ג’ובראן הקשקשן, מה “לא מקובל” כאן?

ג’ובראן הקשקשן, מה “לא מקובל” כאן?

שמחה ניר, עו”ד
31.07.2014 09:30
ראשינו עטורים

ראשינו עטורים


כמה עורכי-דין המייצגים בעלי-דין בעלי אינטרסים זהים, וטענותיהם זהות – האם כולם חייבים להתייצב בבית המשפט? *** סלים ג’ובראן לא רק שקרן (זאת אנו כבר יודעים מזמן), אלא גם קשקשן



ג’ובראן הקשקשן, מה “לא מקובל”
כאן?

כמה עורכי-דין המייצגים בעלי-דין
בעלי אינטרסים זהים, וטענותיהם זהות – האם כולם חייבים להתייצב בבית המשפט? *** סלים
ג’ובראן לא רק שקרן (זאת אנו כבר יודעים מזמן), אלא גם קשקשן

שמחה ניר, עו”ד

בן
75 שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

חרבי אברהים מוסטפא מוסטפא ואחרים, יחד עם “יש דין”, ארגון מתנדבים למען
זכויות אדם עתרו לבג”ץ כנגד פרקליט המדינה, שי ניצן, ונגד יואל צור
והחברה לפיתוח קריית הישיבה בית אל ובית אל ב’, כדי שפרקליט המדינה יורה על הגשת
כתב אישום נגד צור והחברה הנ”ל  (להלן
המשיבים).

הגיע מועד הדיון, והמשיבים לא התייצבו, וגם לא שלחו את
פרקליטם להתייצב בשמם.

הפרקליטה שייצגה את ניצן, מיטל בוכמן-שינדל, מסבירה
לשופטים מרים נאור, סלים ג’ובראן וצבי זילברטל, כי בא-כוחם של המשיבים, עו”ד
ירון קוסטליץ, ביקש ממנה למסור לבית המשפט שהוא לא יגיע לדיון וכי עמדת המדינה מקובלת
עליו. זאת, משום שהמשיבים, לדבריו, ראו עצמם כ”משיבים פורמליים” בלבד.

התנהלות כזאת היא דבר-שבשיגרה, כאשר לכמה בעלי-דין יש
אינטרס משותף, ונימוקים זהים, ולמה יעלו כולם ירושלימה וישחיתו זמן וממון על הכפילות
המיותרת.

את השופט השקרן סלים
ג’ובראן
לא היה מוכן להפעיל את הקופה, והוא זעם על הדברים:
“זו לא הדרך. היה עליו להגיש בקשה כלשהי או להודיע משהו. עם כל הכבוד, זה לא מקובל”.

אז, “עם כל הכבוד”, כלשונו של ג’ובראן וכפי שנהוג
לומר כאשר אין ולו טיפה אחת של כבוד, זה יותר ממקובל, וזה דבר של יום-ביומו שפרקליטם
של אחד הצדדים מודיע לבית המשפט שהוא טוען גם על דעת חברו המלומד, או הלא-מלומד,
ואין צורך “להגיש בקשה”. ואפילו אם צריך “להודיע משהו”, הודעתה
של הפרקליטה בהחלט מהווה “הודעה” מספקת.

ובכלל, בעל-דין שהוא נתבע, או משיב, יכול לוותר על הזכות
להתייצב ולהתגונן, משום שזכות היא זכות, וממילא היא אינה חובה.

אכן, נתבע, או משיב, שלא מתגונן מסתכן בפסק-דין כנגדו, אבל
במקרה הזה הסיכון לא היה קיים.

הסיכון הזה לא קיים, משום שאי אפשר לתת צו מוחלט המחייב את
פרקליט המדינה להגיש אישום נגד המשיבים, כאשר הצו הזה מתייחס רק למשיבים ולא
לפרקליט המדינה.

ובמלים אחרות: אי אפשר לחייב את פרקליט המדינה להגיש אישום
כאשר הוא עצמו התייצב בבית המשפט, וניהל את ענייניו (החופפים, כאמור, לאלה של
המשיבים).

אבל חופש-הביטוי חל גם על החופש לקשקש, וגם לשופטים מגיע החופש
לקשקש.

ג’ובראן, שמעת?

______________

אליקים רובינשטיין,
סלים ג’ובראן ויורם דנציגר: שקרנים, לכו הבייתה!

על
תרבות-השקר של בית המשפט העליון – תשובה לשרה ליפשיץ, מרת פניות הציבור

הדרישה שהגשתי לשקרנים לפסול את עצמם; הרקע לדברים; על ההזדמנות שנתתי להם לתקן את הטעות (אם אכן
“טעות” הייתה בידם); איך השתן עלה להם לראש.

לשופט
סלים ג’ובראן: על שירת “התקווה”, ועל הכבוד הערבי והקלון היהודי

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה
מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר