“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

מאמר זה הוא המשך של מאמר
קודם על ObamaCare – רפורמת הבריאות של אובאמה. המאמר
עוסק בהשלכות הכלכליות והפוליטיות של הרפורמה, ובשאלה איך ייראו שרותי הבריאות
בארה”ב בעתיד אם הרפורמה אכן תהפוך להיות דבר של קבע.

אא.   מבוא

רפורמת ObamaCare היא תרגיל ההונאה הגדול ביותר בתולדות
ארה”ב.

כבר שם התוכנית – The Affordable Care Act –
הוא הטעיה. הביטוח הרפואי המוצע במסגרת הרפורמה רחוק מאוד מלהיות Affordable. גובה הפרמיות
וסכומי ההשתתפות העצמית שמבוטחים נדרשים לשלם נוגסים נתח נכבד מהכנסתה של משפחה
ממוצעת מהמעמד הבינוני. זה לא יגרום בהכרח לפשיטת רגל, אבל הרבה משפחות תאלצנה
להוריד את רמת החיים.

תהליך החקיקה התנהל מאחורי מסך של חשאיות ונשען על מסכת של
שקרים שהסתירו מהציבור את מה שמצפה לו. סובבו בכחש גם את חברי הקונגרס שלא כולם
היו שלמים עם היוזמה. קבוצה של כ 20 חברי קונגרס מהסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים
התנו את תמיכתם בחוק בכך שהחוק לא יאפשר לבצע הפלות שאינן הכרח רפואי במימון
ממשלתי. קולותיהם של חברי קונגרס אלה היו חיוניים לקבלת החוק. יו”ר הסיעה
הדמוקרטית, ננסי פלוסי, הבטיחה חגיגית שהדרישה תתמלא. אובאמה התחייב לחתום על צו
נשיאותי שיאסור הפלות במימון ממשלתי. אחרי שהחוק התקבל בבית הנבחרים על חודו של
קול, ההבטחות האלו נשכחו. היום מציגים את אובאמה כמי שהוציא את הנשים משעבוד
לגאולה בכך שהוא אפשר לכל אחת שרואה את ההריון כמטרד, להיפטר ממנו על חשבון משלם
המסים.

קבלת החוק עוררה את השאלה אם לקונגרס יש סמכות לחוקק חוק
המחייב אזרחים לרכוש מוצר (ביטוח בריאות) שהם אינם חפצים בו, ולהטיל עליהם קנס
במקרה של סירוב. בית המשפט העליון, בפסק דין שנוי במחלוקת, הכריע את הכף וקבע
שהחוק תקף. מסך הטעיה יצר את האשליה שהחובה לרכוש ביטוח רפואי תחול רק על אנשים
שאין להם ביטוח כזה. זה היה שקר במודע שאובאמה עצמו חזר עליו פעם אחר פעם. כל
ההכנות לביצוע החוק, כולל החלק האינטרנטי שעלה לכותרות לאחרונה, נעשו בחשאי מאחורי
מסך של סודיות מוחלטת.

אף אחד לא העלה בדעתו שאנשים שהיה להם ביטוח בריאות,
יחוייבו לבטל אותו ולרכוש תחתיו ביטוח אחר – יותר גרוע ויותר יקר. אני חייב להודות
שבנקודה הזאת הצליחו לרמות גם אותי. עד לחודש אוקטובר האחרון הייתי משוכנע שהחובה
לרכוש ביטוח חדש תחול רק על אלה שמסיבה כזאת או אחרת לא היה להם ביטוח בריאות.

החוק התקבל בקונגרס בתחילת 2010, ואובאמה חתם עליו בחודש
מרץ של אותה שנה, אבל הביצוע נדחה ביותר משלוש שנים. זו לא הייתה החלטה מקרית. אם
מה שקרה ב 1 באוקטובר 2013 היה קורה ב 1 באוקטובר 2012, או בתאריך מוקדם יותר, מיט
רומני היה יושב היום בבית הלבן.

בהשאלה מהאמרה “בתחבולות תעשה לך מלחמה”, אצל
אובאמה זה “במרמה ובכחש תבצע את מדיניותך”.

משאלי דעת קהל מראים שיש התנגדות רבה בציבור ל ObamaCare. לעומת זאת יש יחס יותר חיובי ל-Affordable Care Act, בייחוד כשלא מסבירים לנשאלים שזה אותו הדבר. בעקבות המשאלים האלה
המונח ObamaCare נעלם מכל המסמכים וההודעות הרשמיות של הבית הלבן, וכן מכל ההודעות
של חברי הקונגרס הדמוקרטיים.

בב.   ההיבט הכלכלי

ה-Affordable
Care Act, או ObamaCare בכינויו העממי,
מבטיח לכל אמריקאי ביטוח רפואי ללא כל הגבלות. ביטוח הוא פעילות כלכלית וככזה הוא
כפוף לעקרונות הכלליים של הכלכלה. חברת ביטוח היא עסק ולא מוסד צדקה. מטרתה של
חברת ביטוח היא להרוויח. אם היא לא תרוויח לא יהיה לה ממה לשלם משכורות לעובדיה
ומה שיותר חשוב, לא יהיה לה ממה לשלם למבוטחים. תוכניות ביטוח אינן מיועדות ליישם
אג’נדה פוליטית או אידיאולוגיה חברתית.

אדם משלם לחברת ביטוח תמורת התחייבות לכסות את הנזק הכספי
שייגרם לו במקרה של אירוע בלתי צפוי. אדם מבטח את עצמו כנגד נזקים בסכומים שהם
מעבר יכולתו לעמוד בהם. אין שום היגיון כלכלי ברכישת ביטוח נגד אירוע שכרוך בנזק
אפשרי של עשרות בודדות של דולרים. יש הבדלי יכולת בין אנשים שונים בהתאם למצבם
הכלכלי. אנשים יכולים להעריך לא נכון את יכולתם ולעתים השיקול של “לי זה לא
יקרה” גורם לאנשים להימנע מרכישת ביטוח. בביטוח רכב, למשל, רכישת ביטוח צד
שלישי היא חובה ולא משאירים לפרט להחליט אם הוא יוכל לכסות את הנזק שייגרם לאחרים
במקרה של תאונה. זה ההיגיון עליו מתבססת הדרישה של ה Affordable Care Act, לחייב את כולם לרכוש ביטוח בריאות. אחזור לנקודה הזאת להלן.

תוכנית ביטוח בנויה על שלושה אלמנטים עיקריים – פיזור
הסיכון על מספר גדול של מבוטחים, הערכה נכונה של הסיכוי שהאירוע הביטוחי יקרה,
והערכה נכונה של מידת הנזק הצפוי אם וכאשר האירוע אכן קורה. בניגוד לסוגי ביטוח
אחרים, ביטוח בריאות הוא מה שמכונה open
ended (בתרגום חופשי
– צ’ק פתוח). אין שום אפשרות להעריך מראש את היקף ההוצאות הכרוך בטיפול במקרים של
מחלות חמורות. מצב דומה קיים בביטוח פנסיוני, אבל זה נושא לדיון אחר.

חברות ביטוח חותרות להגדיל כמה שיותר את מספר המבוטחים, וכן
הן מטילות הגבלות על מבוטחים המהווים סיכון מיוחד. ההגבלות מתבטאות בדרך כלל
בתוספות תשלום ובמקרים קיצוניים בסירוב לקבל את המבוטח.

הסכנה העיקרית ליציבותן הכלכלית של חברות ביטוח היא אנטי
סלקציה – מצב שבו רק אנשים שזקוקים לביטוח רוכשים אותו. ביטוח הוא מוצר שנרכש
שלא על מנת להשתמש בו – אויף נישט צו בדארפן, כמו שנהוג לומר באידיש. הרעיון
הבסיסי של ביטוח היא ההנחה שרק חלק קטן מאוכלוסיית המבוטחים ייפגע. זה מאפשר לחברת
הביטוח לשלם תביעות בסכומים גבוהים למרות שהפרמיות הנגבות ממבוטחים בודדים הן
נמוכות. חברת ביטוח לא תוכל להחזיק מעמד אם כל הבתים שהיא מבטחת יעלו באש, או שכל
המכוניות שהיא מבטחת תהיינה מעורבות בתאונות. האנלוגי בביטוחי בריאות הוא מצב בו
כל המבוטחים, או הרוב המכריע מביניהם, הם חולים.

מאמצי חברות הביטוח להגדיל את מאגר המבוטחים, מכוונים בעיקר
להגיע לכמה שיותר מבוטחים שאינם זקוקים לביטוח, או לפחות אינם זקוקים לו מיד. המנטליות
של “לי זה לא יקרה” היא תופעה נפוצה, במיוחד אצל אנשים צעירים שמצב
בריאותם תקין. אנשים כאלה יש לשכנע לרכוש ביטוח. הדרישה של ObamaCare לחייב אנשים כאלה לרכוש ביטוח בריאות נובעת
מהעובדה שחדרי החרום של בתי החולים חייבים לקבל כל אחד, גם אנשים שאין להם ביטוח,
ולכן אנשים כאלה, אם וכאשר הם נזקקים לטיפול רפואי, נופלים למעמסה על הציבור. את
אותו הדבר אפשר לומר על אדם שמת בטרם עת ללא ביטוח חיים, והותיר אחריו אלמנה
וילדים ללא מקור פרנסה, או על אדם שאיבד את ביתו בעקבות שיטפון או רעידת אדמה בלי
שדאג לביטוח מתאים. אין לזה סוף.

הארכיטקטים של ObamaCare מבינים אולי בפוליטיקה, אבל אין להם מושג
איך ביטוח עובד, ומה ההיגיון הכלכלי מאחוריו. הם בנו מוצר התפור לפי אג’נדה
פוליטית שהוכתבה ע”י אובאמה, אבל אין לו שום סיכוי להגיע למטרה אותה הוא היה
אמור להשיג. בחלק הבריאותי של התוכנית, שגם הוא כישלון בדרך, אעסוק בפרק הבא.

למעצבי התוכנית נראה שהדרך הנאותה להגיע לאוכלוסיה גדולה של
מבוטחים היא באמצעות איומים. “אתה חייב לרכוש את הביטוח, ואם לא תעשה כן, אז
. . .”, אז מה? זה איום מהסוג של “דני’לה, אם לא תאכל את הבננה, יבוא
שוטר וייקח אותך”. החוק קובע “חובה לרכוש ביטוח בריאות”, ואפילו
קובע את גובה הקנס שיוטל על סרבנים. אבל לא הגדירו איך לאכוף את זה. בביטוחי רכב
אין בעיה, כי ללא ביטוח אסור לנהוג. מה יעשו לסרבן ביטוח בריאות? לא יטפלו בו? חדרי
החרום בבתי החולים חייבים לקבל אותו תמיד – עם או בלי ביטוח. נותר הקנס. האמצעי
היחיד שיש למס הכנסה, האחראי לאכיפת ObamaCare, לגביית הקנס הוא לנכות אותו מהחזרי המס
שמגיעים למבוטח הסרבן. לא קשה להגיע למצב בו לא מגיעים לך החזרים. סכום הקנס הוא
מגוחך לעומת גובה הפרמיות אותן על המבוטח לשלם, וזה בלי לקחת בחשבון את סכומי
ההשתתפות העצמית בסך אלפי דולרים. גובה הקנס אמור לעלות בכל שנה, אבל הוא לא אמור
לעבור תקרה של 1% מהכנסתו של המבוטח הסרבן. אי רכישת ביטוח עדיין משתלמת. מי
המטומטם שיסכים לשלם פרמיה שנתית היכולה להגיע לאלפי דולרים לשנה (ליחיד) בתוספת
של השתתפות עצמית שגם היא בגובה של כמה אלפי דולרים, במקום לשלם קנס שהוא בסביבות
100$. האם צוות הארכיטקטים שעיצב את התוכנית כלל גם מי שהוא שמבין בכלכלה?

הכשל הגדול של התוכנית – אבי אבות הכישלונות שמאפיל על כל
היתר – הוא שהם ירו לעצמם ברגל. חייבו את חברות הביטוח לקבל כל אחד, ללא כל
הגבלות גיל ו/או מצב בריאותי. יתרה מזאת, אסרו על המבטחים לגבות תוספות תשלום
ממבוטחים שמצבם הבריאותי לא תקין. המבוטח הפוטנציאלי יודע שהוא לא צריך למהר. אם
וכאשר יתעורר הצורך בביטוח יקבלו אותו ללא כל הגבלות.

ממשל אובאמה מנהל מסע שיווק חסר תקדים. כוכבי רוק מקפצים
ושרים בסרטוני פרסומת מטופשים המנסים לשכנע צעירים בריאים לחתום על הצטרפות ל-ObamaCare. הסרטים
ממחישים מה אובאמה חושב על האינטליגנציה של ציבור בוחריו.

מספר ה”מצטרפים” החדשים לתוכנית ObamaCare עד עכשיו הוא כ
360,000, לעומת צפי של כ 3,300,000 מצטרפים עד לסוף השנה (בפועל המספר הרבה יותר
קטן כי ממשל אובאמה רושם כל מי שהצליח להתקשר לקבלת מידע כ”מצטרף”). מבין
אלה הרוב הם קשישים וחולים. הבסיס הכלכלי של ObamaCare בנוי
על תזרים מזומנים בו פרמיות של מבוטחים בריאים מכסות את התביעות של מבוטחים חולים.
כדי שההנחה הזאת תתממש, כ 7,000,000 צעירים בריאים צריכים להצטרף עד סוף מרץ 2014.
אין שום סיכוי בעולם שזה יקרה.

אם ObamaCare לא תעבור רוויזיה יסודית היא תהיה פצצת זמן
כלכלית מתקתקת. בטווח הקצר תידרש העלאת מסים מאסיבית. יותר מאוחר – אף אחד לא
יודע.

גג. ההיבט הבריאותי

חברת ביטוח איננה נותנת שרותי בריאות או עוסקת בתיקוני רכב.
תארו לכם את התרחיש הבא. אדם ביטח את מכוניתו ובבוא היום הוא מגיש תביעה. חברת
הביטוח מודיעה לו “קח את הרכב למוסך X הנמצא במרחק של
300 ק”מ ממקום מגוריך, כי זה המוסך היחיד אתו אנחנו עובדים ואת המכונאים שלו
אנו מאשרים, כדי לחסוך בהוצאות אנו מאשרים רק שימוש בחלקי חילוף מחודשים ולא בהכרח
של היצרן המקורי, ובגלל קיצוצים בכוח אדם את התיקונים לא יבצע תמיד מכונאי מוסמך
אלא לפעמים עוזר מתלמד”.

נשמע מופרך, לא? ובאמת זה לא קורה כי אף חברת ביטוח לא תעז
לנהוג כך אם היא רוצה להמשיך להתקיים.

בקווים כלליים זה מה שתוכנית ObamaCare מציעה.

“מציעה” זה אולי לא המושג המתאים, כי נכון
לעכשיו, בהשאלה מרב המכר הסנדק (The Godfather), תוכנית ObamaCare היא בבחינת הצעה
שאי אפשר לסרב לה.

בשלב הנוכחי, יותר אמריקאים אבדו את הביטוח הרפואי שהיה להם
כתוצאה מ ObamaCare מאשר חסרי ביטוח שזכו לביטוח. לאלה שנפגעו זאת מכה
קשה. בנוסף לנזק הכלכלי שנגרם להם, עליהם להשלים עם ירידה ברמת השרות הרפואי לו הם
היו רגילים, ובהרבה מקרים עליהם להחליף רופאים ובתי חולים. אלו פגיעות קשות, אבל
אם לשפוט מהעבר, יהיו לא מעט פראיירים שיבלעו את הגלולה וישלימו עם המצב החדש, ובלבד
שלא יצטרכו להודות שהצבעתם עבור אובאמה ב 2012 הייתה מקח טעות.

הבעיה האמיתית היא ההרכב הדמוגרפי של אוכלוסיית המצטרפים
החדשים ל ObamaCare. מרביתם הם מבוגרים (גילאי 50 ומעלה) שמצבם
הבריאותי בכי רע. לחברות הביטוח זאת התממשות הסיוט של אנטי סלקציה. המחוייבות
לכסות תביעות גדלה בקצב מסחרר ומה שיותר חמור, היא מידית. ההכנסות מהפרמיות של
מבוטחים חדשים רחוקות מלכסות אפילו חלק קטן של התביעות הצפויות. עם הזמן הדמוגרפיה
תשתנה ומספר המבוטחים הבריאים יגדל, אבל לחברות הביטוח צפויה תקופה ארוכה בה עליהן
יהיה לספוג תזרים מזומנים שלילי.

רפורמת ObamaCare מבטיחה כיסוי ביטוחי לכל, אבל אף אחד לא
הבריא כתוצאה מזה שהיה לו כיסוי ביטוחי. אדם מבריא כתוצאה מטיפול רפואי. מבוטח
שיפנה לחברת הביטוח במסגרת ObamaCare לקבלת טיפול רפואי יגלה שהוא במצב דומה מאוד לתרחיש
שתיארתי בתחילת הפרק. על מנת להתמודד עם המחסור ברופאים ירחיבו את הסמכויות של
אחיות בכירות המשמשות כעוזרות רופא (doctor’s assistants) מעבר לכתיבת מרשמים. יש לי מלוא הכבוד וההערכה לאחיות כאלה שעם
כמה מהן היה לי ניסיון טוב, אבל במהותו זה כמו לתת למ”כ לפקד על חטיבה או, מה
שיותר אקטואלי, לתת למנהל מתנ”ס לנהל את ממשלת ארה”ב.

הנס הכלכלי שאובאמה הבטיח – ירידה בהוצאות הבריאות במקביל
להוספה של כ-50 מיליון מבוטחים חדשים, אמור להיות מושג באמצעות “קיצוץ
בהוצאות ומניעת בזבוז”. בראש ובראשונה קיצצו כחצי מיליארד דולר מתוכנית
MediCare המכסה שרותי
בריאות לקשישים. ומה עם ההוצאות של MediCare? לאובאמה יש תשובה. הוקם גוף מייעץ המונה
חמישה עשר חברים בשם Independent Payment
Advisory Board או
IPAB, שתפקידו יהיה להבטיח “ייעול
וחיסכון” בשרותי MediCare. אף אחד מחברי הגוף הזה איננו רופא, אבל זאת
הסמכות שתקבע את ה”כדאיות הכלכלית” של טיפולים יקרים בחולים קשישים.

עם כל החסרונות והליקויים שלה, מערכת שרותי הבריאות הקיימת
בארה”ב היא מהטובות בעולם אם לא הטובה שבהן. אנשים נוהרים מכל קצווי תבל לקבל
טיפול רפואי בארה”ב. מיטב הרופאים, בתי חולים בעלי שם עולמי, ומיטב החידושים
הטכנולוגיים – אלה המאפיינים של שרותי הבריאות האמריקאים. הם יקרים, אין חולקים על
כך, אבל כמו תמיד, “מה שלא עולה כסף לא שווה כסף”. הרפורמה של אובאמה תביא
לכך שהגישה למערכת הזאת תהפוך למותרות שרק בעלי יכולת (במיוחד המיליונרים מהוליווד
שעוסקים במרץ במסע השיווק של ObamaCare) יוכלו ליהנות משרותיה. הציבור הרחב,
שמעכשיו יהיה מכוסה כולו ע”י ביטוח בריאות ללא הגבלות, ייאלץ לעמוד בתור
ולהסתפק בשרותי בריאות ברמה יותר “עממית”.

דד.   ההיבט הפוליטי

הדיון בפוליטיקה של ObamaCare יהיה
בשני מישורים. ראשית נעסוק בשאלה מה תהיה השפעת הרפורמה על הבחירות לקונגרס
העומדות להתקיים בעוד כעשרה חודשים, ויותר מאוחר על הבחירות לנשיאות ב-2016. אח”כ
נעבור לשאלה מה הוא הסיפור האמיתי המסתתר מאחורי הרפורמה.

להתנבא על תוצאות בחירות זה עיסוק חסר תכלית. נכון לעכשיו
קשה לראות איך הדמוקרטים יוכלו להתגבר על המכשלה של ObamaCare, אבל
הרפובליקנים הוכיחו יותר מפעם בעבר את יכולתם לירות לעצמם ברגל ולהפסיד בחירות
שהיו בחזקת וודאות. קרוב לוודאי שהם ישמרו על הרוב שיש להם בבית הנבחרים, אבל זה
בכלל לא בטוח שהם יצליחו לקחת את הסנאט. באשר ל-2016, עדיין מוקדם לתת תחזית שתהיה
יותר מספקולציה טהורה. הרבה תלוי בשאלה מי יהיה המועמד הדמוקרטי ויותר מזה, מי
יהיה המועמד הרפובליקני. קרוב לוודאי שהילארי קלינטון תחליט סופית על מועמדותה רק
אחרי שתיוודענה תוצאות הבחירות לקונגרס ב-2014. אחרי מפח הנפש של 2008, היא לא
תכנס למרוץ כדי להיכשל. ניצחון רפובליקני ב-2014 יהיה רמז ברור. זכיה של מועמד ממפלגה
שזכתה פעמיים בנשיאות היא תופעה נדירה. במחצית השניה של המאה ה-20 זה קרה רק פעם
אחת – כשבוש האב נבחר אחרי שתי כהונות של רייגאן.

עד לבחירות לקונגרס נותרו קצת יותר מעשרה חודשים (מועד
הבחירות הוא תחילת נובמבר). עשרה חודשים בפוליטיקה זה הרבה זמן, והרבה דברים
שנראים היום בחזקת וודאי יכולים להימחק מהזיכרון עד ליום הבחירות. האסטרטגיה של
הדמוקרטים בתקופה הזאת תהיה הסחת הדעת (Distraction). כל המאמצים
של הדמוקרטים, ואובאמה בראש, יוקדשו להרחיק את הדיון כמה שיותר מרפורמת ObamaCare ולהסיט אותו
לנושאים אחרים. לאור העובדה שנושא הבריאות נוגע לכל אמריקאי באופן אישי, זו לא
תהיה משימה קלה, אבל הסחת הדעת היא תחום בו אובאמה הצטיין בעבר. מעניין יהיה לראות
אם הוא יצליח גם הפעם.

הגדרת הרפורמה כתרגיל הונאה איננה מצטמצמת לסדרת הרמאויות
והפרות ההבטחה שליוו את הליכי החקיקה ושמתגלות היום בשלבי הביצוע. ההונאה היא בעצם
המטרה לשמה הרפורמה הונהגה. לכאורה המטרה הייתה לסגור את הפער במערכת הקיימת
שהותיר מספר גדול של אמריקאים ללא ביטוח בריאות. מטרה נוספת שזכתה לכותרות הייתה
להוריד את מחיר שרותי הבריאות לרמה שתהיה בהישג ידה של משפחה ממוצעת מהמעמד
הבינוני. אבל זה היה רק מסך שנועד להסתיר את המטרה האמיתית שהייתה הנהגת שרות
בריאות ממלכתי, או Single Payer System, כפי שמקובל לכנות את זה כאן. זו משאת נפשו
של האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית משכבר הימים,. באופן מעשי המשמעות היא הלאמת
שרותי הבריאות. הנושא עלה במהלך מסע הבחירות של 2008. אובאמה, שידע שרוב הציבור
האמריקאי לא “נדלק” על הרעיון, אמר שהוא מתנגד לזה. אבל אובאמה אמר הרבה
דברים. במהלך הדיונים שהתקיימו לקראת חקיקת הרפורמה עלה מספר פעמים המושג
“אופציה ציבורית”, שהוא מילת קוד לשירותי בריאות ממלכתיים. ננסי פלוסי,
יו”ר הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, הייתה מהמובילות, אבל היא נאלצה לרדת
מהנושא בעקבות התנגדות עזה שהוא עורר בין חברי הסיעה. עכשיו זה חוזר בדלת האחורית.
האידיאל של שרותי בריאות לכל הממומנים מהמסים נשמע יפה (לא נכנס כאן לדיון על
העלויות), אבל צריך לזכור ששליטה בשרותי הבריאות מאפשרת לממשל להפלות לטובה
סקטורים שהוא חפץ ביקרם (האיגודים המקצועיים למשל).

עבור חסידי הרעיון של שרות בריאות ממלכתי המצב השורר
באנגליה, בה שרותי הבריאות מסופקים ע”י הממשלה וממומנים מהמיסים שהציבור
משלם, הוא המודל אותו יש לחקות. הבעיה היא שמרחוק הדשא של השכן נראה תמיד יותר
ירוק. האמריקאי הממוצע יודע מעט מאוד על מה שבאמת מתרחש במערכת הבריאות הבריטית. למעשה
יש באנגליה שתי מערכות בריאות. אחת היא הציבורית בה כל אחד יכול לקבל טיפול חינם,
כולל אישפוז. לאנשים בריאים זה שרות יוצא מן הכלל. אנשים הסובלים מבעיות מינוריות
גם כן יקבלו טיפול משביע רצון, אם כי לא תמיד בתנאים אידיאליים (חצי תריסר מיטות
בחדר, לפעמים גם במסדרון).

מי שסובל מבעיות המחייבות טיפול יקר וממושך, וגישה למיכשור
מתקדם זה כבר סיפור אחר. גורלו של חולה כזה הוא בידי וועדות מהסוג של IPAB שהוזכר למעלה. הוועדות
האלה פוסקות ע”פ שיקולים “רפואיים” כמו עלות ומשך הטיפול, וכמה
שנים נותר לחולה לחיות (גורם חשוב ביותר כשמדובר בקשישים), אם הטיפול כדאי ומוצדק,
או אם אפשר לחילופין להסתפק במשככי כאבים.

ישנה מערכת מקבילה אליה פונה כל מי שיכול להרשות לעצמו. כמו
ש-Wall Street בניו יורק מציין את מרכז העסקים, ב-Harley Street בלונדון
מרוכזים מיטב הרופאים בכל תחומי ההתמחות. מי שמגיע לשם נהנה ממיטב השרות הרפואי
כשהמגבלה היחידה הוא הכסף. במאמר מוסגר, לרופא המחזיק קליניקה ב-Harley Street אתה
לא פונה בתואר דוקטור – זה עלבון. רופא כזה הוא מיסטר. עוד שיגעון בריטי.

בקנדה המצב דומה לזה הקיים באנגליה, בהבדל אחד. מי שסובל
מבעיות המחייבות טיפול יקר וממושך, וגישה למיכשור מתקדם יכול לקבל אותו תוך שעתיים
אם הוא גר במרחק של שעתיים נסיעה מהגבול האמריקאי. למעלה מחמישים אלף קנדים חוצים
בכל שנה את הגבול לארה”ב על מנת ליהנות (תמורת תשלום מלא) משרותי הבריאות
האמריקאים.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס