ראו איזו מדינה מטורפת:

“שני אסירים ירדנים מוחזקים בכלא השרון חודשים ארוכים לאחר שסיימו לרצות את עונשם, כיוון ששירות בתי הסוהר (שב”ס) וצה”ל לא הגיעו להסכמה מי ישלם את הוצאות העברתם לגבול“.

זה לא רק הנבזות והשפלות מהבחינה ההומנית, אלא גם טימטום-פרופר, כי להמשיך ולהחזיק אותם זה עולה, ככל הידוע לי, משהו כמו 100$ ליום לכל אסיר, אז שיכניסו אותם למונית, ע”ח השב”ס, ואחר כך ייתווכחו, אבל הם כנראה לא מסוגלים לכך.

וזה המשך טבעי לאמירה המפורסמת של פליאה אלבק, כשהייתה מנהלת המח’ האזרחית בפרקליטות המדינה: “התובע רק הרוויח ממותה של אשתו, ונזקו הוא לכל היותר אפס”.

כשאתה רואה או שומע דברים כאלה אתה רוצה להטיח את ראשך בקיר הקרוב, מרוב בושה, אבל עוד מעט גם קירות לא יהיו לנו.