים מהאתרים הנמצאים קרוב מדי לבתי האזרחים הפלשתיניים ובכך מסכנים אותם עת צה”ל מבצע פעולות מסכלות. גינוי ההפצצה של הישובים הישראלים, שכתוצאה ממנה נהרגו ילדים בשדרות, לא עלה על בדל הודעותיו של PCHR.

הוועד הינו שותפו של הארגון “יש גבול” בהגשת תביעות פליליות בחו”ל נגד קציני צה”ל בגין “פשעי מלחמה”. להתייחס ל- PCHR כאילו היה באמת “ועד לזכויות האזרח”, זה בערך כמו לראות באל-קפונה מקים רשת מוסדות גמילה מאלכוהול, אבל כשמדובר בערבים, רמת הסלחנות ועצימת העין של “יש גבול” דומה לרמת הביקורת כאשר מדובר ביהודים.

לא לצפות ולא לדרוש מערבי אותה רמה של מוסר, כמו שמצפים מכל אדם אחר- איזה סוג של גזענות יכול להיות יותר נמוך מזה? כנראה, רק הסחר בעבדים שחורים…

 

מאמרים נוספים בנושאים הקשורים במתרחש ברש”פ נמצאים במדור “הרשות השכנה” באתר המחבר: www.global-report.net/boazm



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר