אכן חציר העם
אכן חציר העם
בין ביודעין בין בלא יודעין, כל הכלים על לוח הדמקה, בהם משחק הביבי, על במה, לעיני כל העם, משתפים אתו פעולה, בהסחת דעתו של העם מן הפשעים המבוצעים והצפויים נגדו. לצופים אין מושג במתרחש מאחורי הקלעים; שם מתנהל המשחק האמיתי, והוא לגמרי לא משעשע. העם אינו יודע מיהו הביבי, ואינו חש שהוא מסתובב על אצבעו הקטנה. אכן, חציר העם…
ב”ה
ה”ימין הקיצוני”
אני מודה שההגדרה הזו, ה”ימין הקיצוני”, מקפיצה אצלי את כל הפיוזים.
חורשי רעתנו כבר ביצעו נגדנו את כל סוגי הפשעים, ורוצים להמשיך בכך, הם גם קבעו את הסמנטיקה המלווה את כל התנהלותה של המדינה האנטישמית ביותר בעולם, כיום, “ישראל”. אורוול, כבר התייחס להתנהלות המנוולת הזו, עוד בטרם הכיר את “מדינת היהודים”. מדינת בן-גוריון העתיקה לארץ ישראל את הבולשביזם, בצורתו הנתעבת ביותר, ואף “התעלתה” על מולידיו; כידוע, מלחמה היא שלום, הג’יהאד הוא המלחמה על השלום, הנסיגה, היא התקדמות (אל השלום), חורבן הארץ, הוא בנין השלום. על כל פשעים יכסה ה”שלום”, נוסח הערב-רב. מילת הקסם, “שלום” מכסה ביפיה על הציונל-סוציאליזם, המכה בנו עד מוות, ומלאך המוות הוא “מחנה השלום”.
הרשעים יוצאים נגד הביבי, שאינו מקדם שום תכנית מדינית אל ה”שלום…”, גם כשנתרכז כולנו בתל-אביב, וגבנו אל הים, ימשיכו המנוולים להתבכיין, על אי-פריצת דרך אל השלום. רק, כשישתו את מי הים התיכון, כשפיהם יתמלא מים, הם ישתקו סוף סוף. גם לא יוכלו יותר לסייע לפארטנרים שלהם לשלום, אלא, שאלה כבר לא יצטרכו לעזרתם, בכל אופן, לא נגד היהודים…
כאמור, הם כבר ביצעו נגדנו את כל הפשעים, החריבו את ההתישבויות התרומיות ביותר בארץ הזו. התעללו ביהודים הטובים מכולם, שופכים את דמנו ללא הפוגה, באמצעות שכירי הרובים שלהם. ויהודי, שכל ההתנהלות השטנית הזו, אפעס, לא נראית לו, הוא “ימין קיצוני”. אותו קומץ של יהודים, שלא איבד את שפיותו, לטובת שטיפת המח המחליאה של כל השותפים ל”תהליך השלום”, היא – תכנית השלבים להשמדתנו, הוא “ימין קיצוני”, “סכנה לדמוקרטיה” וכמובן, אויב ה”ציונות”. יהודים כאלה משליכים לכלא, מענים אותם בשיטות האינקויזיציה, עושים להם דה-לגיטימציה ודמוניזציה, מכתירים אותם כ”סיכון בטחוני”, ויעד מספר אחת של מדינת הדמים והזדון הזו.
גם אם יהודי יסרב לוותר על סנטימטר אחד של נחלת אבותיו, הוא לא ימין קיצוני, הוא יהודי רודף אמת וצדק, קל וחומר, כשכמעט 80 אחוזים של ארצנו שדודים בידי האימפריאליזם הג’יהאדי.
חילופי נמושי
לאחרונה החל העם להראות סימני אי-שקט, והביבי הבין שצריך לפעול נגד מעוררי זעם העם. אסור לעם לדעת, שהוא, למעשה, תומך בכל אותם מרגיזים, הוא המושך בחוטים מאחורי הקלעים, אך מצליח, כבן גוריון, למשוך את האש אל עושי דברו, כאילו הוא “לא בעסק”. והוא, למעשה, הבעלים, הוא בעל העסק ושולט בו ביד רמה. כששכונה נהרסת, במצוות ה”בג”צ”, זה, על פי רצונו של הביבי. כשילדים מושלכים לכלא, רק משום שהם אינם חושבים כמו ביבי, אלא, כיהודים, זה לא הביבי, זה השב”כ, זה יעלון, זה כח עליון, זה רק לא ביבי. למעשה, הוא המסכן, הנגרר למחוזות אליהם איננו רוצה, המסכן. וכל העם הרחום והחנון הזה, יעלה אותו שוב לשלטון… דווקא לכם, שמאל…. מעניין מיהו המתאם בין השמאל לביבי, בכל מסעות ההשמצה הזולה, שמכמירה עליו את רחמי העם.
העם הנטבח אלפיים שנה, הרואה במשך כל שנות “תקומתו” את המדינה מתנערת ונסוגה מנצחונותיו ומשפך דמו, ומבליג, במצוות ה”דמוקרטיה”, קלט, סוף סוף, שהוגדשה הסאה, עם ההתעללות בחייל שחיסל רוצח מוכח ומועד. סוף סוף הבין העם, שהוציאו עליו חוזה. שחייליו, אינם יותר מבשר תותחים. אלה ימים, כאותם ימי התועבה, בהם נענשו בני ישראל על העברת בניהם באש. וזה, בדיוק, מה שעושה המדינה, מאז היווסדה. ולכן, לא התקדמנו, כהוא זה, ל”איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו”. בימים אלה, חגגה המדינה את נפילת עשרות גבוריה ב”מערכות ישראל”, והציגה את ההצגה הגדולה בתבל: “יום העצמאות”. כל בעלי התפקידים מילאו את תפקידיהם בהתלהבות, הערבים חגגו את ה”נאכבה”, השטופים של ה”ציונות הדתית” לבשו חג ואמרו “הלל”, כל התינוקות שנישבו בידי מדינת השמד הזו, נפנפו על המנגלים, אחרים ישבו מול הטלויזיה, כדרכם, מאז היותם לזומבים פטריוטיים. מדינה סכום אפס.
ופתאם, קפצו שמחה ותקווה על העם, לנוכח ממשלת ה”ימין הקיצוני”, שמציג לעיניהם הקוסם, ביבי. ושוב כל השמאל מצטווח, כאילו, באמת, ליברמן, או, גליק, “ימין קיצוני…”. הם אפילו לא “ימין”. ליברמן עומד לצד ליברמן, וגליק, לא ברור, מי הם מפעיליו, אבל, אם עם ישראל מאמין, שיהיה כאן שינוי לטובה, במדינה ה”ציונית”, הוא טועה מאד. אם יהיה שינוי, הוא יהיה לרעה, רעה גדולה מאד.