לאריה כהן, סמנכ”ל מקצועי ברשות האכיפה והגבייה: שאלות בעניין הסולמית

לאריה כהן, סמנכ”ל מקצועי ברשות האכיפה והגבייה: שאלות בעניין הסולמית

שמחה ניר, עו”ד
27.02.2014 22:59
לאריה כהן, סמנכ"ל מקצועי ברשות האכיפה והגבייה: שאלות בעניין הסולמית - סולמית - רשות האכיפה והגבייה - אריה כהן


לקראת סיום התחקיר אנחנו נותנים את ההזדמנות להגיב לעוד בעל תפקיד בכיר ברא”ג *** האם יגן על עצמו? בספק!



“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

רשת האתרים של קימקא

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

27.2.2014

לכבוד

מר אריה כהן

סמנכ”ל מקצועי

רשות האכיפה והגבייה

ירושלים

 נכבדי,

הנדון: שיטת
הסולמית ועודפי-הגבייה בכינוסי הנכסים

במסגרת תחקירינו
בנושא שבנדון הגיעו לידינו חומרים מהם עולה, לכאורה, התמונה כי גם אתה, אישית,
שותף לשוד המיליארדים של העודפים כינוסי-הנכסים, אשר לפי חוק ההוצל”פ יש
לשלמם לחייבים, אבל הם “זולגים” למקומות אחרים, ואין היודע אנה הלכו.

האחריות
העיתונאית שלנו מחייבת אותנו לפנות אליך לקבלת תגובתך, וכך אנו עושים.

אנחנו מבקשים את
תגובתך תוך 5 ימים מהיום, דהיינו עד יום ג’, ה-5.3.2014, אבל אם אתה זקוק לזמן רב
יותר, ניעתר לכך אם תבקש זאת עד לאותו המועד.

אם אתה זקוק
לייעוץ משפטי, אנחנו ממליצים לך לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה, משום שהיועצות
המשפטיות של רשות האכיפה והגבייה אינן יכולות לשמש “נקודה ארכימדית”
לשיטה העומדת למבחן בתחקירנו, משום שהן עצמן השותפות לה. כמובן שזו רק המלצה, אבל
אם לא תקבל אותה, אתה עשוי להיכשל בהיתלות באילן שאינו גבוה במיוחד.

במסגרת תחקירינו
בנושא שבנדון הגענו, בין השאר, גם אל ההתכתבות בינן לבין מר יוסף הרמן (אשר איננו
מייצגים אותו, אלא את קוראינו, והציבור הרחב).

כמוכן הגענו של
אל פסק דינה של השופטת  אושרי פרוסט-פרנקל
בת”א 39859/08, רמי טוטיאן ואח’ נ’ מדינת ישראל – הוצאה לפועל פתח תקווה‏
ואח’, שם מוזכרת גם עדותך.

בסע’ 2 למכתבך
אל מר הרמן, מס’ 16/2013 מיום 11.2.2013, אתה אומר כי –

“ב-19.7.2004 נעשתה הקטנה ע”י כונס הנכסים
ע”ס 1,960,000 ₪ מתאריך 29.04.2004. החוב שהתקזז בתיק הזה היה ע”ס
1,490,151.47 ₪ ולכאורה נותרה יתרה של 469,848,54 ₪ לזכות החייב בתיק”.

“… גם אם לכאורה יש אי התאמה בין הסכום המוקטן לבין
גובה החוב בתיק הרי שמאחר והכספים לא שולמו בקופת ההוצאה לפועל אין בקופה כספים
להחזיר לחייב. מאחר שהכספים שולמו לזוכה/לכונס, ככל שנוצרת יתרת זכות לחייב, הרי
שהיא נמצאת אצל הזוכה/הכונס, ויש לפנות אליו לביצוע ההחזר”.

תחקירנו מתייחס
רק לכספים שנתקבלו בידיהם של כונסי-נכסים שמונו בהליכי הוצל”פ, במסגרת תפקידם
זה, והם עולים על סכום החוב שבתיק ההוצל”פ, וממילא דינם כדין “גביית
יתר” כמשמעותה בחוק ההוצל”פ.

הנחת-היסוד
העומדת מאחורי דבריך הנ”ל היא שכספים שקיבל הכונס אינם כספים אשר שולמו לקופת
הלשכה, אלא כספים אשר שולמו לכונס, הם נמצאים אצלו, ולכן יש לפנות אליו לקבלת
העודפים המגיעים לחייב, אבל הנחת-היסוד הזאת מתעלמת מההלכה לפיה הכונס הוא “זרועה
הארוכה” של מערכת ההוצל”פ, וממילא כל אגורה ששולמה לכונס רואים אותה, מבחינת
הדין, כאילו שולמה לקופת ההוצל”פ.

הקונסטרוקציה של
“הקטנת החוב” נועדה, להבנתנו, למקרים בהם הזוכה מוותר על חלק מהחוב, או שהוא קיבל
כספים ע”ח החוב שלא באמצעות הלשכה, והדבר עולה גם ממכתבים של היועצות המשפטיות
שלכם, הנמצאים בידינו. הקונסטרוקציה הזאת לא חלה על כספים שקיבל הזוכה מתקבולי
הכינוס, משום שהוא לא אמור לדעת עליהם, כל עוד הם לא הועברו אליו באמצעות
מנגנון ההוצאה לפועל, וזה יכול להיעשות רק לאחר שהכונס דיווח ללשכה על התקבולים.

אם הזוכה לא
אמור לדעת על הכספים האלה, הוא גם לא יכול “לדווח” עליהם, וכל
“הקטנת חוב” כזאת, חזקה עליה שהיא מתבססת על כספים אחרים, כפי
שהוסבר לעיל.

יתירה מזאת,
כאשר תקבולי הכינוס מועברים לזוכה דרך הלשכה, הלשכה עצמה אמורה לרשום בדף החשבון
שבתיק זיכוי (ולא “הקטנה“!), כך שאם תקבולי הכינוס גדולים
מגובה החוב, תיווצר יתרת-חוב שלילית, דהיינו “גביית-יתר” כמשמעותה
בסע’ 20 לחוק ההוצל”פ, אותה יש לשלם לחייב.

בהמשך מכתבך
הנ”ל אתה אומר כי את דרישותיו של החייב לקבלת העודפים יש להפנות לרשם
ההוצל”פ, אולם גם בעניין הזה, חוששים אנו, אתה טועה.

בעניין גביית-היתר
לכם כל שיקול-דעת, ואתם לא יכולים להסתתר מאחורי סינרו של רשם ההוצל”פ, כי זאת
פעולה מנהלית שאתם חייבים לעשותה, והרשם מוסמך לדון רק במחלוקות שבין הזוכה לחייב,
ולא במחלוקות שבין אחד מהם למערכת המנהלית שלכם, אשר, על פי הדין וההלכה הפסוקה,
מוחזקת כמחזיקה את הכסף, אפילו אם הוא מוחזק ע”י הכונס – “זרועה הארוכה – וזה
עושה בו ככל שיחפוץ.

למיטב הבנתנו אינכם
יכולים להסתתר מאחורי סינריהם של הרשמים כשם שאינכם יכולים להסתתר מאחורי סינריהן
של היועצות המשפטיות שלכם, משום שכולם-יחד מהווים חלק מהבעייה, ולא הפתרון לה. 

ומכאן לעדותך
בפני השופטת  אושרי פרוסט-פרנקל בת”א
39859/08 הנ”ל.

מעדותך שם, כפי
שהיא משתקפת בפסק הדין, עולה כי אתה ער לבעיית הפיקוח על כונסי הנכסים לפחות משנת
1997, ולכך שהמדינה עשוייה להינזק מכל כשל של הפיקוח הזה – ובוודאי שגם מאי-קיומו –
כפי שהיא ניזוקה גם באותו המקרה.

מכאן אני למדים
שגם אתה ער לאחריות המדינה לכספים המתקבלים ע”י כונסי הנכסים, ולא ברור לנו
על סמך מה אתה שולח את החייבים אל הכונסים, או אל הזוכים, כדי לקבל את מה שמגיע
להם כחוק, ואתם מתירים לכונסים לעשות בהם כבתוך שלהם.

לגרסתך, כעולה
מפסק-הדין, “לא נמצא פתרון שיאזן בין האינטרסים של החייב, הזוכה וצד ג’
ושיבטיח מניעת גניבת כספים על ידי כונסי הנכסים”, ואנחנו מבקשים לשמוע את
דעתך על פתרון “גאוני בפשטותו” – מדוע אתם לא יכולים לאמץ פתרונות כאלה,
ומי, לדעתכם, חייב לשפות את החייב (וגם את הזוכה, כמובן, לגבי כספים שאינם עולים
על גובה החוב, ושגם הם נגנבים ע”י הכונסים).

לפי הפתרון
הגאוני-בפשטותו הזה כונס הנכסים יצוייד בפנקס-קבלות של לשכת ההוצל”פ, יקבל
כספים רק בשיקים בלתי-סחירים ובלתי-עבירים לזכות לשכת ההוצאה לפועל, ועם העברתם
הפיזית ללשכת ההוצל”פ, זו תטפל בהם כפי שהיא מטפלת בכל תשלום לקופתה

(למשל: תשלום במישרין ע”י החייב, אשר מכתת את רגליו ללשכת ההוצל”פ).

מר כהן, אנחנו
מנחשים שאתה תענה לנו כי אתה “רק פקיד”, ואין לך שליטה על הנהלים (אשר,
להבנתנו, אמורים להגן על המדינה מפני מעילות של כונסי-הנכסים יותר מאשר על החייב
או הזוכה, שהמדינה היא הכתובת לטענותיהם, והיא לא יכולה “לברוח מהארץ”).

השאלה הראשונה
שלנו היא: מכוח איזה דין אתם נותנים לכונסי-הנכסים לנהל את החשבונות בתיק, כאשר
תפקידו של הכונס מתחיל במכירת הנכס, ומסתיים בהבאת הכסף, ואילו ניהול החשבונות
בתיק מופקד, מכח החוק, בידי מערכת ההוצל”פ?

השאלה הבאה היא:
כאשר התקבול עולה על החוב כולו, מדוע לא נרשם בתיק “זיכוי” בגובה
התקבול כולו, דבר היוצר יתרת-זכות לטובת החייב (כעולה גם ממכתבך), אלא רק “הקטנה”
בגובה החוב, דבר המשאיר את יתרת-הזכות לטובת החייב “בלי אבא”?

השאלה הבאה היא:
מדוע אתה מגן על השיטה הזאת, כאשר אתה יודע שבשיטת הסולמית נעלמים כספים רבים,
ומדוע אתה נותן לפונים אליך – כגון מר הרמן – תשובות אשר אינן מתיישבות עם עדותך
בבית המשפט (וממילא אתה יודע שהן אינן אמת)?
ומדוע אתה לא מגלגל את הפניות
האלה אל הממונים עליך – עם העתק לחייב בו מדובר) ואומר להם החייב צודק, אנחנו
לא מפקחים על כונסי הנכסים, והתרעתי על כך לא פעם?

והשאלה המסיימת
(בינתיים), אשר כבר נשאלה לעיל: מדוע אתה – כסמנכ”ל מקצועי, לא יכול לאמץ
פתרון “גאוני בפשטותו” כפי שהראיתי לעיל, דהיינו שהכונס יקבל רק
צ’קים (בלתי-סחירים ובלתי-עבירים) לפקודת ההוצל”פ, ייתן קבלה מטעם לשכת
ההוצל”פ, יביא את הצ’קים ללשכת ההוצל”פ, והלשכה תטפל בהם בכל תשלום אחר
המשולם לקופתה?

מר כהן, כל
הנאמר כאן אינו אלא לכאורה, משום שאנחנו מביאים בחשבון אפשרות שאנחנו
טועים.

אתה מוזמן למסור
לנו את עמדתך בנושא הזה.

בברכה ובכבוד רב,

שמחה ניר, עו”ד

עורך ראשי

רשת האתרים של קימקא

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”
*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר