עוד על סירובו של ראש אח”מ, ניצב מני יצחקי, לחקור את שחיתות ה”סולמית”: ערר לפרקליטות המדינה

09.08.2015 11:45
עד לאן זה יגיע?

עד לאן זה יגיע?

 

שמחה ניר, עו”ד

*** אם צודק ראש אח”מ בהחלטתו שלא לחקור, פשיטא שאם מתקיימת חקירה המאמתת את טענותי, ומוגש כתב אישום בהתאם, כל הנאשמים יכולים להודות בכל העובדות, ולצאת זכאים מהטעם שהן לא מגלות עבירה … לא אבסורד?

 
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/49171
 

 

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

תחת הכותרת מני יצחקי ניצב בראש מושחתי הסולמית, השחיתות במשטרת ישראל עולה בדרגה עמדתי על החיפוי שנותן ראש אגף החקירות לשחיתות-המיליארדים בהוצאה לפועל, והצגתי את השאלה: היעלה על הדעת שגם הוא ייתן לאחרים להתעשר, בלי ליטול את חלקו בשלל?

משלא עזרה פנייתי החוזרת אל ראש אח”מ, לא ראיתי מנוס מלהגיש ערר על סירובו לחקור.

נראה מה תגיד פרקליטות המדינה, האם היא תשים סוף לשחיתות, או שתצטרף בעצמה אל המושחתים?

שימו לב ל”איפכא מסתברא”, אותו אני מציע בנימוקי הערר.

שורו-שורו:

שמחה ניר, עו”ד

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

30.7.2015

לכבוד

מנהל תחום עררים

פרקליטות המדינה

משרד המשפטים

ירושלים

(במישרין ובאמצעות ראש אח”מ, המטה הארצי, משטרת ישראל, ירושלים)

נכבדי,

הנדון: ערר על החלטת ראש אח”מ שלא לחקור בתלונתי בעניין השחיתות בהוצל”פ

ביום 7.6.2015 פניתי, בהנחיית חטיבת הדוברות של משטרת ישראל, אל ראש אח”מ בתלונה על השחיתות במערכת ההוצל”פ.

לשבחו של ראש אח”מ ייאמר כי הוא הבין את מה שאחרים לא השכילו – ומן הסתם גם לא רצו – להבין, שאין טעם “להציע” לי לפנות לתחנת המשטרה בזרנוגה גימ”ל, ועוד ייאמר לשבחו של שהוא לא גלגל את תלונתי אל “מר מטעמם תיענה”.

אבל מכאן ואילך החלטתו של ראש אח”מ שגוייה בתכלית, והיא פותחת פתח לשחיתות גלוייה – מעל לשולחן, ובכל הרמות.

זאת תלונתי, המדברת בעד עצמה:

שמחה ניר, עו”ד

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

7.6.2015

לכבוד

ניצב מני יצחקי

ראש אח”מ

המטה הארצי

משטרת ישראל

במייל ###@police.gov.il

 

נכבדי,

הנדון: שחיתות-המיליארדים בהוצל”פ – שיטת ה”סולמית”

הופניתי אליך לכתובת המייל הזאת ע”י חטיבת דובר המשטרה, בתיאום אתך, ואני מודה לך על הנכונות לקבל את תלונתי תחת השגחתך, בלי לדרוש ממני לטוס על חשבוני מארה”ב ארצה ובחזרה, על מנת “להעיד” על דברים ומסמכים שהגיעו אלי מפי השמועה, ואותם אני יכול לתת גם בהתכתבות.

מדובר בשחיתות בהיקף שנתי של בין מיליארד ל-40 מיליארד ש”ח בלשכות ההוצל”פ, כאשר על הכל מנצחים דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגבייה (להלן – רא”ג), ויועצותיו המשפטיות ענת הר-אבן וענת ליברמן, ואילו בקצה השני – “חוד החנית” של השחיתות – נמצאים רשמי ההוצל”פ, אשר נותנים את ה”הכשר” לשחיתות, ובלעדיהם היא לא הייתה יכולה להתקיים.

בשתי כתבות-התחקיר שערכתי – ואליהן אתייחס בהמשך – אני מבסס את הערכתי לגבי היקפה הכללי של השחיתות, וגם נותן פרטים מלאים על שתי פרשיות הנוגעות לשני תיקי הוצל”פ (אני נותן מספרי תיקים), שני רשמי הוצל”פ (אני נותן שמות), כספים המסתכמים בקרוב ל-800,000 ש”ח (אני נותן סכומים ברמת-דיוק עד לאגורה), ושמות של כ-15 מעורבים בנושא. שתי פרשיות שהן רק קצה-הקרחון.

עוד אני נותן באותם התחקירים גם תשובות לטענות חסרות-השחר של הנוגעים-בדבר, כך שחוקרי המשטרה לא יצטרכו להתחיל מ”כיתה א'”, אלא מ”בית הספר התיכון”, או אפילו ישר מה”אוניברסיטה”.

בטרם אגש לגופו של עניין, שלוש הערות אישיות:

האחת – אין לי כל אינטרס אישי בפרשה, לא נפגעתי מהשחיתות הזאת, לא ייצגתי מי שנפגע ממנה, וכל מעייני הם מעייניו של אזרח החרד לטוהר המידות בכלל, ובשירות הציבורי בפרט.

השנייה – למרות האיומים בתביעות לשון-הרע שקיבלתי במהלך התחקירים, ולמרות ששלחתי לכל המעורבים-בדבר את התחקיר ה”שמי”, לפני פרסומו (לדיברור-מרצון, שמא טעיתי במשהו), ואחרי פרסומו (כדי שיתבעו אותי) – למרות כל זאת אף אחד לא קם לתבוע אותי (למגינת לבי!). אוסיף עוד, לעניין זה, כי ערב הפרסום, ויחד עם הכתבה, השלכתי כפפה לרגליהם של כל המעורבים: אם אפילו אחד מכם יפנה אל היועץ המשפטי לממשלה, כדי שיורה על חקירה בנושא הזה, אני מעכב את פרסום הכתבה. כנראה שהמעורבים האלה העדיפו פרסום אשר אולי יישכח במהרה, על פני חקירה פלילית – דבר שגם הוא אומר דרשני.

והשלישית – המידע שאני מפרט הוא אמנם לא קביל מבחינה משפטית (אין בידי המסמכים המקוריים), אבל הוא אמין משום שהוא נמסר לי ע”י אדם שהנושא נוגע לו אישית, והוא גם מוכר לי אישית (מר יוסף הרמן, רח’ זריצקי 7 תל-אביב, טל’ 054-4740618  פקס’ 077-4301362). מר הרמן הוא החייב בשני תיקי ההוצל”פ אשר “דיגמנו” לי בתחקירי, והוא הבטיח לי שהוא ישמח מאוד להתייצב לחקירה.

אפתח בהצגה מופשטת של הנושא:

לקחת משכנתא על ביתך, לטובת הבנק, ולימים כשלת בפירעון ההלוואה, ונשארת חייב לבנק מיליון שקל. בהעדר כל יכולת להיפרע ממך בדרך אחר, הבנק פתח נגדך תיק הוצל”פ, על סמך שטר המשכנתא, ולבקשתו מינה רשם ההוצל”פ כונס נכסים על ביתך.

הכונס הצליח למכור את ביתך בשלושה מיליון שקל, והעביר (אם העביר, אבל זה נושא אחר, לדיון נפרד, אולי גם לחקירה נפרדת) לבנק את מיליון השקלים המגיעים לו. הבנק עכשיו שמח וטוב-לב, והתיק ייסגר.

לפי סע’ 20 לחוק ההוצל”פ (וגם לפי ההיגיון) העודף (בסך שני מיליון שקל) מגיע לך, החייב, אבל הוא זולג ונעלם, בניצוחה של מערכת ההוצל”פ – ואתה יכול לשכוח ממנו.

כך זולגים-נגנבים מדי שנה (בהערכת מינימום-מקסימום זהירה, המבוססת על פרסומים גלויים של רשות האכיפה והגבייה, יחד עם “חיבור שניים ושניים” הנגזר מהכרתי את המערכת) בין מיליארד אחד (1,000,000,000) לבין ארבעים מיליארד (40,000,000,000) שקל. וכאמור – מדי שנה בשנה.

איך השיטה עובדת, ועל מה אני מבסס את הערכתי בדבר ההיקף הכללי של התופעה – ראה בכתבת-התחקיר הראשונה שלי:

שחיתות בהוצאה לפועל, גניבת מיליארדים: על המטפסים על ה”סולמית

קישור מקוצר: www.tinyurl.com/sulamit314

תחת ראש-הפרק האמנם “הגזמה פראית”?

פרטים מלאים, כולל שמות של מעורבים בשחיתות, וכולל מידע על שני תיקים ספציפיים, שהם, ללא ספק, רק קצה הקרחון – בכתבת התחקיר השנייה:

גניבת מיליארדים במערכת ההוצאה לפועל: על שיטת הסולמית – כולם מושחתים, כוווווולם!

קישור מקוצר: www.tinyurl.com/sulamit325

מי האחראי

לפני שנשאל איפה הכסף מן הראוי לשאול מי האחראי לכך שעודפי הכינוס לא מגיעים למי שזכאי להם – הלא הוא החייב, ומי שאחראי לכך, על פי החוק, הם רשמי ההוצל”פ המנהלים את התיקים, ורשות האכיפה והגבייה המעסיקה אותם, ומנהלת את כל המערכת.

ומה טוענים כל המעורבים, כאשר החייב דורש את המגיע לו?

רשות האכיפה והגבייה אומרת הכסף לא אצלנו, הוא אצל הזוכה, או אצל הכונס, והשאלה היא מדוע רשם ההוצל”פ משחרר את הכונס מתפקידו, בלי לוודא שעודפי-הגבייה יגיעו למי שזכאי להם.

על השאלה הזאת אף אחד לא נותן תשובה, אפילו תשובה בלתי-משכנעת.

רשם ההוצל”פ (זה שסגר את התיק לבקשת הכונס, בלי ליידע את החייב שלפי דיווחו של הכונס עצמו יש בתיק עודפים לזכותו) ידחה את בקשתו של החייב בהחלטה לאקונית: התיק סגור, הבקשה נדחית.

להחלטה כזאת אין כל בסיס בדין, וראה לעניין זה את מאמרי סגירה” של תיק הוצל”פ – מה פירושה? (קישור מקוצר: http://tinyurl.com/q5205), אבל היא משמשת תירוץ לרשם לקבור מתחת לשטיח את הכסף הנגזל, יחד עם אחריותו האישית.

עורך-הדין (אשר חובש שני כובעים – כובע הכונס וכובע ב”כ הזוכה – אותם הוא מחליף לפי הצורך שלו) אומר אני פעלתי על פי החלטות הרשם.

נו, ואיפה הכסף? זאת אנחנו לא יודעים, אבל מה שאנחנו כן יודעים הוא שאם רשמי ההוצל”פ לא היו עוצמים את עיניהם, ולא היו משחררים את כונסי הנכסים מתפקידם לפני שהם מביאים לקופת ההוצל”פ את העודפים, כל השוד הזה לא יכול היה להתבצע.

ושאלת המיליון דולר: האם רשמי ההוצל”פ וכל המנגנון סביבם – החל מדוד מדיוני, מנהל הרא”ג, וכלה באחרון הפקידים – היו נותנים לכונסי הנכסים להתעשר בלי לגרוף איש-איש את חלקו-הוא?

תשובה אחת: הם נאיבים, כולם, ולא מבינים מה שהם עושים, פראיירים שמסכנים את עצמם ואת חירותם, ונותנים לאחרים להתעשר.

תשובה שנייה: כולם מושחתים, כולם שותפים לחלוקת השלל.

מהי התשובה האמיתית? זו עבודתה של משטרת ישראל, עבודתו של אח”מ, למצוא פתרונין ותשובות.

אני מניח כי בשלב כלשהו, כאשר כונס נכסים מסויים ייכנס ללחץ, הוא יגלגל חלק מהאחריות ל”מפעילים” שלו בתוך הבנק, ויטען כי הוא נכנס ל”שיטה” הזאת רק כדי “להתיישר אם האחרים”, וכדי לשמור על יחסיו עם הבנק. להערכתי זה ייפול לידיכם כפרי בשל, בלי שתצטרכו להשקיע כל משאבי-חקירה בכיוון הזה.

על מה אין מחלוקת?

אין מחלוקת על שני דברים – על כך שמערכת האכיפה היא האחראית לנושא, ועל כך שהחייבים לא זוכים לראות את הכספים המגיעים להם על פי החוק וההיגיון.

ואם אין מחלוקת – מדוע המתחייב-מן-החוק הזה לא מתבצע, מי האחראים לכך, ואיפה הכסף? גם זו עבודתה של משטרת ישראל, עבודתו של אח”מ, למצוא פתרונין ותשובות.

הערות מתודיות

(הושמט)

השלב הבא: “follow the money

הביטוי הזה, המופיע בגוגל כ-87 מיליון (!) פעמים – אין יפה ממנו לענייננו זה.

האדם האחרון אשר נגיעתו בכסף מתועדת, הוא כונס הנכסים. הכונס מצהיר בלשכת ההוצל”פ על מלוא סכום התקבול עבור הנכס, ובדרך כלל הוא מצהיר שהעביר את סכום החוב אל הזוכה (למעשה הוא מעביר את הכסף מכיסו האחד, כיס הכינוס, אל כיסו האחר – כיסו כ”ב”כ הזוכה”. ישנה תהייה אם הוא לא משאיר משהו מזה לעצמו, אבל זה נושא לחקירה נפרדת, שעדיין אין לי מידע טוב עליה), אבל בלשכת ההוצל”פ ישנו הסדר ממוסד, לפיו מלוא סכום התקבול מפוצל (כנראה “ידנית”) לשני חלקים: האחד ה”הקטנה” האמיתית, השווה בדיוק ליתרת החוב, ובכך החוב “מתאפס”, והשני, כאמור, נרשם כ”הקטנת חוב ללא יתרה מתאימה”, אשר מסומנת כגודל לא-מספרי שאינו משפיע על היתרה האמיתית, ומסתירה לעולמים את העובדה שלחייב אכן מגיעים כספים.

כעת, על פי הצהרת הכונס עצמו, אנחנו יודעים שהוא קיבל כספים אשר “לא נודע מקום קבורתם”, והדבר המתבקש הוא לפנות אל כל כונס וכונס, להציג לפניו את רשימת כל התיקים בהם הוא פעל ככונס, ולשאול אותו איפה הכספים כולם, אנה הלכו.

כאן יבוא המוקש הראשון: הכונסים יגידו שהם פעלו על פי “החלטה שיפוטית” של רשם ההוצל”פ… הדבר מתבצע כך: הכונס מגיש לרשם משהו מעין “דוח מסכם” , או “דוח כספי” על פעולותיו ככונס, בו הוא טוען כי העביר את היתרה, או סכום כלשהו אחר, לגורם כלשהו, אשר אינו צד בתיק, ואין אנו יודעים מיהו בכלל (לפעמים אפילו את זה הוא לא טוען). יחד עם ה”דוח” הזה, או במועד מאוחר כלשהו, הכונס מבקש לשחרר אותו מתפקידו ולסגור את התיק, כאשר הוא משתמש בערבוביה בשני כובעיו – כובע הכונס וכובע ב”כ הזוכה – והרשם נותן את “חותמת הגומי” לבקשתו של הכונס/ב”כ הזוכה”, וכך נוצרת החלטה “שיפוטית” אשר כל המעורבים מסתתרים מאחוריה.

וכפי שאני אומר בתחקירים, רשם ההוצל”פ אינו התשובה והפתרון לבעייה, אלא חלק ממנה – החלק הקושר יחד את כל הקצוות של השחיתות הזאת.

במאמר מוסגר אציין, דבר המופיע גם בתחקירים, כי לפעמים הכונס לא מבקש את סגירת התיק, וכאשר החייב מתחיל לשאול איפה העודפים המגיעים לי, הרשם מוציא, ביזמתו, “החלטה” אשר “רומזת” לכונס/ב”כ הזוכה למהר ולבקש את סגירת התיק – ואכן כך נעשה: הכונס/ב”כ הזוכה מבקש, והרשם “נעתר” – בלי לבקש את עמדתו של החייב עצמו – וכאשר החייב ממשיך לדרוש את כספו, הרשם נותן, כאמור, החלטה לאקונית: “התיק סגור, הבקשה נדחית”.

וזה מביא אותנו אל “רבי החובלים” של ספינת השחיתות הזאת: רשמי ההוצל”פ, אותם יש לחקור, אחד-אחד, אחרי שיש לנו דפי-החשבון בתיקים שהם ניהלו, ואחרי שהכונסים כבר גילגלו את תפוח-האדמה הלוהט לפתחיהם של הרשמים.

שניים מהם מוזכרים בשמותיהם בתחקירים שלי.

לדעתי כבר בשלב הזה יש מקום להגדרת נחקרים אלה ואחרים כ”חשודים”, אבל את ההחלטה מתי להפוך חקירה “רגילה” לחקירה “תחת אזהרה” אני משאיר לכם – אתם מבינים בזה יותר ממני.

אחר כל הדברים האלה אפשר להרחיב את החקירה לכל אלה אשר בתחקירים אני נוקב בשמותיהם, ומעבר לכך – “רק השמיים הם הגבול”, וזה כולל גם הרחבת החקירות מעבר לפרשת ה”סולמית”: כאשר מרימים אבן-אחר-אבן, לעולם אין יודעים מראש כמה נחשים ועקרבים יימצאו שם.

לסיכום

מבחינה כמותית אני לא מסוגל להרצות את כל הידוע לי בהצגת-הנושא הזאת כל עוד החוקרים לא בנו את ה”שלד” והכיוון לחקירה (בלאו-הכי כבר הארכתי מאוד). לא הכל אני יודע, ואני לא יודע אילו “הסברים” יתנו הנחקרים, אבל אני יודע הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב, ויש לי גם כל הכלים להראות כי הסברים שקריים הם אכן הסברים שקריים.

לרשותכם בכל עת, ואשמח לעמוד בקשר שוטף עם החוקרים, על מנת לעזור להם להגיע אל חקר-האמת.

ומילה אחרונה, להיום: אנא, בלי ה”מטעמם תיענה” המקובל כל כך במשטרת ישראל.

אני לא אומר שראש אח”מ צריך לבצע את החקירה בעצמו, והוא בהחלט יכול להוריד אותה לכל דרג שייראה לו נכון, אבל אני מצפה שהדרג החוקר ידווח בחזרה כלפי מעלה – עד לראש אח”מ עצמו, אשר “נתן את ההוראה”, ואני מצפה שהתשובה שאקבל תהייה מטעמו של ראש אח”מ עצמו, כי אליו הופניתי ע”י חטיבת הדובר, לאחר שהם הפנו אליו את פנייתי אליהם, וקיבלו אישור לכך.

ועל כך אמרינן מידך אבקשנו.

בברכה,

שמחה ניר, עו”ד

 

ביום 14.6.2015, משלא קיבלתי מלשכת ראש אח”ם שום סימן-חיים, שלחתי להם תזכורת, ואיתה, ליתר בטחון, צירפתי שוב את מכתבי הנ”ל, וביום 9.7.2015 קיבלתי מהם תשובה לתלונתי, כהאי לישנא:

1.    פנייתך התקבלה בלשכת ר’ האגף לחקירות ולמודיעין.

2.    הפניה נבחנה על ידי הגורמים המקצועיים  אשר הביאו המלצתם וחוות דעתם בפני ר’ אח”מ.

3.    על דעת ר’  האגף לחקירות ולמודיעין הריני להשיבך כי לאחר קריאת החומר, לא מצאנו שהפניה והמפורט בה מניחים תשתית לחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי מאן דהוא, ולפיכך לא מצאנו מקום לפתוח בחקירה פלילית.

4.    אנו מודים על פנייתך.

בברכה,

         

עו”ד שלומית לנדס,     סנ”צ

עוזר          ר’           אח”מ

לא להאמין!

מה אנו יכולים ללמוד מ-18 המלים “לאחר קריאת החומר, לא מצאנו שהפניה והמפורט בה מניחים תשתית לחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי מאן דהוא”, המסבירות מדוע “לא מצאנו מקום לפתוח בחקירה פלילית”?

אנחנו למדים כי ההחלטה לא לפתוח בחקירה התקבלה “לאחר קריאת החומר” ועל פי “הפניה והמפורט בה”, ותו לא.

אם היו אומרים “בדקנו את פנייתך, ומצאנו שהפרטים שנתת, כולם או מקצתם, מצוצים מהאצבע” – אפשר היה להתווכח על איכותה של ה”בדיקה” הזאת.

אם היו אומרים “לא מצאנו עניין ציבורי בעובדות שפירטת”, זה היה מרתק מאוד, כמו הייתה משטרת ישראל אומרת “אין לנו עניין בביעור השחיתות בהוצל”פ”, או “שחיתות במיליארדים קטנה עלינו”.

אבל לא. הם אומרים כי הפניה והמפורט בה “אינם מניחים תשתית לחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי מאן דהוא“.

כאן אזכיר כי בתלונתי אמרתי, בין השאר (ההדגשות במקור):

לדעתי כבר בשלב הזה יש מקום להגדרת נחקרים אלה ואחרים כ”חשודים”, אבל את ההחלטה מתי להפוך חקירה “רגילה” לחקירה “תחת אזהרה” אני משאיר לכם – אתם מבינים בזה יותר ממני.

אחר כל הדברים האלה אפשר להרחיב את החקירה לכל אלה אשר בתחקירים אני נוקב בשמותיהם, ומעבר לכך – “רק השמיים הם הגבול”, וזה כולל גם הרחבת החקירות מעבר לפרשת ה”סולמית”: כאשר מרימים אבן-אחר-אבן, לעולם אין יודעים מראש כמה נחשים ועקרבים יימצאו שם.

משמעות הדברים האלה היא כי המקרים אותם פירטתי, והאנשים שאת שמותיהם נתתי, הם רק חלק מהתמונה הכללית, וכי פרשת ה”סולמית” היא רק “דגימת אקראי” של כל הנעשה בממלכת ההוצל”פ כולה, בבחינת הכלים שלובים המה.

השאלה הראשונה היא מה פירוש “תשתית לחשד”. נניח שראש אח”מ מקבל “מתחת לדלת” פתק אנונימי האומר “עו”ד רונאל פישר, רפ”ק ערן מלכה, פרקליטת המחוז המכהנת רות דוד ויו”ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן ניהלו ביום …, מהשעה … עד השעה … שיחת ועידה מהטלפונים האלה: …, וביום המחרת נרשמו העברות כספים בסכומים … מחשבונות הבנקים שמספריהם … לחשבונות הבנקים שמספריהם … השייכים לפרקליטת המחוז רות דוד ולרפ”ק ערן מלכה, קצין בכיר בלהב 433“.

אכן, ייתכן שכל הפרטים האלה מצוצים מהאצבע, והפתק האנונימי הושחל מתחת לדלתו של ראש אח”מ ע”י מאן-דהוא אשר מבקש לסבך אנשים ישרי-דרך. ייתכן מאוד, כי בשלב הזה אנחנו עדיין לא יודעים שום דבר, אבל האם אין בפרטים האלה אפילו “תשתית” לחשד?

שיספרו לסבתא. אין לי שום ספק שהפתק הזה יקפיץ את כל משטרת ישראל על רגליה, תוך חמש דקות תוגש לבית המשפט בקשה לצו-חיפוש המופנית אל חברות הטלפונים והבנקים, ותיפתח חקירה סמוייה, על כל פרטיה ודקדוקיה.

אז “תשתית לחשד” יש גם יש בכתבות המקושרות לתלונתי, כולל שמות המעורבים, מספרי התיקים בהוצל”פ, סכומי כסף המפורטים, עד לאגורה, ואם לא די בכל אלה הוספתי ואמרתי:

… המידע שאני מפרט הוא אמנם לא קביל מבחינה משפטית (אין בידי המסמכים המקוריים), אבל הוא אמין משום שהוא נמסר לי ע”י אדם שהנושא נוגע לו אישית, והוא גם מוכר לי אישית (מר יוסף הרמן, רח’ זריצקי 7 תל-אביב, טל’ 054-4740618  פקס’ 077-4301362). מר הרמן הוא החייב בשני תיקי ההוצל”פ אשר “דיגמנו” לי בתחקירי, והוא הבטיח לי שהוא ישמח מאוד להתייצב לחקירה.

הנה כי כן, גם הפנייה לתיקי ההוצל”פ המסויימים, וגם “שידוך” עם המעורב אישית. מה עוד נחוץ כדי שתהייה “תשתית לחשד”?!

השאלה הבאה: אחרי שראינו שיש “תשתית” – מה פירוש “תשתית לחשד לביצוע עבירה פלילית“? האם “הזלגה” של כספים המגיעים לפלונים, ובליעתם ואין היודע מקום קבורתם, אינה עבירה פלילית”?!

שומו שמיים!

כאשר אין מחלוקת שהכספים “זולגים” ולא מגיעים למי שזכאים להם – האין בכך עבירה פלילית על ידי מאן דהוא?!

לפי הקונסטרוקציה הזאת, אם היא נכונה, מהיום והלאה מה שנעשה מתחת לשולחן, בחשכת-ליל, יכול להיעשות מעל לשולחן, בצהרי היום, עם פרוטוקולים גלויים, עם קבלות חתומות, עם העברות בנקאיות מתועדות, עם פרסום ב”רשומות” של הודעות המזמינות כל מי שטוען לחלקו בשלל לפנות לכתובת זו-וזו, עם משפטים בדלתיים פתוחות בין הטוענים לבין עצמם, עם הליכי “טען ביניים”, עם הליכים בין המתחלקים בשלל לבין שלטונות המס, ומה לא.

והשלב הבא: גם השופטים יבקשו את הנתח אשר “מגיע להם” – וגם זה מעל-לשולחן, ולאורו-של-יום.

והשלב הסופי (לא בטוח…): גם ראש אח”מ ו”הגורמים המקצועיים” שלו ידרשו את הנתח שלהם – גם זה מעל-לשולחן, ולאורו-של-יום.

איפכא מסתברא

לשיטתו של ראש אח”מ, כפי שהיא מסתברת מהתשובה שקיבלתי, “הפניה והמפורט בה” אינם מניחים “תשתית לחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי מאן דהוא”, דבר המסביר מדוע “לא מצאנו מקום לפתוח בחקירה פלילית”.

הבה נניח, לרגע, שהמשטרה סבורה אחרת, ומנהלת חקירה אשר בסופה הפרקליטות מגישה נגד כל המעורבים שאת שמותיהם ציינתי כתב אישום הזהה בעובדותיו לכל מה שפירטתי בכתבות-התחקיר אשר קישרתי לתלונתי.

אם צודק ראש אח”מ בהחלטתו שלא לחקור, פשיטא שאם מתקיימת חקירה המאמתת את טענותי, ומוגש כתב אישום בהתאם, כל הנאשמים יכולים להודות בכל העובדות, ולצאת זכאים מהטעם שהן לא מגלות עבירה …

לא אבסורד? האם אתם, בפרקליטות, הייתם משלימים עם זיכוי כזה, ולא מערערים?!

על חובת ההנמקה

אני לא צריך לתת לכם את מראה-המקום לחובת ההנמקה המוטלת על עובד-הציבור, כי אתם יודעים זאת בעצמכם.

אני גם לא צריך להסביר לכם כי מטרתה של חובת ההנמקה היא לחשוף את מלוא שיקוליו של המנמק (“הנמקה מלאה מחנכת את … למחשבה ברורה ולהעלאת נימוקיו … מעל לסף תודעתו אל אור היום, על מנת שיעמדו למבחן הביקורת של דרגת הערעור, של אנשי המקצוע ושל הציבור כלו” – כפי שאמר לנדוי משה, במאמרו המפורסם הלכה ושיקול דעת בעשיית משפט), וממילא “הנמקה” סתמית בנוסח “לא מצאנו. נקודה” אינה הנמקה של ממש, ואינה הנמקה כלל ועיקר.

לסיכום

מהחלטתו של ראש אח”מ נודף ריח לא טוב, וההסתמכות על “גורמים מקצועיים” עלומים – פנייתי אל ע’ ר’ אח”מ לגילוי מיהם נענתה בשלילה – לא רק שאינה מוסיפה דבר ל”מקצועיות” של התשובה שקיבלתי, רק מגבירה את החשש – אם לא חשד-של-ממש – ש”הכסף מדבר” גם כאן.

ובינינו: איזה אינטרס – ציבורי או מקצועי – יכול להיות לאותם “גורמים”, מקצועיים או לא מקצועיים, שלא לחקור את הפרשה הזאת, כאשר אין מחלוקת על כך שהכספים אשר מגיעים לחייבים – על פי החוק, ההיגיון והצדק – אינם מגיעים ליעדם?

ואיזה אינטרס יש למופקדים על אכיפת החוק לתת לאחרים להתעשר, בלי שהם-עצמם ייטלו את חלקם בשלל?

אני מבקש לקבל את עררי זה, ולהורות לראש אח”מ לפתוח בחקירה בנושא הזה.

אני מבקש להפנות את תשומת ליבו לכך שאני הצעתי לו את כל העזרה האפשרית, לרבות בכל הנוגע ל”פיענוח” תשובותיהם של הנחקרים.

בברכה,

שמחה ניר, עו”ד

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר