איך להיות שופט גרוע

איך להיות שופט גרוע

עופר יהלום
17.09.2005 15:19

קיים את הכללים האלה בקפדנות ומובטח לך שתהפוך במהרה לשופט הגרוע בעולם, ותקבל בחדר אחורי ואפוף עשן את פרס המינהל התקין על שם ריצ’רד ניקסון ומזוודה מלאה בדולרים משומשים, כגמול על כך שהבאת אותנו עמוק לתוך העולם השלישי. מכאן דרכך תהיה סלולה לתפקיד נשיא בית – המשפט העליון במדינתנו הריבונית, היא הרפובליקה העממית של קונגו-בראזאוויל.



איך להיות שופט גרוע

(המאמר מנוסח בלשון זכר אבל הוא מכוון לשני המינים. וכמאמר הפתגם, כל מי שחושב שהכוונה אליו כנראה שזה באמת כך)

 

א.              כפי שאמר זאב ז’בוטינסקי – רעש הוא רעש ושקט הוא רפש.  תן לעורכי הדין לשאת נאומי פתיחה ארוכים וצעקניים, תוך שימוש בשפה גבוהה ככל האפשר, וגם להתפרץ זה לדברי זה ללא קשר למה שקיים כבר בתיק. העובדה שאין בארץ מושבעים אינה צריכה להפריע לעורכי הדין להשפיע עליך בכוח אישיותם וחולשת אישיותך.

ב.               על כבודך לשמור על כבודו, ולא על כבודם של אחרים. הקפד ללבוש את הגלימה גם בלשכתך, שב על דוכן גבוה ככל האפשר והרם קול לעתים קרובות על הנמצאים בלשכה ובאולם. עליך גם להקפיד על כך שעורכי הדין יקודו לפניך, יפנו אליך בגוף שלישי (למרות שאין שום חוק או תקנה שמחייבים את זה!) ויגיעו לדיונים כשהם לבושים רק בגלימה ובחליפה ועונדים עניבה (שחורה וללא דוגמאות!); שיגידו תודה שלא דורשים מהם לחבוש פיאה נוכרית.

ג.                הזמן הוא המשאב החשוב ביותר העומד לרשותך. כפי שאומרות המורות – אם מישהו מפחד לאחר שיקום שעה קודם. במקרה ואחד הצדדים לא מגיע בזמן לדיון (באותה שעה או באותה דקה), או שהוא מאחר ביום אחד להגיש את מה שהיה צריך להגיש, חובה עליך לתת נגדו מיד פסק-דין ולהטיל עליו הוצאות כבדות. אל תתחשב בכך שכעבור זמן קצר יבוטל פסק הדין; גם אם תרמת להגדלת העומס, בכל זאת אתה ראוי לטפיחה על השכם בעקבות העובדה שהכנסת עוד כסף למערכת!

ד.               אל תטרח להורות על הבאת ראיות או על הזמנת עדים מטעמך; זהו תפקידם של הצדדים בלבד. אחר כך תמיד תוכל להגיד שפסקת לפי הראיות שהם הביאו לפניך, ומובן שלא הובאו ע”י המנגנון העומד לרשותך, למרות שסמכויותיו שכמעט ואינן מוגבלות.

ה.              כל כללי הפרוצדורה פרט לסעיפים הקודמים הם מיותרים לחלוטין. עורכי הדין אינם זקוקים לרשותך כדי להוסיף נימוקים על כתבי הטענות, להביא ראיות בשלבים מאוחרים ואף לפתוח את כל התיק מחדש בשלב הערעור. גם ניירת זה דבר מיותר;כל הבקשות, התגובות, הסיכומים והטיעונים לעונש יכולים להיות בעל פה. אם משום מה מישהו בכל זאת מגיש כתבי טענות בכתב, הוא יכול לחרוג מהאורך שקבעת כאוות נפשו.

ו.                אדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו באמצעות הכנסתו לניידת לעיני מצלמות טלוויזיה. הקפד להתעדכן בסקירת המשפטים המתנהלים לפניך בכלי התקשורת, בייחוד אם עוד לא שמעת בבית המשפט את טענות הצדדים ובאי כוחם המתראיינים באותם כלי תקשורת. חשוב מכך – אין כמראהו של עציר המובל במסדרונות בית המשפט כשהוא כבול, בייחוד באזיקי רגליים, כדי להגביר את אימון הציבור במערכת המשפט . מצד שני, מובן שלא תיתן לעיתונאים להיכנס לאולמך, אחרת עוד ייוודע מה באמת הולך שם.

ז.                כל העולם במה – ובית המשפט בכלל זה. אין טעם לכתוב חוות דעת על סמך כתבי הטענות והראיות שנלוו אליהם;הן ההליכים המקדמיים והן שלב הוכחות צריכים להפוך להתגוששות קולנית בין הצדדים וערכי דינם, בהשתתפותך הפעילה ולהנאתך המלאה.

ח.              השיטה הטובה ביותר להוריד מעצמך את העומס של תיקים אזרחיים, היא לגרום לאחד הצדדים לוותר באמצעות איום בהטלת הוצאות כבדות. כך הרגת שתי ציפורים במכה אחת, מכיוון שגם הורדת את העומס וגם נמנעת מבזבוז הזמן במקרה והיית צריך לפשר בין עמדות הצדדים, שהרי אז שניהם עלולים להיות שבעי רצון מן התוצאה.

ט.              באם אתה מחליט לקבל ערעור על החלטה או פסק-דין של ערכאה נמוכה, אל תשכח להוסיף מילות נזיפה קשות למי שנתן אותם. הטחת עלבונו בעמיתיך לכס השיפוט היא מצווה גדולה (מובן שלא בבכירים ממך, שבהם תלוי קידומך, יוקרתך או האישור לעבודה נוספת). אם קיבלת את הערעור – מספיק לכתוב שורה אחת וזהו.

י.                מינוי מומחים מטעמך הוא עניין מיותר. עדיף שתקבל תמיד את חוות דעתו של מומחה שהביא אחד הצדדים, שהרי העובדה ששכרו שולם ע”י צד זה אינה יכולה להביא לשום הטיה של חוות הדעת. אם לא נאמין למומחי הצדדים עוד נתחיל לחשוב שיתכן לפעמים שעדים או אפילו עורכי דין משקרים לבית המשפט, וזה כמובן דבר שלא יתכן בשום אופן.

יא.            כחבר במש”ג (מסדר השופטים הגרועים), מובן שרוב זמנך מוקדש לחלטורות ועבודות נוספות שונות, אבל גם עורכי הדין צריכים להתפרנס. עליך לפסוק הוצאות משפט גבוהות בהרבה מן התעריף המומלץ של הקמצנים ההם מהלשכה, וללא כל נימוק; ואתה יכול להאמין להסכם שכר-טרחה שהראו לך, גם אם לא הוכיחו לך שהסכום באמת שולם. מובן שכאשר פוסקים שכר טרחה, יש להפרידו מן התביעה העיקרית ולהעבירו לידי עורך הדין גם אם ניתן במסגרת פשרה. וגם במקרה שאתה מחליט על הפקדה כלשהי או עיכוב ביצוע פס”ד כספי, אל תורה שיופקדו בקופת בית-המשפט אלא בידי אחד מעורכי הדין, שהכסף בטוח בידם כאילו נמצא בידי ראש הממשלה עצמו – ומי יאמין שהוא לא אדם ישר?

יב.            “אחידות בפסיקה” היא עיקרון שמקרו מעבר לים ואין לו מקום בשיטת במשפט שלנו – בייחוד בתחומים כמו פסיקת הוצאות וענישה פלילית; לא חשוב מה אומר החוק והתקדימים, אלא מה צודק לפי שדעתך באותו רגע, ולפי זה עליך להקפיד על פירוש ו”איבחון” של כל סעיפי החוק ופסקי הדין, בין אם ניתנו ע”י ערכאות גבוהות יותר או במועד מוקדם יותר.זכור – מרגע שעלית על כס השיפוט, אתה הוא הקובע ואף אחד לא יגיד לך מה לעשות, רק מכיוון שהמנוול ההוא מונה לפניך, קודם יותר מהר או שהוא יושב באיזו רשות שלטונית אחרת.

יג.              כאמור, הטקסיות היא עניין חשוב. אם אתה מוכרח לשלוח החלטות בדואר או בפקס, אל תטרח לחתום עליהן, כדי שייקח לזייף את חתימתך. עם זאת, מומלץ להזמין את הצדדים ועורכי דינם כדי להקריא להן את החלטות ופסקי הדין, וכך הצלחת גם לגרום להם טרחה רבה וגם השגת הפתעה מלאה ותגובות מעניינות. מי אמר שאין שכר לעמלך?

יד.            מחובתך לשמור על הקופה הציבורית, ולכן אסור לך לזכות נאשמים שישבו במעצר, אחרת אתה  עלול לחשוף את המדינה לתביעת נזיקין . במקרים קיצוניים, הטל על נאשם כזה עונש חופף לתקופה שישב במעצר, כך שאף אחד לא יתלונן יותר מדי.

טו.            אתה לא יכול להרשות לעצמך שיתקבל ערעור על פסק-דיו שנתת, ולכן הקפד לכבול את ידי ערכאת הערעור ע”י “אמון” או “אי-אמון” בהתנהגות העדים שאתה השופט היחיד ששמע אותם. אמנם אף פרופסור לפסיכולוגיה לא הי מעיז לקבוע ממצאים כאלה, אבל הידע והניסיון שלך שווים הרבה יותר משלהם. ראית פעם פסיכולוג שמחזיק ביד פטיש יפה כמו שלך?

טז.           ממש כפי שלואי פסטר פיתח את החיסון לכלבת בלי שלקה בה בעצמו, אתה אינך צריך לבקר בבתי המעצר ולהתחכך בזוהמה הפיזית והאנושית שנמצאת שם רק מכיוון שתפקידך לשלוח לשם חשודים, נאשמים ופושעים אחרים.

יז.             למרבה הצער, חלק מתפקידך הוא פקידותי. בקש שיביאו ללשכתך יחד עם ארוחת הצהריים  את ערימת צווי החיפוש והמעצר שביקשו רשויות התביעה וחתום עליהם, בלי לקרוא אותם ובוודאי בלי נימוקים, בין ארוחת הצהריים לבין הקינוח.

יח.            כתוב פסקי דין ארוכים ומפותלים ככל האפשר, מלווים בציטוטים בשפות זרות ותוך שימוש בביטויים רבים שמקורם בשפת אמך – ארמית. אידיאלי בייחוד אפם אתה רוצה למנוע מצב שבו מישהו יכול להבין את פסק הדין לאשורו ובכך תיחשף בורותך ברבים.

יט.            אל תטרח לכתוב מספרי תעודות זהות של הצדדים על פסקי דין. בכך תוכל לגרום להרבה תיקי הוצל”פ נגד חייבים לא-נכונים ותגביר את הבלבול במערכת.

כ.               עיון בכתבי טענות, שלא לדבר על קריאתם, הוא בזבוז זמן נוראי. עליך לנקוט בשיטה מהירה יותר ועדיפה בהרבה כדי להבין אם יש ממש בטענות אחד הצדדים: עו”ד המגיש לבית משפט כתבי טענות של עשרות עמודים כרוכים בפלסטיק אדום עם גדילים מוזהבים, ומגיע לכל דיון עם סוללה שלמה של עורכי דין הוא בוודאי מי שיש לו קייס חזק; עזוב את זה שבוודאי לא כתב שם מילה אחת ואין לו מושג בתיק. אחד כזה בוודאי יישב יום אחד בוועדה למינוי שופטים, אז תן לו את הכבוד המגיע לו!

כא.          אותו תומס ג’פרסון שחי לפני 200 שנה לא ידע כלום; הפרדת הרשויות אינה אלא פיקציה, שהרי ידוע לך היטב שרב היושבים על כס השיפוט בארץ הגיעו מהרשות המבצעת, ויש סיכוי ניכר שגם אתה הגעת משם. עליך להקפיד תמיד ליצור יחסי ידידות קרובים עם אנשי הפרקליטות, בייחוד אלה המופיעים לפניך באופן קבוע, ואף לתת להם לשבת בלשכתך. מילוי כלל זה עשוי להועיל לך ולהם גם יחד בעת ניהול המשפט ולקצר את ההליכים.

קיים את הכללים האלה בקפדנות ומובטח לך שתהפוך במהרה לשופט הגרוע בעולם, ותקבל בחדר אחורי ואפוף עשן את פרס המינהל התקין על שם ריצ’רד ניקסון ומזוודה מלאה בדולרים משומשים, כגמול על כך שהבאת אותנו עמוק לתוך העולם השלישי. מכאן דרכך תהיה סלולה לתפקיד נשיא בית – המשפט העליון במדינתנו הריבונית, היא הרפובליקה העממית של קונגו-בראזאוויל.

עלה והצלח!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר