המילה
“שקר” מופיעה במקרא פעמים רבות: “לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד
שָׁקֶר” (שמות, כ, יג); “מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק“
(שמות כג, ז); “וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ” (ויקרא יט,
יא), ועוד, ולא צריך להיות מומחה ללינגוויסטיקה כדי להבין עד כמה מסובך היה לומר
את אותם הדברים בלי להשתמש במילה “שקר”.

גם בחקיקה המילה
הזאת מופיעה בכמויות מסחריות. כך, למשל, בחוק העונשין היא מופיעה 12 פעמים,
ושני סעיפים (237, 239) קובעים במישרין את העבירות של עדות שקר ושבועת
שקר.

וגם שופטינו,
אניני-ה”סגנון” הצח והזך, לא בוחלים במילה המפורשת הזאת.

כך, למשל, בע”פ
352/89, מויאל יעקב נ’ מדינת ישראל, פ”ד מה(1), 719, מדבר השופט יעקב מלץ
(בסעיף 3, פיסקה שביעית, לפסק דינו) על “מערכת הראיות הנסיבתיות כשהיא מחוזקת
באמרות שונות של המערער עצמו, הן במשטרה והן בבית המשפט, ובמספר ניכר של שקרים,
שבהם ניסה להלעיט הן את חוקריו והן את בית המשפט” (ההדגשה שלי), והמילה
“שקר” מופיעה בפסה”ד הזה, בהטיות שונות, תשע פעמים.

כעת בואו נניח שהתובע
במשפט פלילי מבקש להרשיע את הנאשם הן בעדות השקר בה הואשם, והן בעבירות אחרות בהן
הוא הואשם, והוא מוצא סיוע לראיות התביעה ב”מערכת הראיות הנסיבתיות כשהיא
מחוזקת באמרות שונות של המערער עצמו, הן במשטרה והן בבית המשפט, ובמספר ניכר של
שקרים, שבהם ניסה להלעיט הן את חוקריו והן את בית המשפט” …

היעלה על הדעת שהשופט יתריס כנגד התובע “באיזה סגנון אדוני
מדבר“, ויתלונן בפני לשכת עורכי הדין על “סגנונו הבוטה
והמשתלח” של התובע?!

שמעתי הרבה רעיונות וטענות הזויים בימי חלדי, אבל כזה עוד לא שמעתי.

המילה “שקר” היא מילה “עובדתית” טהורה: היא יכולה
להיות נכונה, והיא יכולה להיות לא נכונה. אם היא לא נכונה, ישנן בחוק סנקציות
על כך, כגון בחוק לאיסור לשון הרע, ועוד, אבל זו אינה שאלה של סגנון, אלא
של עובדות, ובמקרה של טענה משפטית המסתמכת על ראיות – בית המשפט יקבל את הטענה או
שלא יקבל אותה, אבל טענה משפטית שגוייה אינה עבירה לפי שום דין.

כמובן שאם אדם אומר דבר-שקר, הריהו משקר, וגם זו אינה מילה גסה.

ומהו הדין אם אדם אומר על זולתו שקרן? האם אפשר לומר לו באיזה
סגנון אדוני מדבר?

לטעמי אין הדבר כך.

מבחינה לשונית המילה “שקרן” אינה
שם תואר (adjective),
וממילא היא גם אינה “כינוי”, אלא שם עצם (noun), ומשמעותה היא אדם אשר אמירת דברי שקר היא תכונה אישית שלו.

כמה פעמים צריך אדם לשקר כדי שהוא ייחשב
“שקרן”?

רצוי, כמובן, לתפוס אדם בכמה שיותר שקרים,
לפני שאומרים עליו שהוא שקרן, אבל הכל תלוי “בנסיבות העניין”, כמו
שאומרים המשפטנים, כשאין להם משהו חכם יותר להגיד.

לפעמים השקר כל כך מובהק ושקוף שדי אפילו
בפעם אחת כדי שאשר יהיה לומר עליו שהוא שקרן, ואני לא מניח שהאדם עליו נאמר הדבר
יתבע את האומר ויגיד נכון שיקרתי, אבל זה היה חד-פעמי, וזה לא האופי שלי.

על
הפרוטוקוליטיקלי-קורקט

בכנסת אסור לומר על חבר הכנסת שהוא “שקרן”
– אולי אפילו מכוח כללים כתובים, אבל בוודאי שמכוח מסורת רבת-שנים: זה “לא
פרלמנטארי” …

הם רוצים שבמקום “שקרן” תגידו
“דובר דרך קבע דברי אי-אמת, בידעו שדבריו אינם אמת”: במקום מילה אחת –
עשר מלים שאומרות את אותו הדבר בדיוק.

ונשאלת השאלה בשביל מה להצטעצע ולבזבז זמן, כאשר ברור לכל שהכוונה היא
ל”שקרן” כמשמעותו המילונית?

גם הממסד המשפטי לא אוהב את זה, בעיקר
כשהוא רוצה לסתום את פיותיהם של מותחי-הביקורת, ואנחנו מכירים את זה היטב: כאשר
הביקורת, מבחינת מהותה ותוכנה, אינה ניתנת לערעור, נטפלים ל”סגנון”,
וכשנטפלים לסגנון, גם אמירות כמו “המדינה לא מגלה לנו” הן פסולות-סגנון.

אבל אצל החלאות האלה, גם אם תאמר את אותם
הדברים בלשון הכי “פרלמנטרית” – זה לא יעזור לך.

טלו, למשל, את האמירה על דברים “שלא היו בבחינת אמת, אלא
בדיוק ההפך מכך”: האם ישנה התבטאות יותר עדינה
מזאת? לא, אין, אבל השופט קבע שזו לא מתיישבת עם “תורת הצורות”, אמר
שהעונש הראוי הוא הוצאה מהמקצוע לצמיתות והביע את צערו על כך שהלשכה לא ערערה על “קולת”
העונש (30 חדשי השעייה):

כבוד(?)
השופט(?) צבי סגל נגד עו”ד שמואל יוסף: טומאה, שקרים, ספינים, נקמנות, חוצפה,
בולשביזם, מצפון רע, טיפשות – ומה לא.

והמסקנה: כאשר שופט, או “חבר”
(?) “מלומד” (?!) משקר במצח נחושה, צריך לומר כבוד השופט/חברי המלומד
אמר את האמת!

זה פרצופה של מערכת המשפט, זה פרצופה של מדינת ישראל.

אצלי
זה לא יהיה!

כידוע לכם, אני רואה את עצמי כשר המשפטים וזכויות האזרח הבא.

אצלי עניינים שבסגנון, אופן ההתנסחות וכו’, יהיו עניינים שבין אדם לעצמו
ובין אדם לחבריו, אבל הם לא יהוו עבירה לפי דין כלשהו (כולל דין משמעתי), ולא יהיו
בסיס לעיצום כל שהוא על פי הדין.

די, נמאסתם!

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא, תold post

האם “שקר”, “משקר”, “שקרן”, הן מלים “גסות”?

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל