אליקים רובינשטיין, אנין-ה”סגנון”, ממשיך לקשקש וללכלך


אליקים רובינשטיין, אנין-ה”סגנון”, ממשיך לקשקש וללכלך




22.12.2013 18:30


כזוהר הרקיע

כזוהר הרקיע


לך הבייתה אליקים רובינשטיין, לך הבייתה שקרן, לך הבייתה חלאת-אדם, לך הבייתה מטונף. לך הבייתה, כי המאסת את עצמך כפי שאף שופט עדיין לא המאיס את עצמו!




“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

שלמה כהן, לפנים ראש לשכת עורכי הדין, הגיש בקשת רשות
לערער, ואליקים
רובינשטיין השקרן
דחה אותה. קורה (קורה רק בכ-99% מהמקרים, אבל קורה …).

אבל רובינשטיין לא מסתפק ב-1205 המלים שהיו דרושות לו לצורך
ההכרעה עצמה, והוא מוסיף, אגב אורחא, עוד 60 מלים:

ח.  בבקשה נטען, כי פסקי דינן של הערכאות הקודמות
מבטאים את “ההגנה הבלתי ראויה שמספקים בתי המשפט לספקים גדולים בתביעות
צרכנים” (סעיף 43 לבקשה). יש להצר על הלשון בה נטענה טענה זו. ניתן היה לצפות
מן המבקש, המורגל בהופעות בבתי המשפט, גם אם ניתן להבין לטרונייתו על הפגיעה
במשרדו בשל הפסקת אספקתם של שירותי האינטרנט, כי ישתמש בלשון פוגענית פחות.

לפני שנדון בשאלה מה פסול מצא אליקים ב”לשון”
הזאת,
וכדי שלא תגידו עלי שגם אני
“סתם מלכלך”, הרי לכם “דגימת אקראי מסגנונו הזך-וטהור של (הארץ,
8.2.99):

“מעשה נבלה”, “זיוף מאסיווי”, “מסמכים
המטילים שיקוצים”, “פגיעה מרושעת”, “הוטל רפש ושיקוץ”,
“עומדים ככלי ריק”, “תוצר של הבל פה ועט חסר שחר”,
“עלילה שפלה”, “התלהמות ציבורית”, “קלות פה וקלות
עט” …

ומתי הוא אמר את הדברים האלה? כאשר הוא כיהן כיועץ המשפטי
לממשלה, ובתור שכזה הוא שימש גם “מר אתיקה” מס’ 1 לפי חוק הלשכה.

צריכה, איפוא, להיות לאיש הזה עזות-מצח לדבר על ה”לשון”
של אחרים, כאשר הוא עצמו חוטא בכל החטאים האלה, ובמיוחד כאשר הוא צריך להוות דוגמה
אישית לכך.

אבל בואו לא ניתפס לקטנות, ונראה על מה רגש הרובינשטיין
הזה:

ח.  בבקשה נטען, כי פסקי דינן של הערכאות הקודמות
מבטאים את “ההגנה הבלתי ראויה שמספקים בתי המשפט לספקים גדולים בתביעות
צרכנים”.

נו, נניח שאותם פסקי הדין לא מבטאים את ההגנה הזאת … אז
הם לא מבטאים, אבל השאלה אם הם מבטאים, או לא מבטאים, אינה שאלה של “לשון”,
אלא של עובדה, של השקפה, או של מזיגה כלשהי בין עובדות להשקפה.

עכשיו תגידו (ובצדק!) שאני סתם “מתחכם”, ושהכוונה
הייתה ל”הגנה הבלתי ראוייה” שבתי המשפט מספקים למי שהם מספקים, אבל, מה
לעשות, גם השאלה אם הם מספקים, או לא מספקים, הגנה בלתי ראוייה, או שההגנה שהם
מספקים היא ראוייה, או בלתי ראוייה. אינה שאלה של “לשון”, אלא של עובדה,
של השקפה, או של מזיגה כלשהי בין עובדות להשקפה, וזו אינה הפעם הראשונה, שדברים
כאלה נאמרים, בין בתוך המים, בין ממרומי המקפצה.

רובינשטיין דווקא מבין את זה היטב-היטב, והוא מבין שגם על ה”בלתי
ראוייה” הזאת לא תהיה תפארתו, אז הוא מוצא לעצמו מפלט אחרון:

יש להצר
על הלשון בה נטענה טענה זו. ניתן היה לצפות מן המבקש … גם אם ניתן להבין
לטרונייתו … כי ישתמש בלשון פוגענית פחות.

וזאת אומרת שאין פסול בדברים שאמר כהן, אפילו שהם נאמרו
בלשון “פוגענית”, אבל … התנאי הוא שישתמש בלשון “פוגענית
פחות” …

כמה “פחות”, אדון רובינשטיין? 1% פחות? 2, 3 …
10 … 36.47 … 98.9, 99.17% פחות? כמה פחות, אדון רובינשטיין?!

אתה לא יודע, כי לא חשבת על זה. אתה סתם מקשקש.

אלא מאי, אדון רובינשטיין, אני מוכן להיות “לארג'”
אתך, ולקבל כל “הפחתה” שתציע, בתנאי שאתה תנסח את הדברים, ובתנאי
שמבחינת התוכן לא ייגרע מהם, ולו כזית מנסנילו גמדי.

אבל אתה לא תוכל, כי לא חשבת על זה, וכי אתה סתם מקשקש.

לך הבייתה אליקים רובינשטיין, לך הבייתה שקרן,
לך הבייתה
חלאת-אדם
, לך הבייתה, מטונף. לך הבייתה, כי המאסת את עצמך כפי שאף שופט עדיין
לא המאיס את עצמו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר
*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
























































דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים
איך
נפטרנו מאשר גרוניס







כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר