דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה – צרור ברכות, עצות ומבחן קבלה לעבודה


דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה – צרור ברכות, עצות ומבחן קבלה לעבודה



שמחה ניר, עו”ד
17.08.2016 19:28


דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה – צרור ברכות, עצות ומבחן קבלה לעבודה - שמחה ניר - היועץ המשפטי לממשלה - שר המשפטים - רגע-רגע - דיאלקטיקה - שי ניצן - הילה גרסטל - איילת שקד - זובור - ועדת איתור - סופרלטיבים - אמרתי לכם - מבחן קבלה לעבודה - נתמ"ם - נציב תלונות מייצגי ה - דוד רוזן


וגם תיקון קל של התחזית הקודמת, לפני שנודע מי יאייש את התפקיד הזה





דוד רוזן, נציב תלונות הציבור
על מייצגי המדינה
צרור ברכות, עצות ומבחן קבלה לעבודה


וגם תיקון קל של התחזית
הקודמת, לפני שנודע מי יאייש את התפקיד הזה


שמחה ניר, עו”ד


אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי


“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת
ה”הוצאות”


זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!


הצטרפו לקבוצת הפייסבוק


“נציב תלונות הציבור על שופטים
ורשמים – זה אנחנו!”


בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!


“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא


המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים


ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים


מתי
מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?


בג”ץ
8743/14, שמחה ניר,
עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן


שרת המשפטים, איילת שקד, בחרה את השופט דוד רוזן כנציב תלונות
הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (נתמ”ם), על פי החוק החדש (חנתמ”ם) אשר
נתקבל בכנסת בימים האלה.


כל מי ששתק עד עכשיו מלא תשבחות: “בחירה מצויינת”, “ליהוק
מושלם”, “הבחירה הטובה ביותר שניתן להעלות על הדעת”, “בלעדיו
מדינת ישראל הייתה אבודה לחלוטין” ומי יודע מה עוד.


וסופרלטיבים, כידוע, לא עולים הרבה כסף.


התופעה הזאת מוכרת לעייפה: כך, למשל, כאשר ראש הממשלה לוי אשכול
נפטר, משאלי דעת הקהל נתנו לגולדה מאיר 0.4 אחוזי תמיכה, אבל כאשר היא
הומלכה לכהונה הזאת, התמיכה בה עלתה ל-61 אחוזים.


כדי להעריך את הבחירה הזאת, ישנם כמה תבחינים:


האחד – ביחס לאידיאלי: מי שלא שוגה לעולם, לא לחומרא ולא לקולא, מי שלא
עושה הנחות לאיש, לא ירא מפני איש, לא מהדר דל ולא נושא פני גדול. את ההערכה הזאת
לא ניתן לעשות לפני שהאיש מוכיח את עצמו, וגם אז יש צורך בנקודה ארכימדית לגבי כל
החלטה והחלטה שלו.


השני – ביחס למצאי הקיים של האישים אשר מתאימים למלא את התפקיד. גם כאן
יש לנו בעייה, כי אנחנו צריכים להכיר את כל ה”שוק”.


והשלישי – ביחס למועמדים שהוזכרו ב”בורסת השמות”. גם התבחין
הזה כבר לא רלוואנטי, משום שלאחר פיזורה של “ועדת האיתור”, שהוקמה לפני שנחקק
החוק החדש וחדלה להתקיים עם חקיקתו, שרת המשפטים פטורה מהתלות בוועדת “איתור”
כלשהי.


משעבר הכדור לידיה של שקד, אנחנו לא יודעים הרבה על המועמדים שהיא שקלה,
אולם ממה שפורסם אנו למדים שהמועמד שנבחר על ידה לא היה אצלה בעדיפות גבוהה במיוחד,
והיא נאלצה “להסתפק” בו, לאחר שאחרים סירבו לקבל את הכבוד הזה (מן הסתם בעקבות
הזובור שהפרקליטים עשו להילה גרסטל, אשר ברחה מהכבוד בעור שיניה).


כיוון שמעולם לא הופעתי בפני רוזן, לא הכרתי אותו באופן ישיר, אבל ממעקב
מסויים אחריו, אני מסתכן בהבעת-דיעה עליו, אבל בזהירות הראוייה והמתבקשת:


ראשית – עצם העובדה שהוא לא היה בעדיפות גבוהה אצל שרת המשפטים – זו הנקודה
החזקה ביותר לטובתו. היא, מן הסתם, רצתה “שקט תעשייתי” בפרקליטות,
וטיפוס כדוד רוזן אינו, כנראה, האדם המתאים לכך.


שנית – אני לא ממש בטוח שהסופרלטיבים שהורעפו עליו אכן יצדיקו את עצמם.


ראו, למשל, מה כותב לשבחו עידו באום, דה מארקר 14.8.2016:


הדוגמה המובהקת לכך היא הביקורת הקשה שמתח על הפרקליטות
במשפט “הדסק הרוסי של בנק הפועלים” ב-2010. זה היה אחד מכתבי האישום הראשונים
שהגישה הפרקליטות בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. הטענה היתה כי פקידים בכירים בבנק,
ששירתו לקוחות שבסיסם ברוסיה, עברו עבירות דיווח והסתרת מידע מהרשות לאיסור הלבנת הון.
רוזן זיכה את הנאשמים בתיק. הוא קבע כי הפרקליטות לא גילתה להם אלפי מסמכי חקירה, וכן
כי התנהלותה פגעה ב”אושיות מסגרת המשפט”, וכי יש בה כדי “לערער את אמון
הציבור בתביעה ובנציגיה”.


גם אני כתבתי עליו משהו, באותו העניין ממש:
An Israeli Judge Sheds Crocodile Tears: “It is not the State I
Want to Know”
. זה לא שאני יעל דיין, אלא
שכתבתי את זה במסגרת תחרות בלוגים בארה”ב, ולפעמים אני כותב לעולם כולו, ישר
באנגלית, או מתרגם ממה שכתבתי בעברית.


המאמר נכתב בעקבות הידיעה הזאת, באתר דה מארקר,
23.2.2010, ובו אני מראה כיצד אותו דוד רוזן, כשופט, מותח ביקורת על הפרקליטות,
בשביל התקשורת, מן הסתם, אבל בפועל – הכל דיבורים, דיאלקטיקה עקרה. הוא אומר דברים
כדרבונות על מחדליה של התביעה:


“זה חמור מאוד. אני אומר
לכם, אני לא משתמש בשפה הזאת, אותי זה פשוט מזעזע, זה פשוט לא נראה לי. זה לא
המדינה
שאני מכיר, זה לא המדינה שאני רוצה להכיר … אין לי שום ספק שלא פעלתם בזדון. אבל
על תקלה צריך לשלם. לפני כשנה הוגשו כתבי אישום ושוכבים אצלכם חומרים בכמויות ואתם
לא עיינתם בהם. אם אתם לא רוצים, תנו להם לעיין … איך אתם יכולים להגיש כתב אישום?
אתם יכולים לגרום לי להרשיע אותם כשהם לא אשמים בגלל שלא עברו על חומר חקירה”.


אחרי כל הדברים האלה, ואחרי שלוש או ארבע
בקשות של התביעה לדחיית המשפט למיקצי-שיפורים, הוא עדיין “מאמין” לתביעה
שרק “בשוגג” הם לא גילו להגנה את דבר קיומם של עשרות (!) קרטונים עם
חומרי חקירה, אותם חייבת הייתה התביעה להעמיד לרשות ההגנה, מיד עם הגשת כתב
האישום. ואם לא די בכך, אחרי שהוא הבהיר בדיון כי הוא “שקל צעדים דראסטיים”,
הוא בכל זאת החליט להמשיך.


כן, בסוף הוא אכן עשה את הדבר הנכון
והמתבקש, וזיכה את הנאשמים מהסיבה הזאת ממש, אבל הוא נזקק לעוד חצי שנה (ומי יודע
כמה בקשות נוספות למיקצי-שיפורים של התביעה שהוא נעתר להן) כדי לעשות את מה שהוא
היה צריך לעשות מלכתחילה – ולכל המאוחר בפעם השנייה שהתביעה כשלה בקיום המוטל
עליה.


הדברים האלה מזכירים לי שגם הנבת”ם הילה
גרסטל
“האמינה” לשי ניצן שהוא “לא התכוון” להתערב
בהליכי מינוייה של הד”ר מאיה פורמן-רזניק, כמנהלת מחלקה במכון לרפואה משפטית.
הוא רק “עבר במקום במקרה, והשיח לפי תומו”, וגרסטל קיבלה את דבריו והפסיקה
את בירור התלונה נגדו בעניין הזה.


כעת, אחרי שאנחנו יודעים מי יהיה הנתמ”ם, אני מרשה לעצמי לתקן את החלק
ה”פרטני” אשר בתחזית שפרסמתי לפני בחירתו של רוזן, תחת הכותרת
חוק
הנבת”ם החדש (2): מה צפוי לנו מהביקורת לפי המודל הדו-ראשי החדש?


וכך אמרתי:


באשר לביקורת ה”פרטנית” – קרי: בירור תלונות
אישיות נגד פרקליטים ומייצגים אחרים – הדבר תלוי במי
שיאייש את המשרה הזאת,
ובשאלה מה הוא יעשה כדי לזכות בשיתוף פעולה עם הפרקליטים, ולהימנע מכך שיתפרו גם
לו איזה תיק.


נקודת ההתחלה שלו היא
ה”מורשת” שהשאירה לו קודמתו המתפטרת – הילה גרסטל: רק 2%
מהתלונות הפרטניות שהוגשו לה נמצאו מוצדקות.


כיוון שהנבת”ם החדש לא יעסוק בביקורת
“מערכתית”, הוא ייזקק לאחוז גבוה יותר של תלונות מוצדקות – בין חמישה
לעשרה אחוזים – כדי להצדיק את עצם קיומו, וזה מה שיהיה.


תזכרו שאמרתי לכם.


כעת הגיע הזמן לתקן את החלק הזה של התחזית.


מה שברור לחלוטין שרוזן לא יוכל להסתפק בשני אחוזים של תלונות הנמצאות
מוצדקות כדי להצדיק את קיומו, אבל חוששני שהוא לא יעז למתוח חזק מדי את החוט
ביחסים שלו עם הפרקליטות. ככלות הכל הוא לא עזב את השפיטה ארבע שנים לפני גיל
הפרישה רק כדי לנטוש את תפקידו החדש בזנב מקופל בין הרגליים, כפי עשתה גרסטל.


יתירה מזאת, כיוון שחוק הנתמ”ם מונע ממנו לברר כל תלונה אשר “נוגעת”
להפעלת שיקול דעת משפטי, ומאפשר לו לחמוק מבירור כל תלונה שהיא “קנטרנית או טורדנית
על פניה”, או “עוסקת בזוטי דברים”, יש לו בהחלט מרווח רחב מאוד בו
הוא יוכל “להיות בסדר” עם הפרקליטים.


יחד עם זאת, הוא עדיין מחוייב לכל אלה אשר העלו על נס את הדיאלקטיקה שלו
מול הפרקליטות, וגם הם מחכים לכך שהוא יספק להם את הסחורה.


לאור זאת אני מעלה במעט את הקרדיט שאני נותן לנציב דוד רוזן: 12% של
תלונות מוצדקות,
בדוח התקופתי הראשון שלו. אחרי כן הוא אולי יקבל יותר ביטחון,
ואולי גם יותר תמיכה מהדרגים הפוליטיים – ובמיוחד ממי שיישב אז בלשכת שר המשפטים,
שהוא גם האחראי מיניסטריאלית על הכשלים של הפרקליטות, ואיזה אינטרס יש לו כדי
להתיר לנתמ”ם רצועה ארוכה מדי.


תזכרו שאמרתי לכם.


מכל מקום, מה שברור לי הוא שהפרקליטים “עוד יתגעגעו להילה
גרסטל”, כפי שכתב אחד העיתונאים, וזה היה ברור לי כאשר הסברתי
מדוע אני תומך
בפרקליטים בריב-הסמכויות עם הילה גרסטל
, וכאשר “ריעננתי”
את הרעיון הזה
בפנייתי אל יו”ר וחברי ועדת החוקה, חוק ומשפט.


תזכרו שלא רק אני אמרתי לכם את זה.


ברכת הדרך, כמה
עצות, ומבחן קבלה לעבודה


בנוסף לברכות השגורות במקרים כאלה, ביקשתי להשיא לנתמ”ם הנכנס שתי
עצות השלובות זו בזו.


העצה האחת נועדה למנוע מראש כל מחלוקת בשאלה אם תלונה זו או אחרת “נוגעת”
(או לא נוגעת) להפעלת שיקול דעת משפטי, ולהרחיק את היועץ המשפטי מצומת ההחלטה
המאפשר לו לחסום את  בירורן של תלונות אשר
עניינן הוא שימוש-לרעה בשיקול-הדעת המשפטי, תפירת-תיקים וכו’.


העצה השנייה היה זו אשר השאתי לפני כן לשרת המשפטים, איילת שקד,
ולנבת”ם הילה גרסטל, כאשר להבות הסכסוך על גבולות סמכותה של הנבת”ם עלו
השמיימה: הרעיון הגאוני-בפשטותו להוסיף
לנבת”ם את הפונקציה “יועץ לשר”
לכל מה שרוצים, ובתור שכזה הוא
יהיה מוסמך לתחוב את חוטמו לכל מקום בו השר עצמו רשאי לתחוב את חוטמו.


שקד וגרסטל לא קנו את  הרעיון –
אולי בגלל האגו, ואולי משום הוא הגיע בשלב בו אלף כבאים (סליחה, “לוחמי
אש”) כבר לא יכלו לכבות את אש השנאה, אבל אם הנציב הנכנס יבקש זאת לעצמו – מי
יודע: אולי איילת שקד תבין שזה גם לטובתה.


הברכות והעצות היו, כמובן רק ה”מבוא” ל”מבחן הקבלה
לעבודה” – טיפול (מכוח הוראות-המעבר שבחוק הנתמ”ם) בתלונה שגרסטל התחמקה
ממנה בתירוצים חסרי-שחר – ללא ספק משום שהנילון היה שי ניצן עצמו, וקל יותר לטפל
בתלונות כנגד סגן עוזר לפרקליט המחוז בזרנוגה
גימ”ל
, מאשר להרגיז את פרקליט המדינה באופן אישי.


כעת לא נותר לנו אלא לחכות שהאיש ינקה את השולחן בביהמ”ש המחוזי,
תל-אביב, ויתייצב לעבודה במשרד המשפטים, ירושלים.


ונשאלת  השאלה מה נעשה אם ברגע
האחרון הוא יגיד רגע-רגע, טוב לי על כס השיפוט, ואני מוותר על הכבוד שאתם
חולקים לי.


וזו פנייתי אל הנתמ”ם הנכנס – נחכה להתייחסותו:


שמחה ניר, עו”ד


www.quimka.net


www.quimka.com


www.grunis.com


quimka@quimka.com


 


14.8.2016


לכבוד


מר דוד רוזן


נציב תלונות הציבור
על מייצגי המדינה בערכאות


באמצעות היחידה
לפניות הציבור


משרד המשפטים


ירושלים


 


נכבדי,


הנדון: תיק נבת”ם 26/14 – פעולות בירור שטרם בוצעו


בפתח הדברים אברכך על מינויך לתפקיד בעייתי זה, ואאחל לך את מלוא ההצלחה.


אני מקווה שעשית  את כל
“שיעורי הבית” הדרושים בטרם הסכמת לקבל את התפקיד (קודמתך, הגב’ גרסטל,
לא עשתה זאת, ונתקלה במצבים שהיא לא צפתה מראש).


כ”ברכת הדרך” הרשה לי להשיא לך שתי עצות:


העצה האחת – אם מתעורר חשש לטירפוד תלונה בטענה שמדובר ב”שיקול דעת
משפטי” של נילון, אל תחכה שהנילון יעלה זאת, ושהיועץ המשפטי אכן יקבל את
טענתו וימנע ממך לברר את התלונה.


סע’ 27(1) לחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות,
התשע”ו-2016 (להלן – חוק הנתמ”ם או החוק), מורה כי “אין
בסמכויות הנציב לפי חוק זה כדי לגרוע מסמכותו של כל גוף שנתונה לו סמכות לברר תלונות
לפי כל דין”, וסע’ 28(א) לחוק ועדות חקירה, תשכ”ט-1968, אומר כי “אין
בחוק זה כדי לגרוע מסמכותו של שר למנות ועדת בירור לשם בדיקת ענין שבתחום תפקידיו”,
אבל, לדעתי הענייה, גם בלי הוראות-חוק אלה רשאי כל שר לבדוק ולברר כל דבר הנמצא
בתחום אחריותו המיניסטריאלית, וממילא אין בחוק הנתמ”ם כל הוראה הפוגעת בסמכותו
הכללית של שר המשפטים לנהל את ענייני משרדו, לרבות בירור תלונות על תפקוד לא ראוי
של עובדי המשרד.


לשר המשפטים מותר לברר גם את שיקול-הדעת המשפטי של הפרקליטים – לא רק
במקרים בהם הוא מופעל שלא בתום-לב, אלא אפילו במקרים בהם שיקול הדעת מופעל
בתום-לב, אבל לא באיכות הראוייה לטעמו של השר.


ואם לא די לנו בכך, לפי סע’ 16(א)(7) לחוק הנתמ”ם, הנציב לא יברר תלונה
אם הוא “סבור כי הממונה על הנילון או כל גורם אחר, הוא הגורם המתאים לבירור התלונה
…”, ומיהו “הממונה על הנילון” אם לא שר המשפטים (או השר
לבט”פ, לגבי התובעים המשטרתיים)?


מה שאני מציע הוא, איפוא, להעביר לשר(ת) המשפטים כל תלונה אשר
“מריחה” כתלונה על שיקול-דעת משפטי, לפני שהשאלה הזאת כלל מתעוררת.

לעניות דעתי, שר המשפטים יכול בהחלט להיחשב “כל גורם אחר” גם לגבי
תלונות כנגד תובעים משטרתיים.


אכן, כאשר הנציב מעביר תלונה “לממונה על הנילון או לגורם שמצא כמתאים
לבירור התלונה”, מקבל התלונה הוא זה 
אשר “יחליט אם לבררה”, אבל גם בדמיון החולני ביותר שיש לי
(ויש לי!) אני לא רואה אפשרות ששר המשפטים יחליט שלא לברר תלונות כאלה, אשר הועברו
אליו ע”י הנציב.


יש להוסיף עוד כי תלונה המועברת מהנציב ללשכת השר לעולם לא תיורט
ע”י אנשי הלשכה, כפי שהם עושים לגבי תלונות המגיעות מאנשים פרטיים.


העצה השנייה שהייתי משיא לך היא לסדר לך מעמד לא-סטטוטורי של
“יועץ לשר(ה)”,
ובתור שכזה אתה “מוסמך” לתחוב את חוטמך
לכל מקום בו השר(ה) מוסמך(כת) לתחוב את חוטמו(ה), ואף פרקליט לא יעז לחזור ולטעון
כי “חרגת מסמכותך” (כפי שעשו לגב’ גרסטל).


ומכאן – לנושא שבנדון, הוא תיק נבת”ם 26/14, שתמצית ההתרחשויות בו היא
כדלקמן:


בנושא פלוני הייתה לי התכתבות עם פרקליט שהיה כפוף
למר שי ניצן כשזה היה עדיין המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים. אותו
פרקליט – דן אלדד, מועמד לשפיטה – אשר התיק הועבר לטיפולו מהיועץ המשפטי
לממשלה (אליו פניתי במקור, בעניין השחיתות בהוצל”פ) ראה את עצמו כ”תחנת
מימסר” בלבד, וסירב לפעול על פי הנדרש כאשר היוהמ”ש מעביר חומר לטיפולו,
וזאת בטענה שעלי להתלונן במשטרה.


בתשובה לכך עניתי לאותו הפרקליט על טענותיו,
אחת-לאחת, והוספתי כי אם תמומן לי הטיסה מארה”ב ארצה וחזרה, אבוא בנפש
חפצה,
למרות שכל המידע שבידי אינו אלא “קצה חוט” לפתיחת חקירה, ואין
בידי שום ראייה קבילה, או ידיעה אישית עליה אני יכול להעיד בבית המשפט.


תשובתו החמקנית של הפרקליט דן אלדד – באיחור רב,
ורק לאחר תזכורת – הייתה “אין לי מה להוסיף” – אחת הרעות-החולות
בשירות הציבורי, שגם אותה יש להדביר, ויפה שעה אחת קודם.


כאשר התמנה שי ניצן כפרקליט המדינה, פניתי
אליו בתלונה על כך שתשובת ה”אין לי מה להוסיף” לא הייתה ראוייה, ולא
לעניין, מר ניצן לא ענה לי במשך חודשים ארוכים, ורק אחרי שהתלוננתי בפני
הנבת”ם הוא ענה לי.


ומה הוא ענה לי, ביום 29.9.2014, על מכתבי המפורט?
הוא לא מצא כל פגם בתשובת ה”אין מה להוסיף” של אלדד, ושהוא “אינו
רואה מקום” להמשיך בהתכתבות אתי, בין השאר בהתחשב בכך שאני ממשיך – “שלא
כדין” – להציג את עצמי כעו”ד.


לאחר שמניתי בפני הגב’ גרסטל את השקרים,
ההתחמקויות ואי-הרלוואנטיות בתשובתו של ניצן, עונה לי הנציבה דאז, בין השאר:


משצורפה תשובה על ידי לשכת פרקליט המדינה, לאחר
שמכתבך והחומר הנלווה לו הובא לעיונו של פרקליט המדינה, אף אם התשובה הגיעה באיחור
עקב תקלה, נראה כי תלונתך מוצתה.


ניתן היה לקבל זאת לו, לפחות, היא הייתה מוצאת
כמוצדקת את תלונתי כמוצדקת לעניין האיחור בתשובה (ובמיוחד לאור העובדה שקיבלתי
אישור על קבלת פנייתי, וטענת ה”תקלה” לא הוכחה) – אבל אפילו זה היה
רב מדי עבורה.


ועוד עונה לי הנציבה:


נוסיף ונציין כי אין זה בסמכות נבת”ם להורות
לפרקליט המדינה להשיב לך על כל נקודה ונקודה במכתבך …


וזה אומר שאם, במקום תשובה עניינית, הפרקליט הנכבד
– שהוא גם “עובד-הציבור” לעניין חובת ההנמקה – עונה על מאה טענות
ענייניות בתשובה-שאינה-תשובה אשר אינה מתייחסת לאף אחת ממאה הטענות – לנציבה
“אין סמכות” להורות לו להשיב עניינית לטענות אשר בפנייה אליו.


וזה גם אבסורדי, ומופרך-מיסודו, משום שמשמעותו היא
שאם לאדם יש 100 טענות, הוא צריך לפנות אל הפרקליט ב-100 מכתבים נפרדים, כדי לחייב
אותו להתייחס לכל הטעות.


עד כמה טענת “אין לי סמכות” הזאת
מופרכת-מיסודה, נבחן אותה על דרך האיפכא-מסתברא: נניח שהנציבה הייתה רואה את
עצמה כמוסמכת, ומורה לפרקליט המדינה לתת תשובות ענייניות לטענותי – האם רשאי היה
ניצן להמרות את פי מקלדתה, בטענה ש”אין לה סמכות” להורות לו, כאמור?


ואם לא היה די לה, לגב’ גרסטל, בכל האמור, היא
מקנחת בזו ההערה:


… ובנסיבות המפורטות בפסקה האחרונה למכתב מ -
29.9.14, בהנחה שהאמור בה נכון, כפי שאף עולה מפניותיך אלינו, אף אם הייתה סמכות,
לא הייתה הצדקה עניינית לכך.


הפסקה האחרונה לאותו המכתב, כמוזכר לעיל, אומרת
שהוא, פרקליט המדינה, “אינו רואה מקום” להמשיך בהתכתבות אתי, בין השאר
בהתחשב בכך שאני ממשיך – “שלא כדין” – להציג את עצמי כעו”ד.


על כך אני עונה לגב’ גרסטל, בין השאר:


ראשית – תשובתו (המאוחרת) של מר ניצן לא הייתה
למכתב נשוא תלונתי, אלא למכתב קודם;


שנית – מפנייתי לא עולה שאני “ממשיך שלא כדין
להציג את עצמי כעו”ד”;


שלישית – השאלה איך אני מציג את עצמי אינה
רלוואנטית לתלונתי.


על כך עונה לי הגב’ גרסטל ביום 23.2.2015, ט’
ירחים וי”ב ימים (!) לאחר פנייתי:


כפי שעלה במכתבנו מיום 6.11.14, בנסיבות בהן הינך
ממשיך שלא כדין להציג את עצמך כעורך דין למרות השעייתך מהלשכה, אין הצדקה עניינית
מבחינתנו להמשיך בהתכתבות עימך.


ככל שברצונך להגיש פנייה חדשה בנושא הנמצא בתחום
סמכותנו, הינך מתבקש להגישה באופן נפרד מהפנייה דנן ולכבד את ההחלטה על השעייתך
מלשכת עורכי הדין.


מה שנשאר לי כעת לעשות היה להפנות את הגב’ גרסטל
אל הרקורד האישי שלה כשופטת בישראל – שופטת בכירה ביותר – ולהזמין אותה להפעיל
את כישוריה השיפוטיים על מנת להיכנס לשתי שאלות אותן היא עשתה לאבן-הראשה לסירובה
להמשיך בהתכתבות אתי:


השאלה האחת – האם אני באמת “מציג את עצמי שלא
כדין כעורך-דין”?


והשנייה – מתוך הנחה שאכן כך הוא – האם זה
רלוואנטי לסירובו של מר ניצן להורות על חקירת השחיתות עליה אני מצביע?


וכן עשיתי תוך יומיים (ביום 25.2.2014), אבל הגב’
גרסטל לא העזה להרים את הכפפה, וכלל לא טרחה לענות לי.


אני מבקש להבהיר: אני לא מזמין אותך להתערב בוויכוח שלי עם הגב’ גרסטל
בשאלה אם אני מציג את עצמי שלא כדין כעורך-דין, כי ברור לי שאתה אינך הכתובת לכך.


מה שאני כן מזמין אותך לעשות הוא להחיל את הוראות חוק הנתמ”ם – על
פיו מונית לכהונתך זו – על תלונתי נשוא תיק 26/14 “לעניין פעולות בירור שטרם
בוצעו”
באותו התיק, וזאת על פי “הוראות המעבר” אשר בסע’ 31(א)
לחוק.


ואילו פעולת בירור “טרם בוצעה” בתיק הנ”ל?


כפי שציינתי לעיל, תשובתו (המאוחרת) של מר ניצן לא הייתה למכתב נשוא
תלונתי, אלא למכתב קודם, כך כתבתי לגב’ גרסטל בדרישה להפעיל את סמכותה לגבי
המכתב נשוא תלונתי, והיא, כאמור, לא ביצעה את “פעולת הבירור” הזאת.


כאמור לעיל, אני לא מזמין אותך להתערב בוויכוח שלי עם הגב’ גרסטל בשאלה אם
אני מציג את עצמי שלא כדין כעורך-דין. אני מבקש רק לקיים את פעולת הבירור שטרם
בוצעה, ומבחינתי אתה יכול לעשות זאת בלי לנקוט עמדה באותה המחלוקת.
יחד עם
זאת, אם אין ברירה, ולצורך זה אתה חייב להכריע במחלוקת, הרי זה ב”סמכות
נגררת”, בדומה להוראת סע’ 76 לחוק בתיהמ”ש.


בכבוד רב,


 


שמחה ניר, עו”ד


 


From: Nabtam


Sent: Wednesday, February 25, 2015
9:31 AM


To: שמחה


Subject: Read: Re: ניר שמחה – מספרנו 26/14 CRM:0041013


Your message

  
To: Nabtam

  
Subject: Re: ניר שמחה – מספרנו 26/14 CRM:0041013

  
Sent: Wednesday, February 25, 2015 5:04:43 AM (UTC+02:00) Jerusalem

 
was
read on Wednesday, February 25, 2015
9:31:49 AM (UTC+02:00) Jerusalem.


From: Pniyot.Tzibur


Sent: Wednesday, February 25, 2015
9:05 AM


To: שמחה


Subject: ‏‏נקרא: ניר שמחה – מספרנו 26/14 CRM:0041013


 ההודעה


   ‏‏אל:
Pniyot.Tzibur

   נושא:
Re: ניר שמחה – מספרנו 26/14 CRM:0041013

   נשלח: יום רביעי 25 פברואר 2015 05:04:43 (
UTC+02:00)
ירושלים

 נקראה ב- יום רביעי 25 פברואר 2015 09:04:54 (
UTC+02:00)
ירושלים.


______________


למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!


נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)


אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא


דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס








כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר