בשבועות האחרונים האתר שבנדון (להלן גם: האתר) סובל מהתנכלויות חוזרות
ונשנות, וכל העקבות מוליכים אל היחידה שאתה עומד בראשה, ומשם אל יחידות ממשלתיות
שאתם מתואמים איתן.

אני מזמין אתכם לחדול מההתנכלויות האלה.

ראשית אביא את סוג העבירות הראשון שאתם עצמכם, באתר משרד המשפטים, מונים בגדר
“פשיעת הסייבר”:

·
עבירות
נגד מחשב ונגד מידע – חדירה לחומר מחשב, הפצת וירוסים, סוסים
טרויאניים ותולעים, הפרעה לפעולת מחשב (כגון בדרך של התקפות DDoS), גניבת מידע ממוחשב (מידע אישי, מידע בעל ערך כלכלי, מידע בעל
חשיבות לביטחון הלאומי) ועוד. המניעים לביצוע עבירות אלה יכולים להיות מגוונים:
טרור, ריגול עסקי או מניעים אישיים.

עם כל הכבוד, רשויות החוק אינן רשאיות להפר את החוק – ובמיוחד לא לנקוט
אמצעים אשר הן עצמן מגדירות כ”פשיעה”.

אפנה את תשומת ליבך לכך שהשרת המארח את האתר נמצא על אדמת ארצות הברית –
ארץ חופש-הביטוי שמדינת ישראל מתעקשת שלא ללמוד ממנה – ועירובן של רשויות החוק
האמריקאיות בנושא הזה יכניס את מדינת ישראל לתסבוכת בין-לאומית.

מעבר לכך כדאי לכם להפנים כי שום פעולה בלתי-חוקית לא תעזור לכם: בידי
העתק מלא של האתר, אני מתכונן להעלות אותו על כמה וכמה פלטפורמות שונות, ואם יהיה
צורך – גם להפיצו חינם על גבי דיסק, כך שהציבור יקבל את מלוא המידע והדיעות.

אני יודע מה מקומם את מושאי הביקורת שלי ושל חברי למערכת האתרים של
קימקא: העובדה שאי אפשר לנקוט נגדה שום אמצעים משפטיים, משום שהיא אינה יוצרת
שום דבר חדש שאינו גלוי לציבור, וכל-כולה אינו אלא פרשנות על חומרים רשמיים (פסיקת
בתי המשפט וחומר רשמי אחר) ועל מידע שכבר פורסם ברבים לפני שאנחנו נגענו בו.

ואם הפרשנות שלנו היא מקוממת ומרגיזה – כאן בדיוק מתחיל חופש-הביטוי.

אציין בהקשר זה כי זה למעלה מחמישים שנה שאני מנסה להביא את מושאי
ביקורתי לתבוע אותי על לשון הרע, אבל לשווא. הדבר היחיד שהיה להם כדי להשתיק אותי היו
הטענות כנגד ה”סגנון” שלי, אבל הם ירו לעצמם בכל הרגליים בכך שהם הוציאו
אותי מעריכת הדין, ועכשיו הם לא יכולים להשתיק אותי – גם לא בתירוצי
ה”סגנון” שלהם.

זאת ועוד: כדי להיות הגון כלפי המבוקרים שלי יצרתי מוסד שאינו ידוע בעולם
העיתונות: העמדת הפרסומים שלי ל”דיברור מרצון” מטעם המבוקרים, לפני
פרסומם. לצערי אף אחד ממושאי הפרסומים שלי מעולם לא הרים את הכפפה, ואני לא מתבזה
להציע את הדיברור למי שבעבר לא קיבל את ידי המושטת.

אוסיף עוד כי בעבר, אחרי פנייה של מר ברק לייזר, היועץ המשפטי להנהלת בתי
המשפט לאחד האתרים, בה הוא ביקש מהם להסיר פרסום מסויים, פניתי אליו ושאלתיו מדוע
הוא לא פונה גם אלי, ותשובתו הייתה: אם יהיה לנו הצורך – נפנה גם אליך (אבל כאשר
הצעתי לו דיברור מרצון – הוא כלל לא התייחס לכך).

ואכן, לאחרונה קיבלתי מהגב’ ליאת יוסים, המציגה את עצמה בתואר המשונה
“הגורם הממונה על הכפשת שופטים”, דרישה להסיר פרסום מסויים. על כך עניתי
לה: אצלי באתר ישנם פרסומים רבים שהם קשים יותר, וחמורים יותר – בואי נתחיל
קודם מהם.

כמה מפתיע – הגב’ יוסים השיבה ריקם את ידי המושטת.

אתה מוזמן להעביר לכל המעוניין את המסר לפיו אני מוכן להעביר לכל נפגע
פוטנציאלי, בטרם פרסום, כל חומר שיש בדעתי לפרסמו. אני מוכן להתייחס בכבוד
וברצינות לכל הערה בעניין פרסומים קיימים – רק תגידו שעו”ד שמחה ניר אינו
הוגן כלפי מבוקריו.

ואחרון-אחרון: אם, לדעתכם, יש משום עבירה בפרסום כלשהו באתר – אתם מוזמנים
להגיש נגדי כל אישום שתרצו. אתם אפילו לא צריכים להזמין אותי לחקירה, משום שהפרסומים
נמצאים ברשת, ואת הבעלות על הדומיינים ניתן להוכיח באמצעים הכי פשוטים העומדים
לרשותכם (וגם אין לי כל כוונה להתכחש לאחריותי על כל פרסום שבחתימתי, או באתר
שלי).

בכבוד רב,

שמחה ניר, עו”ד

עורך ראשי

רשת האתרים של
קימקא

העתקים:

·
היועץ המשפטי
לממשלה

·
ועדת ארבל

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- משרד המשפטים, תold post

אל: מנהל יחידת הסייבר, הנדון: נא להפסיק את ההתנכלות לאתר של קימקא

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל