בקשה לפירוש מוסמך לפסק הדין

בקשה לפירוש מוסמך לפסק הדין

שמחה ניר, עו”ד נגד הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת”א
25.08.2005 01:36
בקשה לפירוש מוסמך לפסק הדין


בפסה”ד מופיעה המילה “בוטה” לפחות 19 פעמים, בהטיות שונות, ובהקשרים שונים. למילה האמורה “בוטה” ישנם כמה וכמה משמעויות מילוניות, ואולי גם משמעויות נוספות, בלשון בני אדם. בלא פירוש מוסמך לוקה פסה”ד בחוסר-בהירות…



על”ע 4743/02

על”ע 10484/02+10737/02

על”ע 9684/03+9728/03

על”ע 2025/04+738/04

 

בבית המשפט העליון בירושלים

המערער: שמחה ניר, עו”ד,

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’ 050-7520000

 

 נ           ג           ד

 

המשיב: הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת”א

 

בקשה לפירוש מוסמך לפסק הדין

1.                הגם שפסה”ד טרם הומצא למערער, נפלה בחלקו הזכות לקרוא את פסה”ד באינטרנט.

2.                בפסה”ד מופיעה המילה “בוטה” לפחות 19 פעמים, בהטיות שונות, ובהקשרים שונים.

3.                למילה האמורה “בוטה” ישנם כמה וכמה משמעויות מילוניות, ואולי גם משמעויות נוספות, בלשון בני אדם.

4.                בלא פירוש מוסמך לוקה פסה”ד בחוסר-בהירות.

5.                אשר על כן מבוקש ליתן פירוש מוסמך לכל אחד מהמופעים של המילה האמורה, על הטיותיה השונות.

 

 

שמחה ניר, עו”ד

      המערער

 

להחלטה

הודעה משלימה/בקשה לתיקון העתירה

 

 

 

 

דנ”מ 7074/05

(על”ע 4743/02

על”ע 10484/02+10737/02

על”ע 9684/03+9728/03

על”ע 2025/04+738/04)

 

בבית המשפט העליון בירושלים

העותר: שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’ 050-7520000

 

 נ           ג           ד

 

המשיב: הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת”א

 

הודעה משלימה/בקשה לתיקון העתירה

1.                  כאמור בסעיף 2 לעתירה, הגיש העותר, יחד עם העתירה עצמה, גם בקשה למתן פירוש מוסמך של פסק-הדין, בציינו כי הוא שומר על זכותו לתקן את עתירתו בהתאם.

2.                  בינתיים ניתנה ההחלטה באותה הבקשה (ושתיהן מצורפות כאן).

3.                  העותר סבור כי אין הוא זקוק לרשות על מנת לתקן את עתירתו, כי ההחלטה הופכת לחלק מפסק-הדין.

4.                  החלטת ה”סירוב” ליתן הבהרה מבהירה את פסק-הדין יותר מאלף הבהרות.

לפי ההחלטה, כל התבטאות “בוטה”, לפי כל פרשנות אפשרית, היא התבטאות אסורה.

המילה “בוטה” משמעותה המילונית היא, בין היתר, גם חריף או נוקב, ומכאן אנו למדים כי מעת שניתנו פסה”ד וההחלטה האמורה, ביקורת חריפה ונוקבת הינה אסורה בתכלית האיסור, וממילא היא בגדר עבירה.

5.                  ממילא אבד הכלח על הזכות לומר “דברים מקוממים ומרגיזים”, ומכאן ואילך לא נותרה לנו הזכות אלא להציג כ”טעויות מינוריות” את הדברים הכי איומים.

כך, למשל, את השוחד, אשר עד כה נחשב ל”אבי-אבות הטומאה” – התבטאות בוטה, ללא ספק, אבל עד כה גם לגיטימית, ללא ספק – ואת התמורה שמקבל-השוחד מספק לנותן-השוחד, לא ניתן יהיה עוד לכנות בביטוי האמור, וכל מה שניתן יהיה לומר עליהם הוא שהם בגדר “טעות” גרידא (“טעה כבוד השופט בדרשו ובקבלו שוחד”) …

6.                  אבל למה לנו להביא לחמנו מרחוק, מתחום השחיתות ה”קשה” (כהגדרתו של הפרופ’ יצחק זמיר), כאשר אפשר למצוא דוגמאות “מצויות” יותר?

נניח ששופט פלוני כותב בפסק-דינו כי “הסניגור המלומד כלל לא טרח להגיש את סיכומיו”, כאשר בתיק ביהמ”ש עצמו נמצאת כל הזמן חוברת עבת-כרס הנושאת את הכותרת “סיכומים מטעם הנאשם”, עם חותמת ה”נתקבל” המעידה כי הסיכומים אכן הוגשו – והוגשו במועד?

מה נאמר על כך? מה נאמר על כבוד השופט? אפילו אם נאמר כי  השופט המלומד לא טרח לבדוק את התיק, הרי אלה דברים בוטים – “נוקבים” ו”חריפים”.

והנה, לשיטתו של פסה”ד, אסור לומר את זאת!

ומהו הדין אם הביקורת מוסיפה גם התייחסות ערכית (שלילית, כמובן, וממילא גם חריפה, דהיינו “בוטה”)?

ומהו הדין אם אצל אותו השופט הדבר קורה פעם-אחר-פעם-אחר-פעם ברציפות, כך שהביקורת כבר עוברת, בהכרח, מתחום הענייני אל התחום האישי? האם אסור לביקורת להגיב בחריפות (=בוטות, כמובן), לקשר את המקרים זה לזה, ולדרוש כי יוסקו נגדו מסקנות אישיות?!

ומה אם עורך-הדין סבור כי המדינה מטעה (או ממשיכה להטעות) את כבוד בית המשפט, והוא, כקצין בית המשפט, רואה חובה לעצמו להתריע על כך?

לפי מיטב המסורת האומרת כי בעניינים כגון דא טענת “אמת דיברתי” אינה הגנה – וכב’ ביהמ”ש אכן לא מתייחס לאמת העובדתית, אלא רק ל”בוטות” של ה”לשון” – יוצא כי למדינה (ולמעשה לכל מתדיין) מותר להטעות את בית המשפט, אבל לקצין בית המשפט אסור להתריע על כך, כי בעצם ההתרעה יש משום “לשון בוטה ובלתי מרוסנת” כלפי מי שמטעה את בית המשפט!!!

ומדוע לשונם של גדולים, כולל שופטי ביהמ”ש העליון, הופכת ל”לשון בוטה ובלתי מרוסנת” כאשר קצין בית המשפט הוא המשתמש בה?!

7.                  הפרשנות הגורפת למילה “בוטה”, כעולה מההחלטה, תוחל, ללא ספק, כהלכה מחייבת, לא רק על עבירות משמעת של עורכי-דין, אלא גם על עבירות פליליות כגון עבירת ה”זילות” (סעיף 255 לחוק העונשין תשל”ז-1977).

8.                  הפרשנות הגורפת למילה “בוטה”, כעולה מההחלטה, סותמת את הגולל על חופש הביטוי והחופש לבקר את רשויות השלטון.

9.                  לפי הפרשנות הזאת – אשר, ככל פרשנות-דין, חלה, כמובן, רטרואקטיבית לתחילת תוקפו של הדין – אפשר להושיב רבים וטובים על ספסל-הנאשמים, כולל כמה שופטים של בית משפט נכבד זה, על דברים אשר נחשבו, בעת אמירתם, לראויים לכל הערצה, ואילו לפי פסה”ד נשוא העתירה הם ראויים לכל גנאי.

10.              לפי הפרשנות הזאת גם בית הדין המשמעתי לשופטים ייסתם תוך שבוע לעולמים, כי אם האמירה “מטעה את בית המשפט” הינה “לשון בוטה ובלתי מרוסנת” – מי השופט אשר מעודו לא השתמש בה?

11.              אשר על כן מבוקש לראות את העתירה לדיון נוסף (דנ”מ 7074/05) ככוללת גם את האמור לעיל.

 

 

 

שמחה ניר, עו”ד

       העותר

העתק: למשיב, בפקס’

 

מצורפות:

 

א. בקשה לפירוש מוסמך

ב. החלטה בבקשה




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר