פסטינגר נגד מחנה כהן

פסטינגר נגד מחנה כהן

עו”ד יראון פסטינגר
22.11.2005 03:16
אך כפסע

אך כפסע


עו”ד יראון פסטינגר התמודד בבחירות הקודמות על תפקיד ראש הלשכה מול שלמה כהן. בזכות 136 קולות עבר כהן את מחסום ה-40%, וחסך לעצמו את הסיבוב השני, בו היה, ללא ספק, נוחל תבוסה מול פסטינגר. דו”ח לבוחר, מחצית הקדנציה.



פסטינגר נגד מחנה כהן

מכתב גלוי לחברי לשכת עורכי הדין (דוח פעילות חצי קדנציה)

עו”ד יראון פסטינגר, חבר הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, התמודד בבחירות הקודמות למוסדות הלשכה על תפקיד ראש הלשכה מול שלמה כהן, ראש הלשכה המכהן. בזכות 136 קולות עבר כהן את מחסום ה-40%, וחסך לעצמו את הסיבוב השני, בו היה, ללא ספק, נוחל תבוסה מול מחנה פסטינגר, המתוגבר במחנותיהם של אלה אשר נשרו בסיבוב הראשון. דו”ח לבוחר, מחצית הקדנציה.

 

חלפו יותר משנתיים מאז הבחירות בלשכת עוה”ד (6/03) ואני מבקש לשתף אותך בנעשה בלשכה.

אין זה סוד כי מרבית עוה”ד רצו להחליף את שלמה כהן, אך הפיצול הבלתי אחראי בין המועמדים איפשר לו לשוב ולהיבחר על חודם של 136 קולות. אילו קיבלו המועמדים האחרים את הצעתי להתלכד סביב מועמד מוסכם, בעל הסיכוי הרב ביותר, הייתה הלשכה נראית היום אחרת לחלוטין. סיעתנו “להצלת המקצוע”, אשר התנגדה לפוליטיזציה של הלשכה, ובין נבחריה ופעיליה אנשי שמאל וימין כאחד, זכתה בכ-1/3 מקולות הבוחרים ובחרה לשרת באופוזיציה.

כהן מוסיף להוביל גם בקדנציה זו קו פוליטי רדיקאלי פוסט-ציוני בכסות של מלל על ‘זכויות אדם’ כביכול. הפוסט-ציוניים, כפי שהם מוגדרים במדע המדינה, הינם אותם מבין היהודים שהינם אנטי-ציונים, הדוגלים ברעיון “מדינת כל אזרחיה”. בחברה הישראלית הפוסט-ציונים הם מיעוט קיקיוני ומבוטל, אולם בלשכה הם נהנים מעדנה…. [ראה דברים שקבע השופט סולברג בת.א. (השלום-י-ם) 5665/02 אודות כהן ו”תאומו הסיאמי” יוסי ארנון]. ראוי לציין כי הנשיא ברק בנאומו ביום השואה האחרון גינה מפורשות את הפוסט-ציונות. כחלק מרתימת הלשכה לאג’נדה פוליטית רדיקלית זו בחר כהן להאדיר את הסרבנות משמאל ולגנות את זו מימין…

אגב האמור, ראוי להביא את דברי היוהמ”ש מזוז, על טענת כהן לגזענות במח”ש: “קראתי ושמעתי שמומחה גדול במשפט הפלילי (הכוונה, בציניות, לכהן) בא עם אמירות על גזענות. זה יוצר חוסר אמון ציבורי במערכת. מה צריך יותר מראש הלשכה שיוצא באמירות חסרות אחריות כאלה? זה חוסר אחריות והפקרות…”.

כך, במקום שהלשכה תממש את תפקידה המרכזי: “לדאוג לעניינים המקצועיים של חבריה”, מקדישים כהן וחבורתו חלקים ניכרים מישיבות הוועד המרכזי להשמצת המדינה ומוסדותיה, כאשר כהן מונע דיון בנושאים חשובים לרווחת החברים וקידום המקצוע. כך, למשל, נושא כמו ההצעה להעלאת סמכות השלום ל-5 (!) מיליון ש”ח (ועדת אור) – לא נדון עד עצם היום הזה, חרף בקשתי אשר נתמכה בחתימת 6 חברי הוועד (דבר שלפי חוק הלשכה מחייב דיון מהיר). במקום זאת מעלה כהן לדיון בוועד המרכזי נושאים כמו חוקיות פיטום אווזים…

התנהלותו של כהן הביאה לכך שמעמד הלשכה ועורכי הדין הגיע בקדנציה זו לשפל מדרגה חסר תקדים: עניני המקצוע מוזנחים; בכנסת ובמשרד המשפטים מתעלמים מהלשכה ומהעומד בראשה; כהן הצליח גם לקומם עליו גם רבים מחברי הכנסת כאשר נחפז לפרסם, בעקבות הרצח המזוויע של השופט עדי אזר ז”ל, הודעה השולחת אצבע מאשימה כנגד הפוליטיקאים…

כהן נוקט תעלולים אנטי דמוקרטים שונים משונים בניהול ישיבות הועד המרכזי ומשום כך נאלצה סיעתנו לעתור נגדו לבית המשפט העליון (בג”צ 6091/04). בג”צ הורה לשלמה כהן לכבד את חוק הלשכה ואת הצו החלוט אשר ניתן בזמנו לבקשתו (בג”צ 954/97). תגובת כהן: “… בג”צ פשוט טעה…” (ישיבה מיום 23/6/05) תוך התחמקות מכיבוד הצו החלוט עד עצם היום הזה. בביטאון הלשכה הממומן מכספי החברים, ועוסק כמובן בתשבחות וקילוסים לכהן וחבורתו, ברוח ימי “פראבדה”, דווח לחברי הלשכה כאילו העתירה נדחתה… בימים אלה, מחוסר ברירה, חזרנו ועתרנו לבג”צ בעניין זה.

התנהלות כהן מופנית לא פעם גם כלפי שותפיו. כך למשל הוא ניסה להעביר במחטף, תוך כפיית חברי הוועד הערביים, החלטה התומכת בחובת שירות לאומי לאוכלוסיה הערבית. אנו סבורים ששינוי יסודי בסטאטוס קוו הנוהג במשך שנים בין חלקי אוכלוסיה שונים צריך להתבצע רק מכוח הסכמה שהושגה בהידברות, ולא בכוח ובמחטף (ככל שהלשכה צריכה לעסוק בנושאים שכאלה). לפיכך הכשלנו מהלך זה של כהן.

כהן וחבורתו מנהלים מלחמת חורמה בארגון המשפטנים היהודי. שנים הם ניסו לפרקו בטענה שהלשכה איננה רשאית(?) לסבסד משפטנים יהודים. בקדנציה זו, כששנוא נפשו של כהן עו”ד אלכס הרטמן נבחר לראשות הארגון, לא בחלו באמצעים מדחיפתו הפיזית (!) ע”י כהן מעל במת הכנס העולמי של הארגון ועד הליכי סרק בבית המשפט לביטול בחירת הרטמן – אשר נדחו תוך חיוב הלשכה ושאר העותרים בהוצאות. כהן דאג כמובן כי הלשכה תממן – על חשבון מיסי החבר – את מלוא תשלום ההוצאות, גם של העותרים הפרטיים.

אנחנו התרכזנו ככל האפשר בהגנת ענייני החברים והמקצוע. כך, למשל ועל קצה המזלג:


§ בלמנו בכנסת את הניסיון להעלות את סמכות בימ”ש השלום ל- 5 מיליון ש”ח, וזאת על אף הפרעותיו של שלמה כהן התומך באיוולת זו, והמונע מזה חודשים ארוכים דיון בו בוועד המרכזי ביודעו כי הרוב נגדו (נזכיר כי ענייני קניין רוחני – בהם עוסק כהן – הושארו במחוזי).

§ גיבשנו רוב בוועד המרכזי המתנגד לקיצור תקופות ההתיישנות (מ-7 שנים ל-4! שנים), הצעה שנועדה להקל על הגופים הגדולים והחזקים ולפגוע באזרח הקטן, ופעלנו נגד יוזמה זו בכנסת (כהן בחר להימנע…).

§ הובלנו את התנגדות הלשכה לקביעת אגרות לבקשות ביניים בהליכים אזרחיים.

§ המשכנו במאבק נגד המשמרת השניה: הן למניעת התפשטותה מעבר לביהמ”ש השלום בתל אביב והן לצמצומה ההדרגתי עד שתבוטל לחלוטין.

§ התנגדנו נמרצות למהלך של גזילת העתודה הכספית של וועד מחוז תל אביב, אשר נצברה משך שנים של ניהול קפדני, מהלך אשר כהן הוביל כדי לחסל חשבונות פוליטיים ואישיים עם יו”ר וועד מחוז ת”א מחד- גיסא, וכדי לכסות על גירעונות שנצברו בניהולו הבזבזני בוועד המרכזי בראשותו, מאידך-גיסא.

§ תמכנו בעקביות בגיוון המינויים לבית המשפט העליון, לרבות מינויה של פרופ’ גביזון, בעוד כהן מנצל (גם בעניין זה) את ביטאון הלשכה להתקפה אישית מכוערת כנגד פרופ’ גביזון כחלק מפעילותו לקידום מינוי של ידידו הפוסט-ציוני פרופ’ קרמניצר.

§ בלמנו – פעם אחר פעם – את הניסיונות לחסל את ענף הרשלנות הרפואית, החשוב לזכויות האזרח מצד אחד והמפרנס עורכי-דין רבים מצד שני, בעוד כהן עומד מנגד.

§ ועוד פעולות רבות שתקצר היריעה מלפרטן.

 

חשוב גם להזכיר כי, אחרי קדנציה קודמת של בזבוזי מיליונים, כהן הוביל בדיוני התקציב לקראת 2004 (בתקופת מיתון) מהלך של העלאת דמי החבר ב- 25%, בין השאר כדי לסדר ג’ובים למקורביו. כך הפך עוזרו האישי בקדנציה הקודמת (עו”ד אלי נקר) לעוזר מנכ”ל בעלות של כ- 300,000 ₪ בשנה – ללא צורך ענייני וללא מכרז. ניסיונותינו לבלום מהלכים אלה, ואף להוריד את מסי החבר, לא עלו יפה למרבה הצער.

אסיים בנושא החשוב של ייצוג הלשכה בוועדה לבחירת שופטים.

מאז ומעולם נציגי הלשכה בוועדה חשובה זו היו עורכי-דין מהשורה הראשונה, אשר הופעה בבתי המשפט הייתה לחם חוקם. משום חשיבות העניין בחר ראש הלשכה הקודם, דרור חטר-ישי, להפסיק להופיע בבתי המשפט ולכהן בוועדה מתוך מטרה לשפר את איכות המינויים ולהפסיק את המנהג של “חבר מביא חבר”. על כך שילם מחיר אישי כבד. כהן, לעומת זאת, הביא לבחירת עסקן המקורב אליו, יורם גיא-רון, החסר כל ניסיון של ממש בייצוג בבתי המשפט, המכהן כחבר הוועדה מאז 1999. אגב, כשבודקים מגלים כי באופן “מפתיע” מונו לשפיטה לאחר מכן מספר עורכי דין ממשרדו של גיא-רון זה.

ב-6/12/05 תבחר הלשכה את שני נציגיה בוועדה. האם ישוב וייבחר מי שכוחו בעיקר בעסקנות, כפי שרוצה כהן, או האם יצליח המהלך להעמיד נציגות ראויה של צמרת המקצוע, עורכי הדין פרופ’ יעקב נאמן ופנחס מרינסקי, שנעתרו לבקשתנו ובקשת חברים רבים לקבל על עצמם את המשימה. האם תגבר העסקנות ושיטת “חבר מביא חבר” או נחזור לייצוג הלשכה בוועדה חשובה זו ע”י בכירי המקצוע הפועלים מתוך שיקולים מקצועיים.

המענה לקושיה זו מונח לפתחם של קבוצת אנשי ימין, המהווה את לשון המאזניים בלשכה, אשר בלעדיהם אין לכהן רוב, ובהם יו”ר וועדת הבחירות של המפד”ל אהרון נמדר, חבר הליכוד יריב לוין ואנשי סיעתו (מחץ), מועמד הליכוד לראשות הלשכה שי סגל ואיש סיעתו חבר הליכוד ישראל שמעוני. אני משוכנע כי הצבעת קבוצה זו תבוסס על יושרה ומחויבות לטובת המקצוע, ציבור עורכי הדין וציבור המתדיינים.

___________

עו”ד יראון פסטינגר הוא חבר הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר